פסה"ד בעניין שחר גרינשפן - החלטת ביהמ"ש העליון במלואה

הנשיא א' גרוניס:

1. שחר מרים גרינשפן (להלן - שחר) הייתה כבת שתים-עשרה, ימים ספורים לפני חגיגת בת המצווה, כאשר נפגעה אנושות בתאונת דרכים. היה זה ביום שבת, 28.11.2009, בשעה 17:00 לערך. שחר, וחברה נוספת, היו בדרכן לפגוש חברים בטיילת בנתניה. הן עמדו על אי תנועה בנוי שמפריד בין נתיבי נסיעה והמתינו לרמזור ירוק, שיאפשר להן לחצות את הכביש. מרק פטריק (להלן - הנהג), נהג באותה עת באוטובוס זעיר. הוא עלה על אי התנועה ופגע עם חזית האוטובוס בשחר ובחברתה. כתוצאה מהתאונה נחבלה שחר חבלת ראש קשה ביותר. נגרמו לה שברים בגולגולת, בצקת מוחית ודמם סובדוראלי. היא הובהלה לבית החולים, שם נזקקה לניתוח ראש דחוף.

לאחר התאונה הייתה שחר נתונה בסכנת חיים. בהמשך מצבה הרפואי התייצב, אך במשך חודשים ארוכים הייתה במצב וגטטיבי. בשלב מסוים היא התעוררה, ומאז החלה להגיב, באופן הדרגתי ואיטי, לגירויים סביבתיים מסוימים. שחר אושפזה במשך שנה בבית חולים ובמרכז שיקומי. היא עברה עשרות טיפולים, ניתוחים, והתערבויות רפואיות אחרות שנועדו לשפר את מצבה. כיום היא מצויה במצב הכרה מינימאלי והיא מתקשרת עם הסביבה באמצעות מצמוצים. לשחר נקבעו 100% שיעורי נכות. היא מרותקת למיטה ולכסא גלגלים וזקוקה לעזרה מלאה בכל הפעולות היומיומיות.

2. בחודש פברואר 2010 הוגש נגד הנהג הדורס כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה. מאחר שבדיקות שנערכו לאחר התאונה הצביעו על כך שרמת האלכוהול בדמו הייתה גבוהה פי ארבעה מהמותר על פי החוק, ייחס לו כתב האישום עבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש, וגרימת תאונה בה נפגע אדם חבלה של ממש ונגרם נזק. התביעה והנהג, באמצעות בא-כוחו, חתמו על הסדר טיעון. ביום 5.9.2010 התקיים דיון בבית המשפט לתעבורה, במסגרתו הציג בא-כוחו של הנהג את הסדר הטיעון, הנהג הודה בעובדות כתב האישום והצדדים ניסחו המלצה לעניין העונש המוסכם. נוכח הודאתו במסגרת הסדר הטיעון, הרשיע בית המשפט את הנהג, ומצא אותו אשם בעבירות שיוחסו לו. דיון לעניין הטיעונים לעונש נקבע ליום 6.3.2011. במועד זה הוצג בפני בית המשפט תסקיר, ובא-כוחו של הנהג ביקש מבית המשפט לקבל את הסדר הטיעון בהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנהג. בית המשפט קיבל את הסדר הטיעון במלואו, ובהתאם לו גזר על הנהג עונש של פסילת רישיון נהיגה לשש שנים, ופסילה נוספת לתקופה של עשרה חודשים על-תנאי למשך שלוש שנים, כשהתנאי הוא שלא יעבור אותה עבירה בה הורשע או עבירות מסוימות אחרות; תשלום קנס בסך 1,000 שקלים, ועונש של שישה חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה של נהיגה בשכרות, נהיגה בפסילה או ללא רישיון נהיגה. כמו כן קבע בית המשפט, כי הנהג יבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 600 שעות, במסגרת בית החולים השיקומי לוינשטיין.

3. הוריה ובני משפחתה של שחר התייצבו לדיון ביום 6.3.2011. אולם, כשהגיעו לבית המשפט הסתבר להם ששעת הדיון הוקדמה, ובשעה שהגיעו לבית המשפט, הדיון כבר הסתיים. הם ניסו לברר את תוצאות הדיון, ולאחר מספר בירורים הועבר אליהם עותק מפרוטוקול הדיון ומגזר הדין. הם גילו כי הנהג הורשע, וכי גזר דינו ניתן על בסיס הסדר טיעון. הסדר הטיעון הושג, הסתבר להם, עוד לפני הדיון הראשון בתיק, ומבלי שעמדתם בעניין תישמע. זאת, למרות פניותיהם הרבות למשטרה ולתביעה לשם קבלת עדכונים אודות כתב האישום והטיפול המשפטי בתיק.

4. מששבו לביתם באותו יום הפיצה יעל גרינשפן, אחותה הגדולה של שחר, עצומה באינטרנט המספרת את סיפורה של שחר. ברגישות ובבגרות מרשימה, סיפרה יעל על פציעתה של שחר ועל חיי המשפחה מאז יום התאונה. בעצומה קבלה יעל על כך שקולה של שחר, וקולם של בני המשפחה, לא נשמע בהליך. היא מחתה כנגד העונש שנגזר על הנהג הדורס וביקשה שהעצומה תופץ הלאה. המקרה זכה לתהודה ציבורית גדולה.

5. ההד הציבורי הגיע גם ללשכתו של פרקליט המדינה, אשר הורה על בדיקה מקיפה של התיק, על כל שלביו. ביום 10.4.2011, כחודש לאחר מתן גזר הדין, שלח פרקליט המדינה מכתב להוריה של שחר. פרקליט המדינה ציין כי ממצאי הבדיקה הראשוניים הועברו לעיונם של הגורמים הרלוונטיים, לקראת גיבוש מסקנות סופיות והפקת לקחים לגבי התנהלות מערכת האכיפה בתיקים מעין אלה. פרקליט המדינה הודיע להוריה של שחר כי "הגם שברור לנו כבר עתה כי הסדר הטיעון היה שגוי ביותר, נראה כי בנסיבות העניין ועל פי הדין כיום, אין זה אפשרי, לצערי, להגיש ערעור על גזר הדין". לצד זאת ציין פרקליט המדינה, כי: "נראה שעולה הצורך לרענן מספר הנחיות ונהלי עבודה בתחום זה באת"ן [אגף התנועה במשטרה], לרבות בכל הנוגע להסדרי הטיעון עצמם, בנוגע לשיקולים הראויים להילקח בחשבון בטרם יגובשו, וכן בנוגע לחובה (מכח הדין או ע"פ שיקול דעת) ליידוע משפחת הנפגע ומתן הזדמנות להשמעת עמדתה". במקביל להתכתבות עם פרקליט המדינה, פנו הוריה של שחר גם ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לבחון את התנהלות הצדדים המעורבים בפרשה ואת השיקולים שעמדו בבסיס עסקת הטיעון. ביום 26.4.2011 השיבה להוריה של שחר עוזרת ליועץ המשפטי לממשלה. במכתבה היא חזרה על האמור במכתבו של פרקליט המדינה, ועל כך שאין זה אפשרי, בנסיבות העניין, לערער על גזר הדין. מכתב נוסף מפרקליט המדינה התקבל ביום 8.9.2011, ובו פירט פרקליט המדינה את הפעולות השונות שננקטו כדי למנוע הישנות מקרים מעין אלה בעתיד.

