דארגיניזם

מזל טוב. נולדה תיאוריה כלכלית חדשה: דראגינזם.

התוכנית שהציג נגיד הבנק האירופאי המרכזי מריו דראגי כל כך פשוטה. שנשאלת השאלה איך לא חשבו על זה קודם. על-פי התוכנית, הגרעון הגבוה של מדינה מסויימת בשילוב אבטלה, תוכניות צנע, והכנסות קטנות ממסים מוביל ל"כשל שוק", בו התשואות על החוב שלה עולות. ב"כשל השוק" הזה דראגי יטפל על-ידי רכישת האג"חים בעצמו.

תוכנית רכישת האג"ח הינה ללא הגבלת תשואה, ללא הגבלת זמן, וללא הגבלה של סכום כספי. על מנת שהדפסת הכסף האינסופית הזאת לא תייצר אינפלציה יספוג הבנק המרכזי את הכסף חזרה (מושג שנקרא עיקור או סטריליזציה), וכך כמות הכסף במערכת לא תיגדל.

הוא גאון, ממש

אין ספק שהתוכנית גאונית. גם טיפול בתשואות גבוהות, גם הדפסת כסף וגם עיקורו, וכל זה בלי עלות כספית, ותופעות לוואי שוליות כגון אינפלציה עולמית. האם יכול להיות שלאחר התיאורייה הקיינסיינית ותיאוריות כלכליות נוספות, נמצאה תיאוריה כלכלית חדשה?

ננסה להסביר את התוכנית דרך דוגמה:

נאמר שהבן שלכם יודע שאם הוא יעשה שטויות פיננסיות, בסופו של דבר הוא יכול לדפוק בדלת, ללבוש ארשת פנים עצובה, ולבקש עזרה. וכמובן שתיתנו לו. נכון, ייתכן ותכסו לו את כל החובות, אבל תסגרו לו את החשבון, כך שהוא יאבד את העצמאות הכלכלית שלו, אבל עד שזה יקרה, הוא לפחות נהנה על חשבונכם והסיכון כולו עליכם.

אולי גם ראש ממשלת ספרד מבין אותו הדבר. כרגע, בשיעור אבטלה בעומק 25%, ופופולריות בירידה מבין ראחוי כי כנראה הוא לא יזכה לקדנציה נוספת. אחת מהדרכים שלו היא לטפל באבטלה, ויש לו רעיון מהפכני.

על מנת לעשות זאת, ירשתו את כל ספרד ברשת רכבלים שתחסוך פקקים, תשפר יעילות ותחרות, ותייצר אלפי מקומות עבודה. אבל נאמר והתוכנית הזו תדרוש הוצאה של 10% מהתוצר על פני שנתיים. אך ממשלת ספרד לא יכולה להרשות לעצמה את זה בתקופות צנע וקיצוץ תקציבי.

ואולי כן. הרי מתחת למחירי האג"ח של ממשלת ספרד נמצאת רשת בטחון בדמות תוכנית OMT שהשיק הבנק האירופאי. אם תשואות האג"ח יעלו, תמיד תוכל ספרד לדפוק בדלתות הבנק המרכזי בבריסל או פרנקפורט, לבקש סליחה ולקחת על עצמה את עול האיחוד תמורת התערבות אינסופית של ה- ECB. למה לא לנסות להציל קודם את הכלכלה לבד?

סיכון מוסרי

וזו אחת מבעיות התוכנית: MORAL HAZARD. או בעברית סיכון מוסרי. זהו מצב שבו פרט או ארגון איננו נושא באחריות לסיכון מסוים, ולכן זה עלול להגביר את אותו הסיכון. זהו אחד מהחששות שעלו בעקבות החילוץ של הפד את הבנקים האמריקאים ב-2008. הסיכון הוא שבנק שחושב שהוא גדול מכדי לפול, ייקח על עצמו סיכונים.

את הרווח יקבלו המנהלים ובעלי המניות, ואם יהיה הפסד, הפד יחלץ. וזו גם אחת מהסיבות שבגרמניה הבנק המרכזי התנגד לתוכנית. בגרמניה העדיפו להשיק קודם את האמנה הפיסקלית שתחייב מדינות להתנהגות תקציבית אחראית בטרם תושק תוכנית הצלה שכזו. מטרת האמנה הינה בדיוק למנוע את התרחיש הבדיוני שהצגתי לגבי תוכניות האבטלה של ראחוי.

אבל ניתן לקחת את הדמיון שלב אחד קדימה. נאמר וב-2014 יגלו באיחוד שלאחר 4 שנים של משבר שיעור האבטלה רק גדל. ובדיוק כפי שברננקי הודיע בשבוע שעבר כי הוא מתכוון לטפל בשוק העבודה בכלים מוניטריים, כך יחליט ה- ECB שהוא יתערב בשוק התעסוקה. ולצורך ההתערבות בשוק ישיקו באירופה תוכנית מלחמה באבטלה כלל אירופאית תוך כדי הגדלת הגרעונות ובתמורה יוריד ה- ECB את התשואות. דמיוני? לא בטוח שבתורה החדשה "דראגינזם" זה לא יהיה השלב הבא.

בעוד כמה שנים נדע

מכיוון שתוכנית כזו לא נוסתה מעולם, לא ברורה השפעתה העתידית. אין ספק כי מבחינת משבר החוב מדובר בשינוי מהותי, והחשש לקריסת ספרד, איטליה או התפרקות גוש האירו כולו ירדה באופן משמעותי. אך לא ייתכן ולא תהיה לצעד הזה עלות.

אם כן, הרי שנמצאה השיטה הכלכלית החדשה לטפל בכל תחלואי העולם: אבטלה? נדפיס ונעקר. אין מזון באפריקה? נקנה נדפיס ונעקר. הזדקנות אוכלוסיה? נעביר להם קצבאות, נדפיס ונעקר. הגיחוך של הדוגמאות האלה מבהיר שברור כי יש לתוכנית הזו עלות, רק שייקחו כמה שנים עד שנגלה מהי.

חיים נתן הוא כלכלן ראשי ב"מנורה.