שיעור האבטלה באוכלוסייה הערבית זינק לכ-12% ברבעון השני של 2012, זאת לעומת 5.3% בתקופה המקבילה אשתקד. כתוצאה מכך, משקל הערבים בקרב כלל המובטלים במשק הוכפל, והוא נושק ל-30%, לעומת כ-14% ברבעון השני אשתקד. ממצא מטריד לא פחות מגלה, כי שיעור הבלתי מועסקים בקרב ערבים הוא כפול מזה של היהודים - 12% לעומת 6% בלבד. כך עולה משתי בדיקות נפרדות שהגיעו לידי "גלובס", שאותן ערכו פרופ' מומי דהן מהאוניברסיטה העברית ופרופ' ערן ישיב מאוניברסיטת תל אביב, מבכירי כלכלני העבודה בישראל.
הפערים בנתונים נובעים משינוי שיטת המדידה שנכפה על הלמ"'ס בינואר השנה על ידי כלכלני ה-OECD. בעקבות דרישת ה-OECD, שינתה הלמ"ס את שיטת מדידת האבטלה באופן דרסטי וערכה יותר מ-40 שינויים מקיפים, ביניהם גם הכפלה של היישובים הנדגמים, לרבות באוכלוסייה הערבית.
ממצאים אלה מחזקים את עמדתם של כלכלני ה-OECD, שדרשו לשנות ולהרחיב את הסקר, שעד תחילת השנה, כאמור, העניק תוצאות ורודות למדי, שלפיהן אין בעיית אבטלה בכלל, ואבטלת ערבים בפרט.
דהן וישיב מנפצים כמה מהתפיסות הרווחות לגבי תעסוקת ערבים, ומציעים הסברים חלופיים. אחד ההסברים הנפוצים לאבטלת הערבים הוא כי אוכלוסייה זו "לא מדווחת אמת", וכי בפועל היא עובדת ואחראית על כלכלת שחורה. "גם אם זה נכון, מדובר בעבודה בעלת פריון נמוך יחסית וכזו שאינה מביאה תקבולי מסים לממשלה", מסביר פרופ' ישיב, ראש החוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב וראש צוות כלכלה במרכז טאוב. לדבריו, "הרעיון הוא להביא את הערבים לעבודה בפריון גבוה יותר שתניב הכנסות ממסים לממשלה".
"ההסבר הזה אחראי רק לחלק קטן מהפער", מוסיף דהן, מנהל בית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית ועמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה. לדבריו, עיקר ההבדל נעוץ בהבדלים תרבותיים (חתונה והורות מוקדמת), ובהבדלים בהזדמנויות שמציע שוק העבודה לאוכלוסייה הערבית לעומת האוכלוסייה היהודית. "אבטלה וחוסר השתתפות בקרב הערבים משתנים באופן ניכר לפי משתנים כלכליים-חברתיים בתוך האוכלוסייה הזו. בכל מקרה, רמת השכר הנמוכה מפחיתה את התמריץ להסתיר הכנסות משיקולי מס".
לפי החישובים של דהן, שיעור ההשתתפות של ערבים משתנה באופן דרמטי לפי רמת ההשכלה: אצל נשים ערביות, שיעור זה ממריא מכ-7% בקרב בלתי משכילות, ליותר מ-70% אצל נשים ערביות בעלות השכלה אקדמית. כלומר, "הבדלים בהשקעה הממשלתית בחינוך מתורגמים לפערים גם בהשתתפות במעגל העבודה", מסביר דהן שמציג עוד שלושה נתונים שמסבירים, לדעתו, את נתוני האבטלה המטרידים: התקציב לתלמיד בחינוך היסודי הערבי נאמד ב-6,900 שקל לשנה, לעומת 7,800 שקל בקרב יהודים; שכרו של עובד ערבי נמוך ב-16% משכרו של עובד יהודי בעל מאפיינים דומים; והתשואה להשכלה אצל ערבים עומדת על 5.6% לעומת 9.4% אצל יהודים.
לפיכך, מסכם דהן, "רמת ההשכלה הממוצעת של צעירים ערבים נמוכה מזו של עמיתיהם היהודים, שוק העבודה מהווה מוקד משיכה חלש יותר לצעירים ערבים והתמריץ הכלכלי לרכוש השכלה גבוהה חלש יותר עבור צעירים ערבים לעומת היהודים".
לגבי צעדי המדיניות שנדרשים כדי לשנות את המגמה, מציין ישיב כי "לא מספיק טיפול חד-ממדי, כלומר, רק מס הכנסה שלילי ונדרש טיפול רב-תחומי. תקציב הממשלה הנוכחי הוא כעשירית מזה שנדרש. היקף המצוקה וקיפוח של עשרות שנים מחייבים תוכניות בעלות תקציבית של כ-1 מיליארד שקל לפחות". מנגד, סבור דהן כי כלל "יש להפעיל מדיניות אוניברסלית, כזו שמתאימה לטפל באי-השתתפות של יהודים וערבים כאחד".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