העתירה לבג"ץ

6. ביום 23.1.2012, כעשרה חודשים לאחר שניתן גזר הדין, הגישו שחר והוריה (להלן גם - העותרים) את העתירה שלפנינו. העתירה הוגשה נגד היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה וראש את"ן (להלן - משיבים 3-1). משיב 4, הוא בית המשפט לתעבורה בפתח-תקווה, ומשיב 5, הוא הנהג שפגע בשחר.

בעתירה מבקשים העותרים מבית המשפט ליתן צו על תנאי המורה למשיבים להתייצב וליתן טעם מדוע לא יבוטל ההליך הפלילי נגד הנהג, ויוגש כתב אישום חדש נגדו על פי סעיפים מחמירים יותר בחוק העונשין. לחלופין, התבקש בית המשפט להורות על ביטול גזר דינו של הנהג ועל פתיחה מחדש של שלב הטיעונים לעונש. בית המשפט התבקש עוד לקבוע כי הנהלים וההנחיות שנקבעו על ידי היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה וראש את"ן, או על ידי הפרקליטות או ראש מדור התביעות, אינם ממצים, הינם חלקיים, ונוגדים את האינטרס הציבורי ואת הוראות הדין, ואינם משקפים את המדיניות המשפטית הראויה. תחת זאת, התבקש בית המשפט להכתיב למשיבים 4-1 מהי מדיניות הענישה הראויה במקרים כגון אלה ולהורות למשיבים 3-1 לשנות את המדיניות וההנחיות בהתאם.

7. טענה מרכזית של העותרים נוגעת להדרתם מהטיפול בתיק. לטענתם, למרות שפנו בכתב מספר פעמים בבקשה לקבל פרטים אודות ההליך המתנהל נגד הנהג, הם לא עודכנו באשר להתפתחויות המשפטיות. העותרים טוענים כי רק לאחר אינספור שיחות טלפוניות ובירורים מול מחלקת תביעות תעבורה במשטרה בפתח תקווה, נמסר להם שהדיון נקבע ליום 5.9.2010. הם התייצבו ביום זה להקראת כתב האישום, אך בהגיעם לבית המשפט נמסר להם במודיעין כי הדיון בתיק נדחה לחודש מרץ. העותרים פנו שוב, באמצעות באת-כוחם, למחלקת התביעות במשטרה ושאלו מה היה הגורם לדחיית הדיון בתיק, אך מכתבם זה לא נענה. גם פניות נוספות שנעשו לתובעת המשטרתית לא נענו. רק בדיעבד הסתבר לעותרים שהדיון הראשון התקיים במועד, ושבמעמד זה הוצג לבית המשפט הסדר הטיעון.

לטענת העותרים, בהמתנה לדיון שהיה קבוע לחודש מרץ 2011 עשו הם מאמצים רבים לשוחח או להיפגש עם התובעת המשטרתית. לאחר פניות חוזרות ונשנות, נקבעה להם פגישה עם התובעת בסוף חודש נובמבר 2010. כשהגיעו הוריה של שחר לפגישה נמסר להם העתק מכתב האישום, אך מזכירתה של התובעת סירבה להכניסם לפגישה בטענה כי מדובר בשלב מוקדם מדי, כי טרם בוצעה הקראה בתיק וכי אין הסדר טיעון העומד על הפרק. לדיון השני בתיק הגיעו, כאמור, בשעה שאמור היה הדיון להתקיים, אך גילו שהדיון הוקדם והסתיים.

8. העותרים טוענים שנציגי התביעה פעלו בעניינם באופן החורג מהנחיות וחוזרים פנימיים של התביעה. לטענת העותרים, עיון בחוזרים, שצורפו כנספחים לעתירה, מצביע על כך שבתאונות דרכים בהם נגרמה חבלת גוף קשה, חייב הטיעון לעונש לכלול רכיב של מאסר בפועל. בנוסף נטען, כי עיון בחוזרים מעלה שההנחיה לתובעים היא כי במקרים קשים נדרשים הם לשקול בחיוב הגשת הצהרה של משפחת הקורבן, ככלי נוסף לתמיכה בטיעוני התביעה.

העותרים טוענים עוד כי עמדת פרקליט המדינה, המסכים כי העונש שהושת על הנהג הינו "קל באורח קיצוני", מהווה עילה מוצדקת להגשת ערעור מטעם המדינה על גזר הדין. מקרה חריג זה, נטען, מאפשר השתחררות מהתחייבות שלטונית, אם הדבר דרוש לשם מילוי התפקיד הציבורי השלטוני שהוטל על המדינה. לראיה, טוענים העותרים, גם בחוזר תביעות 2/08, שכותרתו "הסדרי טיעון - ריענון הנחיות וקריאה להחמרה בענישה", נקבע כי "אין להבטיח במסגרת הסדר טיעון שהתביעה לא תערער על קולת העונש, יהא אשר יהא".

מחוזר זה למדים העותרים כי יש לתביעה סמכות לערער על גזר הדין במקרים חריגים, גם אם הוא ניתן על בסיס של הסדר טיעון. העותרים טוענים עוד כי החלטת התביעה לחתום על הסדר הטיעון אינה סבירה, נוכח הראיות הברורות יחסית שהיו בתיק והיעדר כל קושי ראייתי בהוכחת האשמה. העותרים מוסיפים כי בית המשפט לתעבורה, שאישר את הסדר הטיעון, הוטעה על ידי הצדדים. לפי הטענה, את הסדר הטיעון הציג הסניגור בלבד. בפני בית המשפט לא הוצגה עמדת התביעה, לא הובא מידע אודות חומרת פגיעתה של שחר ובית המשפט הוטעה באשר לתשתית הראייתית בתיק. כן טוענים העותרים כי היה על בית המשפט לבחון את הסדר הטיעון לגופו, ולדחותו, נוכח הפגמים שהתגלו בו.

9. משיבים 3-1 לא חולקים על כך שהסדר הטיעון שנחתם בין התביעה ובין הנהג היה שגוי. הם אף לא חולקים על כך שהעונש שהושת על הנהג, בעקבות הסדר הטיעון, הוא עונש מקל באופן שאינו מתאים למעשים בביצועם הודה ולתוצאותיהם הקשות. יחד עם זאת, משיבים 3-1 סבורים כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט לתעבורה. עמדת משיבים 3-1 מעוגנת בעילות במסגרתן תיבחן חזרה של התביעה מהסדר טיעון. לפי הטענה, המקרה הנוכחי שונה ממקרים קודמים שנדונו בפסיקה, שכן במקרה שלפנינו קיבל בית המשפט את עמדת התביעה במלואה. על כן, לא נמצא מקום לערער על ההרשעה, כשם שלנאשם אין זכות ערעור על זיכויו מאשמה. מעבר לכך, משיבים 3-1 התייחסו למחויבותה של התביעה להסדרי הטיעון להם היא צד, מחויבות הנובעת מאינטרס ההסתמכות של הנאשם, מהאינטרס הציבורי בשמירה על מוסד הסדרי הטיעון ומן האינטרס בשמירה על אמינות השלטון. מטעמים אלה הוחלט לא להגיש ערעור על פסק הדין, אף שההד הציבורי שהביא את העניין לידיעתו של פרקליט המדינה אירע טרם חלף המועד להגשת ערעור.

10. לגישת משיבים 3-1, אינטרס ההסתמכות משמעותי ביותר במקרה של הנהג שלפנינו, הואיל ובית המשפט אימץ את הסדר הטיעון במלואו וגזר את דינו בהתאם לו. עוד נטען, כי יש ליתן משקל מיוחד לאינטרס ההסתמכות כיום, לאחר שפסק הדין הפך חלוט. משתם המועד לערער על פסק הדין, טענו משיבים 3-1, גם גובר משקלו של האינטרס הציבורי בהקפדה על עקרון סופיות הדיון. משיבים 3-1 טענו כי בהתאם להלכה הפסוקה, חזרה מהסדר טיעון במקרה שבו הנאשם מילא את חלקו בהסדר, תהא במצבים חריגים במיוחד, בהם, למשל, התגלה חומר ראיות חדש או שהיה שינוי בנסיבות אובייקטיביות אחרות. זאת, נוכח האינטרס הציבורי בקיום ההבטחה השלטונית. אף לא אחד מאלה, נטען, התגלה במקרה הנוכחי, גם אם אין מחלוקת על כך שבטיפול בו נפלו פגמים משמעותיים.

11. משיבים 3-1 הוסיפו כי בעקבות המקרה הנוכחי הופקו לקחים, רועננו נהלים, נערכו ימי עיון לתובעי תעבורה ושונו חלק מן ההנחיות לטיפול בתיקי תאונות בהם נגרמה חבלת גוף קשה. בין היתר, נקבע כי עמדת המוצא העונשית של התביעה בתיקים מסוג זה תהא דרישה של מאסר בפועל ופסילה ממושכת לתקופה של שנים. בנוסף, בעקבות ההד הציבורי שגרם סיפורה של שחר, הוקמה בפרקליטות המדינה יחידת סיוע לנפגעי עבירה, שמטרתה להבטיח את מימוש זכויותיהם של נפגעי עבירה על פי חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 (להלן - חוק זכויות נפגעי עבירה). יחידה זו פועלת לצד יחידות סיוע בפרקליטויות המחוז, האמונות על העברת מידע מהפרקליטויות לנפגעי העבירות ומנפגעי העבירות לפרקליטויות. פעולות אלה, כך נטען, מעידות כי הלקחים שראוי היה להפיק מן הטעויות שנעשו בתיק הופקו, והם מיושמים כל העת.

12. משיב 5, הוא הנהג אשר גרם לפציעתה של שחר, הגיש אף הוא תגובה לעתירה. הנהג לא חלק על כך שכתוצאה מהסדר הטיעון נגזר עליו עונש קל באופן קיצוני, אך הוא עמד בהרחבה על נסיבות חייו הקשות, וטען כי היה מקום להתחשב בנסיבות אלה בגזר הדין. הנהג טען עוד כי מאז התאונה חייו הידרדרו. משפחתו, ילדיו ונכדיו, ניתקו עימו קשר, והוא חדל לעבוד כנהג הסעות עצמאי. כתוצאה מכך, הוא שקע בחובות גדולים ושרוי בדיכאון עמוק. הנהג ציין עוד כי הוא ביצע את העונש שנגזר עליו, ולכן, קיום דיון מחודש בעניינו, וגזירת דינו פעם נוספת, יהוו עינוי דין ופגיעה משמעותית בזכויותיו.

דיון

13. אין מי שיחלוק על כך שנסיבות המקרה שלפנינו מצערות ביותר. פרקליטות המדינה מודה שהטיפול בעניין היה שגוי ומוטעה. נראה שכולם מסכימים שהעונש שנגזר על הנהג בעקבות הסדר הטיעון היה עונש קל, שאינו הולם את חומרת המעשה ואת התוצאה הקשה שנגרמה לשחר. פרקליטות המדינה מסכימה שעמדתם של בני המשפחה צריכה הייתה להישמע לאורך ההליך, ובפרט טרם החתימה על הסדר הטיעון, הגם שחוק זכויות נפגעי עבירה אינו חל במישרין במקרה שלפנינו. השאלה העומדת בפנינו כיום היא כלום יש בעצם הטיפול השגוי, ובעונש הקל, כדי להצדיק התערבות של בית משפט זה, שאינו ערכאת הערעור, בפסק דין חלוט, ובגזר דין שחלקו בוצע זה מכבר.

טיעוני הצדדים הושתתו בעיקרם על ההלכות המשפטיות המאפשרות לתביעה לחזור בה מהסדר טיעון. העותרים שמו דגש על האינטרס הציבורי שנפגע במקרה שלפנינו, ואילו משיבים 3-1 הדגישו את אינטרס ההסתמכות של הנהג, ואת הקושי של התביעה להשתחרר מהסדר טיעון מבלי שהתגלו נסיבות חדשות. חשוב, עם זאת, להדגיש, כי ההליך שלפנינו לא נועד לבחון את הסדר הטיעון גופו או את שיקולי התביעה להתקשר בהסדר הטיעון. ההליך שבפנינו גם לא נועד כדי לבחון את שיקול הדעת של הפרקליטות בהחלטה שלא להשתחרר מהסדר הטיעון ולא להגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה, וגם לא את שיקול דעתו של בית המשפט לתעבורה, שקיבל את הסדר הטיעון. אנו מצויים כיום בשלב שבו כבר הוכרע הדין, פסק הדין הפך חלוט, וגזר הדין בוצע בחלקו. בנסיבות אלה, השאלה המרכזית הנשאלת היא אם נפל בהליך פגם בעוצמה כזו שתצדיק שימוש בסעד קיצוני, חריג שבחריגים, של ביטול ההליך כולו.

14. הקריאה לפתוח מחדש את ההליך הפלילי לאחר שהסתיים ופסק הדין הפך חלוט פוגעת בעקרון סופיות הדיון. זהו אחד העקרונות היסודיים של משפטנו. עקרון סופיות הדיון נועד להבטיח שיהא סוף-פסוק להתדיינות המשפטית, ושתהא נקודה בה יכולים נאשמים להניח שחרב המשפט הפלילי אינה מונפת עוד מעל ראשם. אכן, כפי שציין הנשיא (בדימ') א' ברק: "לכל התדיינות משפטית יש סוף. משהתבררו זכויות וחובות הצדדים בהליכים המשפטיים השונים, ונתקבלה החלטה סופית, הרי שאין לשוב ולהידרש לעניין מחדש. הדבר מערער את היציבות המשפטית. הדבר פוגע בזכויות המתדיינים עצמם. הדבר פוגע ביעילות המערכת המשפטית" (ע"פ 7853/05 רחמיאן נ' מדינת ישראל, פיסקה 10 לפסק הדין (לא פורסם, 27.11.2006)).

15. עקרון סופיות הדיון, כפי שציינו אך לאחרונה, "נשען על שורה של אינטרסים ציבוריים. העיקרון מאפשר תחימה של ההליך המשפטי; הוא מסייע בהבהרת המצב המשפטי; הוא מונע הטרדה של בעל דין באותה סוגיה וכפל התדיינויות, והוא מבטיח פעולה תקינה של המערכת השיפוטית" (בג"ץ 9060/08 יאסין נ' שר הביטחון, פיסקה 7 להחלטה (טרם פורסם, 7.5.2012)). משמעות מיוחדת יש לעיקרון זה במשפט הפלילי. פסק דין חלוט מאפשר לנאשם שזוּכה לדעת שלא יהיה נתון עוד להעמדה לדין ולמשפט.

לנאשם שהורשע בהליך פלילי מאפשר עקרון סופיות הדיון לדעת שקיום גזר הדין ותשלום חובו לחברה יאפשר לו להמשיך את חייו באופן תקין (השוו, בעניין זה, רע"פ 6374/08 גנני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.2.2012), שם נקבע, בהסתמך על סעיף 71א(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, כי ערכאת הערעור, הדנה בערעור על גזר דין בו הוטל על נאשם צו שירות לתועלת הציבור, אינה רשאית להתערב בגזר דינה של הערכאה הדיונית ולהטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל. זאת כאשר פסק דינה של ערכאת הערעור ניתן לאחר שהנאשם השלים את ביצוע צו השירות. להחלטה בבקשה לדיון נוסף על פסק הדין ראו: דנ"פ 1537/12 מדינת ישראל נ' גנני (טרם פורסם, 20.5.2012); כן ראו רע"פ 5423/12 פלטי נ' מדינת ישראל, פיסקה 19 להחלטה (לא פורסם, 5.8.2012)).

16. עקרון סופיות הדיון נושק לעיקרון אחר, המקובל במשפט הפלילי, הוא עקרון הסיכון הכפול (Double Jeopardy). עיקרון זה מגביל את כוחה של המדינה לנסות יותר מפעם אחת להביא להרשעתו של אדם בעבירה מסוימת על רקע תשתית עובדתית אחת. עקרון הסיכון הכפול מתייחס למצבים בהם עמד אדם בסכנת הרשעה, אך הדיון בעניינו לא הוכרע (לדיון בעיקרון הסיכון הכפול ראו, למשל, יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים חלק שני 974-973 (מהדורה מעודכנת, 2003); ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 353, 372 (1996)). הבחנה נוספת המקובלת במשפטנו היא בין טענת "סיכון כפול", שעניינה, כאמור, במצב בו נאשם כבר נמצא בסכנת הרשעה, לבין טענת "כבר נשפטתי", המתייחסת למצבים בהם אדם הועמד לדין ומשפטו הסתיים בהרשעה או בזיכוי.

הטענה "כבר נשפטתי" מצאה ביטוי סטטוטורי בסעיף 5 רישה לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. הסעיף קובע כי - "אין דנים אדם על מעשה שזוכה או הורשע קודם לכן בשל עבירה שבו". הסיפה של סעיף 5 האמור מסייגת את הכלל, בקובעה כי "... אם גרם המעשה למותו של אדם, דנים אותו על כך אף אם הורשע קודם לכן בשל עבירה אחרת שבאותו מעשה...". שתי הטענות, טענת "סיכון כפול" וטענת "כבר נשפטתי", הן טענות הגנה המונעות התדיינות חוזרת בגין אותו מעשה (להבחנה בין טענת "סיכון כפול" לטענה "כבר נשפטתי" ראו, ע"פ 244/73 רבר נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(1) 798, 802 (1974)). שתי הטענות, כמו עקרון סופיות הדיון, נועדו לתחום את ההליך הפלילי (בשלביו השונים), ולמנוע מצב בו אדם מצוי בחשש מתמיד שמא יינקטו נגדו הליכים משפטיים בעניין שהובא למשפט בעבר. יפים לעניין זה דבריו של השופט ח' כהן, שנאמרו אומנם לעניין העמדה לדין, אך משיקים גם לעניין שלפנינו:

"מבחינת נאשם בפלילים, הרי בעיני פגיעה חמורה היא בזכויותיו הטבעיות, שלאחר שהוא כבר יצא מאפילת אימת הדין לאור השחרור וסגירת התיק נגדו, שוב יחזרו לבטל כל אותו שחרור ולהטיל עליו אימת הדין מחדש. מסכים אני...שיש לעשות כן אך ורק במקרים נדירים ביותר, והוא כאשר טובת הכלל ושלום הציבור שקולים כנגד טובת הנאשם וזכויותיו, והפגיעה בטובת הכלל ובשלום הציבור על-ידי אי-העמדתו לדין תהא חמורה יותר מאשר הפגיעה בזכויותיו של הנאשם" (בג"ץ 57/64 כהן נ' שר-המשפטים, פ"ד יח(2) 396, 399 (1964)).

17. חשוב להדגיש כי עקרון סופיות הדיון אינו נועד להגן אך על הנאשם בפלילים, או על הנתבע בהליכים אזרחיים. לפסק דין חלוט, שאין עליו עוד ערעור, יש משמעות חינוכית והרתעתית. אילו ניתן היה לפתוח מחדש פסקי דין חלוטים כדבר שבשגרה, היו הם מאבדים את השפעתם המרתיעה (ראו, ש"ז פלר "הרהביליטציה: מוסד משפטי מחוייב המציאות" משפטים א 497, 503 (תשכ"ח-תשכ"ט)). בנוסף, עקרון סופיות הדיון תורם לביטחון וליציבות במשפט (ראו, מ"ח 6148/95 משה עזריה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(2) 334, 354 (1997): "אכן, פתיחת שערי בתי-המשפט לתקיפה שאין לה סוף של פסקי-דין שעברו את מלוא ההליך הפלילי, סופה ערעור מוחלט של הביטחון והיציבות במשפט" (הנשיא א' ברק)). לבסוף, עקרון סופיות הדיון תורם גם ליעילות של גורמי האכיפה ושל בתי המשפט. קיום דיונים חוזרים בעניינים שהוכרעו, ודאי יטיל עומס על מערכות אכיפת החוק, שממילא עמוסות לעייפה (ראו: בועז סנג'רו ומרדכי קרמניצר "המשפט החוזר - מציאות או חלום?" עלי משפט א 97, 98 (תש"ס)).

אמת, לצד חשיבותו של עיקרון זה, כפי שמציינים המחברים סנג'רו וקרמניצר, "הסופיות אינה ערך בפני עצמו, אלא אמצעי להשגת מטרות אחרות" (שם, שם). על כן, מקום בו מתנגש עקרון סופיות הדיון עם אינטרס ממשי אחר, נכונו בתי המשפט לאפשר חריגה ממנו. כך, למשל, במשפט הפלילי רשאי נשיא בית המשפט העליון, או שופט אחר בבית המשפט העליון, שקבע לכך הנשיא, להורות על עריכת משפט חוזר. התנאים למתן משפט חוזר קבועים בסעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, והם: אם ראיה שהובאה באותו עניין יסודה היה בשקר או זיוף; אם הוצגו עובדות או ראיות חדשות שיש בהן כדי לשנות את תוצאת המשפט; אם אדם אחר הורשע בביצוע אותו מעשה עבירה; או אם התעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין.

בדומה, בתי משפט מתירים לעיתים להציג בשלב הערעור ראיה חדשה, שלא הובאה קודם בפני בית המשפט, במקרים חריגים ובניגוד לעקרון סופיות הדיון. מקרים אלה, מטבע הדברים, הינם יוצאי דופן. הם מצריכים נסיבות ייחודיות. יש בהם כדי ללמד על חשיבותו של העיקרון, כמו גם על היקף השתרעותו. והעיקר, האמצעי של משפט חוזר מיועד לפעול לטובת הנאשם ולא לטובת המאשימה.

18. האם בהליך המשפטי נושא העתירה שלפנינו נפלו פגמים המצדיקים חריגה מעקרון סופיות הדיון? טיעוני הצדדים לפנינו התבססו, כאמור, על הסדר הטיעון שנחתם בין התביעה לבין הנהג. לפי הטענה, הסדר הטיעון היה שגוי מעיקרו ולא היה בו צורך הואיל ולא היו בתיק קשיים ראייתיים או אחרים. עוד נטען, כי גזר הדין שהושת על הנהג בעקבות הסדר הטיעון היה קל מדי, לא הלם את עוצמת הפגיעה בשחר ובמשפחתה, ופגע באינטרס הציבורי של ענישה משמעותית בגין עבירות שהפכו "מכת מדינה". כמו כן נטען כי היה מקום, והייתה הצדקה, להגיש ערעור על פסק הדין, נוכח הכרת הגורמים הרלוונטיים בתביעה בבעיות שעורר הסדר הטיעון.

19. סיומו של הליך משפטי פלילי בהסדר טיעון הינו דבר שכיח בשיטת המשפט שלנו, כמו גם בשיטות משפטיות אחרות (ראו, למשל, עמי קובו נאשמים בלתי-עקביים בבית המשפט מודים באשמה וטוענים לחפותם 51-49 (תש"ע). כן ראו, פסק דינו של בית המשפט העליון בארצות הברית מן התקופה האחרונה, בו הוחלט כי הזכות החוקתית לייצוג הולם של עורך דין (effective counsel) חלה גם בשלב של משא ומתן לקראת חתימה על הסדר טיעון. הטעם המרכזי לפסיקת הרוב היה העובדה שעסקאות טיעון הפכו לחלק מרכזי ובלתי נפרד מההליך הפלילי שם: Missouri v. Frye, 132 S. Ct. 1399, 182 L. Ed. 2d 379 (2012)). לאורך השנים בחן בית משפט זה היבטים שונים הכרוכים במוסד הסדרי הטיעון (ראו, למשל, ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577 (2002) (להלן - פרשת פלוני); דנ"פ 1187/03 מדינת ישראל נ' פרץ, פ"ד נט(6) 281, 332 (2005) (להלן - פרשת פרץ)). רבות גם נכתב על יתרונותיהם וחסרונותיהם של הסדרי הטיעון, ודומה כי בעניין זה יש "כר נרחב לשיקולים בעד ונגד מתחום האתיקה והפילוסופיה וגם מתחום עשיית הצדק על-פי דין ושמירת האמון שהציבור נותן במוסדות המשפט", כלשונו של השופט מ' לנדוי (ע"פ 532/71 בחמוצקי נ' מדינת ישראל, פ"ד כו(1) 543, 558 (1972)).

20. מקובל לראות בהסדר טיעון "הסכם בין תובע לנאשם, שהתביעה מתחייבת בו לוותר על חלק מהאישומים המיוחסים לנאשם או להמיר אישום חמור באישום קל או לוותר לנאשם ויתור אחר המעניק לו הקלה בקשר לתוצאות המשפט, בתמורה להודיית הנאשם בעובדות שיש בהן כדי להרשיעו" (פרשת פלוני, בעמ' 589). נוכח היסוד החוזי שבהסדר הטיעון, אך גם משיקולים רחבים יותר, לפיהם יש לראות בהסדר הטיעון סוג של התחייבות שלטונית, הוטלו לאורך השנים מגבלות שונות על כוחה של התביעה לחזור בה מהסדר טיעון (ראו: בג"ץ 218/85 ארביב נ' פרקליטות מחוז תל אביב, פ"ד מ(2) 393 (1986) (להלן - פרשת ארביב); פרשת פרץ; בג"ץ 492/11 טורק נ' פרקליט המדינה (טרם פורסם, 27.3.2011) (להלן - פרשת טורק)).

כך, בית המשפט קבע כי התביעה אומנם רשאית לסגת מהסדר טיעון, אך רק אם טובת הציבור דורשת זאת. במסגרת "טובת הציבור" מקובל להתחשב במספר שיקולים: אמינות השלטון, הגשמת מטרות המשפט הפלילי, והתחשבות באינטרסים של הנאשם (ובכללם, אינטרס הציפייה ואינטרס ההסתמכות) (ראו, פרשת ארביב, בעמ' 402). לפיכך נקבע, כי ניתן יהיה לחזור מהסדר טיעון, אם חל שינוי בנסיבות העובדתיות ואינטרס ההסתמכות של הנאשם לא נפגע פגיעה ניכרת (פרשת ארביב). אך, במקרה שבו לא היו נסיבות חדשות ולא התגלו עובדות חדשות, אלא הייתה אך "הערכה מחודשת של נסיבות העניין" ושל קשת השיקולים הרלוונטיים, לא התיר בית משפט זה חזרה מהסדר טיעון (ראו, פרשת טורק, פיסקה 12 לפסק דינה של השופטת מ' נאור).

לזאת יש להוסיף, כפי שציינו משיבים 3-1 לפנינו, כי ישנה חשיבות בתפיסת התביעה כיחידה אחת, ולא כאוסף של פרקליטים. על כן, ככלל, גם אם ישנן השגות באשר לאופן הפעלת שיקול הדעת של תובע בערכאה נמוכה, לא תוצדק, מטעם זה בלבד, חזרה מהסדר טיעון (השוו, בעניין זה, דברי השופטת ד' ביניש בפרשת פרץ, עמ' 300, לפיהם: "יש לזכור כי התביעה הכללית היא מערכת אחת, בין אם היא מיוצגת בידי פרקליט מפרקליטות המחוז ובין אם ייצוגה הוא על ידי הלשכה הראשית של פרקליטות המדינה. לפיכך יש לצפות כי קולה של התביעה יהיה בדרך כלל אחיד במתן ביטוי למדיניותה העונשית").

21. במקרה שלפנינו, פרקליטות המדינה, שבחנה בדיעבד את הסדר הטיעון, סברה שהוא היה שגוי, והֵקֵל יתר על המידה עם הנהג. יחד עם זאת, נמצא כי לא התקיימו התנאים המאפשרים לתביעה לחזור בה מהסדר טיעון, בהתחשב בכך שעמדתה התקבלה במלואה על ידי בית המשפט לתעבורה ושלא התגלו נסיבות חדשות או עובדות שלא היו ידועות בזמן החתימה על הסדר הטיעון.

אכן, כפי שציינו לעיל, קיימות עילות מצומצמות בעטיין יכולה התביעה להשתחרר מהסדר טיעון. בעניין שלפנינו, שוכנעו גורמי התביעה כי אין מדובר בגילויין של עובדות חדשות, אלא בהערכה מחודשת של שיקול הדעת של התביעה בהתקשרות בהסדר הטיעון הנדון. הערכה מחודשת זו, טענו משיבים 3-1, אינה מהווה עילה לחזרה מהסדר טיעון שהתקבל במלואו על ידי בית המשפט. כאמור, העתירה הנוכחית הוגשה פרק זמן ניכר לאחר שהתקבלה ההחלטה לא לערער על פסק הדין. לפיכך, אין היא תוקפת באופן ישיר החלטה זו במסגרת של ערכאת ערעור.

ממילא, כפי שציין השופט א' ברק, "בית המשפט אינו 'תובע-על', ואין הוא שואל את עצמו, אם הוא היה משתחרר מהעיסקה אילו היה תובע. בית המשפט שואל את עצמו, אם תובע סביר רשאי, בנסיבות העניין, להשתחרר מעיסקת הטיעון, ואם התשובה על כך היא בחיוב, לא יתערב בית המשפט בהחלטת התובע, גם אם דעתו של בית המשפט עצמו שונה היא מדעת התובע" (פרשת ארביב, בעמ' 402). בענייננו, אין מדובר בניסיון להביא לביקורת שיפוטית על הסדר טיעון לפני שבית המשפט הפלילי אישר אותו, או אף לאחר אישורו. העתירה מבקשת להביא לביטולו של הסדר טיעון לאחר שניתן פסק דין ופסק הדין הפך חלוט. אין לקבל שבשלב כה מאוחר של ההליך הפלילי, תבוא התערבות שיפוטית שמשמעותה פתיחה מחדש של ההליך.

22. ליבנו עם הנערה הצעירה שחייה וחיי בני משפחתה השתנו באחת. יחד עם זאת, קבלת העתירה תוביל לפגיעה קשה בעקרונות יסוד לפיהם פועלת המערכת המשפטית בישראל. בית משפט זה, בשבתו כבג"ץ, אינו ערכאת-על המוסמכת לבחון החלטות של בתי משפט אחרים - שלא בדרך הערעור הרגילה - ולבטלם, ללא נימוק משמעותי ויוצא דופן. נוכח הפגיעה בזכויות הנאשם וביציבות המשפטית, סעד של ביטול הליך פלילי מעיקרו הוא סעד קיצוני ביותר שיש לעשות בו שימוש, אם בכלל, במקרים נדירים במיוחד.

אלה אינן מילים ריקות. נאשמים, קורבנות עבירה, תובעים, סניגורים, המשטרה, ויתר הגורמים המעורבים בהליך הפלילי, אינם צריכים לחשוש שמא ההליך הפלילי בו היו מעורבים יבוטל על ידי ערכאה שאינה בית המשפט שלערעור. בוודאי שאין לכך מקום לאחר שההליך הסתיים, ולא ניתן לתקוף את פסק הדין בדרך הרגילה, היינו באמצעות הגשת ערעור. יציבות המערכת המשפטית מקרינה על ההליך כולו, ויש לה, כפי שצוין קודם, גם אפקט מרתיע ומחנך. אין זה אומר שלא ניתן לסטות לעולם מן העיקרון במקרים מתאימים, כאמור. אלה הם מקרים בהם, למשל, מתברר כי אדם חף מפשע הורשע, או נתגלו ראיות חדשות. אין זה המקרה שלפנינו. אף במקרים הנזכרים, אין מדובר בהתערבות של בית המשפט הגבוה לצדק. ואכן, ככלל, אין להפוך את בית המשפט הגבוה לצדק לערכאת ערעור. גם אם ניתן עונש קל, אפילו קל מדי, אין זו עילה לביטול ההליך כולו, או למתן הסעדים האחרים, המכוונים כלפי הנהג, אשר התבקשו בעתירה.

23. אין חולק כי על כל גורמי אכיפת החוק והמערכת המשפטית להפיק לקחים מפרשה זו. צעדים בכיוון זה נעשו לאחר שסיפורה של שחר נפוץ בכלי התקשורת. בעקבות הבדיקות שנערכו על ידי פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה הפיץ ראש מדור תביעות באגף התנועה הארצי של המשטרה חוזר תביעות (חוזר תביעות 12/11), שעניינו הטיפול בתאונת דרכים בה נחבל אדם באופן קשה.

מטרת החוזר, כפי שנכתב בו, היא לרענן הנחיות קיימות ולגבש אופן טיפול מסודר בתיקי תאונות דרכים אשר הובילו לחבלת גוף קשה. החוזר מגבש נוהל לפיו תיקים אלה יסומנו באופן בולט על גבי הכריכה החיצונית, ותינתן להם קדימות בטיפול. כמו כן נקבע, כי בכל שלוחת תביעות ינוהל קלסר מעקב ובו יפורטו נתונים שונים הקשורים לניהול תיקי התאונות בהן נגרמה חבלת גוף קשה. החוזר קובע עוד כי בהכנת כתב האישום יחויב התובע לעיין בתעודת סיכום המחלה שצורפה לתיק, ואם לא צורפה, יוחזר התיק להשלמת חקירה בעניין זה. עוד נאמר בחוזר כי בפרק העובדות שבכתב האישום תפורט מהות חבלת הגוף הקשה בסעיף נפרד, ושמות הרופאים החתומים על סיכום המחלה יובאו ברשימת עדי התביעה. עוד נקבע כי בכל שלבי הטיפול בתיק תאונת דרכים עם חבלת גוף קשה על התובע להתעדכן לגבי מצבו הרפואי של הנפגע. בנוסף, על התובע להיזקק לעמדת קורבן העבירה או משפחתו בעת עריכת הסדר טיעון, בעת טיפול בבקשה לעיכוב הליכים (ככל שתוגש), ובעת גיבוש עמדה עונשית. פניה לקבלת עמדת הקורבן או המשפחה תיעשה ביוזמת התביעה.

התובעים הונחו עוד לשקול, במקרים מתאימים, להעיד את הנפגע או את בן משפחתו במסגרת הראיות שרשאי התובע להביא לעניין העונש. החוזר קובע מפורשות כי במקרה של הסדר טיעון בתיקי תאונות עם חבלת גוף קשה עמדת המוצא העונשית של התביעה צריכה לכלול גם רכיבים של מאסר בפועל ופסילת רשיון ממושכת, וזאת, בהתייחס גם לנסיבות האירוע ומידת אחריותו של הנהג. עוד נקבע, כי במסגרת הטיעון לעונש יוגשו גיליונות הרשעות עדכניים של הנהג, ייערך בירור באשר למצבו הרפואי של הקורבן ותיערך פנייה לקבלת עמדת הקורבן או בני משפחתו.

לבסוף, החוזר קובע, כי היה ולא הוטלו על הנהג מאסר בפועל ופסילה ממושכת, חרף עתירת התביעה לכך, תתקבל על ידי ראש השלוחה או קצין תביעות מחוזי החלטה בשאלה אם יש מקום להמליץ על הגשת ערעור. החלטה כאמור תובא לידיעתו של רמ"ד תביעות את"ן. נראה שהצעדים שננקטו ראויים ומתאימים.

בנוסף לאלה, בימים אלה נדונה בכנסת הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון - הכללת עבירת נהיגה בשכרות), התשע"ב-2011, שזכתה לכינוי "הצעת חוק שחר גרינשפן". הצעת החוק קובעת כי לנפגעי עבירה של נהיגה בשכרות יהיה מעמד של נפגע עבירה, באופן שיאפשר להם להביע עמדתם לקראת החלטה אם ייערך הסדר טיעון בין התביעה לנאשם.

24. ברי, כי אין בשורת הצעדים שננקטו לאחר מתן פסק הדין כדי לרפא את כאבה של משפחת גרינשפן. יחד עם זאת, יש בכך כדי להציב תמרור אזהרה בפני כל הצדדים המעורבים בהליך הפלילי, שיעמידם על ההכרח בבחינה קפדנית של הסדרי טיעון, שהפכו מוסד מרכזי בשיטתנו. גם אם אין בכך די, אנו מקוים שמשפחתה של שחר תמצא בכל אלה מקור, ולוּ מסוים, לנחמה.

25. במהלך הדיון שקיימנו בעתירה הביע הנהג נכונות לכך שרישיון הנהיגה שלו יישלל לצמיתות (ולא לשש שנים, כפי שנקבע בפסק הדין). על מנת שנכונות זו תעוגן כדין, על התביעה ובא-כוח הנהג להגיש לבית המשפט לתעבורה בפתח-תקווה בקשה מוסכמת לתיקון פסק הדין, כך ששלילת הרישיון תהיה לצמיתות.

26. אילו התקבלה העתירה, היה המקרה דנא דוגמה מובהקת להתגשמותה של האמירה Hard cases make bad law.

מכל הטעמים שהובאו לעיל, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ה נ ש י א

השופטת א' חיות:

1. חברי הנשיא חותם את חוות דעתו בקביעה כי "אילו התקבלה העתירה, היה המקרה דנא דוגמה מובהקת להתגשמותה של האמירה Hard cases make bad law".

האמירה שמצטט חברי אכן מהווה עבורנו כשופטים תמרור אזהרה מפני פריצת גדרי החוק ומפני סטיה מכללים ומעקרונות משפטיים באותם מקרים קשים בהם נוטה ליבנו אחר טיעוני בעל דין אך את הסעד שהוא מבקש קצרה יד המשפט מלתת. בע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית, פ"ד נ(3) 133 האיר השופט מ' חשין (כתוארו אז) את משמעותה של אמירה זו בלשונו הציורית באומרו:

"מקרה קשה" בהקשר ענייננו כאן, הוא מקרה שההכרעה בו קשה הואיל והחוק מורה, לכאורה, אל-צפון ואילו ליבו של השופט נמשך אל-דרום. החוק כמו לא "התאים" עצמו למערכת העובדות המיוחדת שלפני בית-המשפט. מכאן הפער שניבעה, לכאורה, בין החוק לבין הלב, ומכאן הקושי שהשופט נקלע אליו. לסופו של דיון באותו "HARD CASE" מחליט השופט כצו לבבו, אך אותה החלטה מתקשה לרווח עצמה במיסגרתו של החוק הספציפי או במיסגרתו של הדין הכללי. צדק נעשה באותו עניין - על כך מסכימים הכל - והחשש אינו אלא זה, שמא לעתיד לבוא, ובנסיבות שאינן זהות לנסיבות המקרה בו נקבעה ההלכה, יילכו בתי-משפט בעקבות הלכה שנקבעה, והמשפט יהפוך לבוקה ומבוקה ומבולקה. אין בפי עצה ותבונה לכל סוגים של "מקרים קשים" ..." (עמ' 183 לפסק הדין).

דומה כי אין מי שבמהלך שנות כהונתו כשופט לא התמודד עם מקרה קשה אשר בו למרות האהדה הרבה שעוררו אצלו טיעוני בעל הדין, לא נמצא לו נתיב בדין אשר יאפשר את מתן הסעד שנתבקש (ראו למשל: ד"נ 40/80 קניג נ' כהן, פ"ד לו(3) 701 (1982); ע"א 840/75 קרן קיימת לישראל (על ידי מינהל מקרקעי ישראל) נ' תבל-טוביה, פ"ד ל(3) 540, 549 (1976); ע"א 248/86 עזבון חננשוילי לילי ז"ל נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(2) 529, 558 (1991)). קוצר ידו של המשפט המתגלה במקרים כגון אלה, יש בו לעיתים כדי למלא את השופט היושב בדין תחושת תסכול. אך עלינו לזכור כי קוצר ידו של המשפט הוא גם קוצר ידו של השופט וכי פריצת גדרי החוק והכללים המשפטיים שעליהם אנו אמונים יש לה מחיר. עמד על כך השופט י' זמיר באחד המקרים הקשים במיוחד שבאו בשערי בית משפט זה בדנ"א 2401/95 נחמני נ' נחמני, פ"ד נ(4) 661 (1996) באומרו:

"קורה לשופט שהדין והצדק מתרוצצים בקרבו, זה לכאן וזה לשם, והוא אינו יכול להביא אותם זה אל זה. במקרה כזה, ככל שהדבר קשה עליו, אסור לו לתת לייצרו שייגבר על יוצרו. כך הדבר משום ששבועת השופט, עד שהיא מצווה עליו לעשות משפט צדק, מחייבת אותו לשמור אמונים לחוקי המדינה. ראו חוק-יסוד: השפיטה, סעיף 6. למעלה מכך: בלא משפט, בחשבון ארוך ואמיתי, אין צדק.

לכן, חלילה לשופט לעבור בקפיצה מהעובדות אל הצדק, כאילו אין דין חוצץ ביניהם. כבודו של הצדק במקומו מונח. אך הוא חייב להיות מונח על תשתית של דין" (עמ' 772-773 לפסק הדין) .

2. במקרה דנן, נעשה הסדר טיעון בין רשויות התביעה למשיב 5 לפיו יורשע המשיב 5 על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש, וגרימת תאונה בה נפגע אדם חבלה של ממש ונגרם נזק, וייגזרו עליו 600 שעות שירות לתועלת הציבור; קנס בסך של 1,000 ש"ח; פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לשש שנים; ועונש מאסר של שישה חודשים על תנאי למשך שלוש שנים.

בית המשפט לתעבורה קיבל את הסדר הטיעון במלואו, הרשיע את המשיב 5 בעבירות שפורטו וגזר עליו את העונשים שעליהם הוסכם.

האדם שנפגע היא שחר גרינשפן, נערה כבת שתיים-עשרה שנים במועד התאונה. ראיתי אותה ואת בני משפחתה באולם בית המשפט. כתוצאה מן התאונה מרותקת שחר לכיסא גלגלים, מתקשרת עם הסביבה באמצעות מצמוצים ותלויה לחלוטין בעזרת הזולת. דבר מתן פסק הדין נודע לשחר ולבני משפחתה רק לאחר שניתן ופרקליט המדינה אשר אליו פנו בני המשפחה, אישר בדיעבד כי הסדר הטיעון שנעשה במקרה דנן "היה שגוי ביותר" וכי העונש שהושת על המשיב 5 בהתאם לאותו הסדר הינו "קל באורח קיצוני". בעיני הסדר הטיעון נושא העתירה הינו הסדר פסול הנוגד את תקנת הציבור הן ברובד החוזי והן ברובד המינהלי, בשל אי ההלימה המובהקת והצורמת הקיימת בו בין העונש שעליו הוסכם למעשים שעשה המשיב 5, לעבירות החמורות אשר הוסכם כי יורשע בהן, ולתוצאות הקשות שגרמו מעשיו. הוא אינו מתיישב עם האינטרסים של טובת הציבור אותם אמור הסדר טיעון לשרת ועם המטרות שלהגשמתן חותר המשפט הפלילי. הוא אף פוגע בכבוד האדם של שחר, כמי שניזוקה ממעשיו של המשיב 5 באופן כה אנוש. המסקנה כי בפנינו הסדר טיעון פסול מתעצמת בהינתן העובדה שהתביעה לא טענה כי היו במקרה דנן קשיים ראיתיים אשר אילצו אותה להגיע להסדר כה מקל.

3. אלא שלמרות הפסול שנפל בהסדר הטיעון תמימת דעים אני עם חברי הנשיא כי לא ניתן לבטל עתה את תוצאותיו ומקובלת עליי מסקנתו כי משאישר בית המשפט לתעבורה את ההסדר ככתבו ומשלא הוגש עליו ערעור והעונש שנגזר בוצע ברובו, לא ניתן עוד להחזיר את הגלגל לאחור בשלב כה מאוחר של ההליך הפלילי ולאחר שפסק הדין הפך חלוט. תוצאה אחרת מתנגשת באחד העקרונות היסודיים של המשפט הוא עקרון סופיות הדיון. הרציונל המונח בבסיס עקרון זה כמו גם בבסיס עקרונות נוספים של המשפט הפלילי עליהם עמד חברי הנשיא - עקרון הסיכון הכפול וטענת "כבר נשפטתי" - הוא מניעת "מצב בו אדם מצוי בחשש מתמיד שמא יינקטו נגדו הליכים משפטיים בעניין שהובא למשפט בעבר" (פסקה 16 לחוות דעתו של הנשיא). על כן, עם כל הכאב, קצרה ידו של המשפט וקצרה ידנו כשופטים לתקן עתה את המשגה שנעשה באשר להתקשרות בהסדר הטיעון ובאשר לאישורו של הסדר זה, אשר הוליד פסק דין שהפך חלוט והעונש שנגזר בו (לעניין עבודות לתועלת הציבור), כבר רוצה. חברי הנשיא ציין בחוות דעתו כי במהלך הדיון בפנינו ובתשובה לשאלה שהפנינו אל המשיב 5 (בעקבות טיעוניו הכתובים), הוסכם כי פסילתו מלהחזיק רישיון נהיגה תהא לצמיתות ולא לשש שנים כפי שנקבע בגזר-הדין. תוספת מוסכמת זו אין בה כמובן כדי לתקן תיקון מלא את המשגה שנעשה, אך המעט שיש בה יבטיח לפחות כי העוברים בדרך ונהגים אחרים לא יחשפו עוד לסיכון שבאחיזת ההגה על ידי המשיב 5.

4. ולסיום - לזכות הפרקליטות יש לומר כי לאחר שבחנה בדיעבד את הסדר הטיעון ידעה להודות בכך שמדובר במשגה חמור מצידה ופעלה להפקת הלקחים הנדרשים לעתיד לבוא. בה במידה דומני כי חובתנו אנו היא להודות כי אישור הסדר הטיעון על ידי בית המשפט לתעבורה לוקה אף הוא בפגם. זאת משום שבית המשפט אמור היה לבחון את ההסדר והיתה לו מלוא הסמכות שלא לאשרו ולגזור עונש חמור יותר, נוכח אי ההלימה הבולטת, כאמור, בין העונש שעליו הוסכם בהסדר הטיעון ובין המעשים שעשה המשיב 5, העבירות החמורות שבהן הורשע והתוצאות הקשות שגרמו מעשיו.

אכן, הסדרי טיעון הם הכרח בל יגונה בהינתן העומס הכבד המוטל על מערכת המשפט בכלל ועל בתי המשפט לתעבורה בפרט (למציאות דומה עימה מתמודדת מערכת בתי המשפט הפדראליים בארה"ב ראו "הסדרת השימוש בהסדרי טיעון במשפט הפלילי - סקירה משווה", פסקה 4, מרכז המחקר והמידע של הכנסת (19.10.2010); Nancy Amoury Combs Copping A Plea To Genocide: The Plea Bargaining Of International Crimes 151 U. Pa. L. Rev 1, 19-20 (2002)).

יחד עם זאת, על רשויות התביעה להקפיד ביישום ההנחיות והנהלים הנוגעים לעריכת הסדרי טיעון על מנת שהסדר לקוי כמו זה שנעשה במקרה דנן לא יצא תחת ידן. בה במידה ראוי כי בתי המשפט לא יסתפקו, כמו במקרה דנן, בהצגה קצרה ותמציתית של הסדר טיעון המוצג בפניהם, בייחוד כאשר נפגע בתאונה אדם באורח אנוש כמו במקרה שבפנינו, וידרשו מיוזמתם הסבר לעונש המקל שעליו הוסכם, ככל שהתביעה אינה מציגה הסבר כזה בפניהם.

מטעמים אלה כולם אני מצטרפת למסקנתו של חברי הנשיא.

השופט ע' פוגלמן:

אני מסכים לחוות דעתו של חברי הנשיא א' גרוניס, ולהערות חברתי השופטת א' חיות.

לא ניתן לחלוק על כך שהסדר הטיעון שעמד בבסיס הרשעתו של הנהג הדורס היה פגום. על כך עמדו - בראש ובראשונה - רשויות התביעה עצמן, תוך הפקת לקחים מערכתיים. בצד האמור, עם כל הצער וההבנה לכאבם של שחר ומשפחתה, אף אני סבור כי בנקודת הזמן הנוכחית לא ניתן להיעתר לעתירה שלפנינו, המבקשת לבטל פסק דין חלוט לאחר שהנאשם כבר נשא בעונש ולוּ בחלקו.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא א' גרוניס.

ניתן היום, ג' בתשרי התשע"ג (19.09.2012).