חבית של חומר נפץ

הפיחות החד בריאל-האיראני הוא אירוע חריג בפרספקטיבה ארוכת שנים. המטבע האיראני היה במשך שנים יציב מאוד. משנת 1995 ועד אפריל 2002, הריאל לא רשם פיחות משמעותי או התחזקות משמעותית מול הדולר האמריקני. שער-החליפין עמד על כ-1,750 ריאל לדולר; הממשל האיראני דאג לשמור את השער באופן קבוע.

אלא שהשנה חל שינוי במצב. ב-12 באפריל 2002 חל פיחות חד בשער המטבע האיראני והוא זינק ל-7,924 ריאל לדולר. הממשל, שהחליט טרם אותו פיחות להקפיא את שער-החליפין במדינה, ביצע בבת-אחת פיחות חד. לאחר הפיחות הזה הותיר הממשל לערך המטבע לרדת בשיעור מצטבר של 25% עד ספטמבר 2010. מאז, שער-החליפין של המטבע האיראני הוא נייד, ונע בניוד שערים צר יחסית.

לפני כשנתיים, ב-23 בספטמבר 2010, נסחר הריאל ב-10,265 לדולר, ובתוך כשנה עד 2 באוקטובר 2011 הוא ספג פיחות של 20%, והגיע לרמה של 12,240 ריאל לדולר. חלפה שנה, ומאז, פוחת המטבע בשוק הפתוח ביותר מ-300%, נכון להיום, הוא נסחר ב-37.5 אלף ריאל לדולר.

בעקבות החלטת הממשל - להוציא אל מחוץ לחוק את הפעילות המסורתית של החלפנים ולייחד את המסחר במט"ח לבנקים ולמוסדות השלטון - צפוי ייסוף מלאכותי בשער הריאל. זאת, כאשר ב"שוק השחור" יפוחת שער הריאל.

לפיחות הזה יש משמעות עצומה כי איראן נאלצת לייבא למדינה את כל המוצרים שהיא לא מייצרת מבית, ובשל הפיחות מחירם מזנק בשיעורים של פי שלושה-ארבעה בתוך חודשים בודדים. זה אומר: אינפלציה, עליית מחירים, ירידות ערך הכסף ומיליוני משפחות שיורדות מתחת לקו העוני. המשמעות היא: קריסה כלכלית של מיליוני משפחות שלא יוכלו לעמוד בעלויות של חיי היום-יום היות ולרכוש מוצרי צריכה יום-יומיים שיש בהם מרכיבים של ייבוא. מצב כזה צפוי ליצור מרמור ותסכול, כי לאנשים שעמלו במשך שנים נשחקו חסכונות והיכולת הכלכלית שלהם נפגעה בבת אחת.

אוכלוסיית איראן מונה 75 מיליון נפש והתוצר שלה עומד על 490 מיליארד דולר. בהשוואה לישראל - התוצר של איראן הוא אמנם כפול משל ישראל, אך האוכלוסייה היא פי תשעה, והמשמעות היא, שאיראן זקוקה לכמויות אדירות של מט"ח כדי להאכיל את עשרות מיליוני תושביה.

שתי ידיים קשורות

אם נוסיף לכך את המגבלה שיש לאיראן על ייצור מוצרי אנרגיה ואת הסגירה של רשת הסוויפט, שמעבירה כ-80% מהתעבורה הפיננסית בעולם - המדינה עובדת עם שתי ידיים קשורות. כך שהכלכלה האיראנית משולה לנכה במצב קשה שנדרש לפעול עם דילול משמעותי במשאבים. כלומר, יכולת צבירת המשאבים של איראן הוגבלה קשות וקשרי הסחר והפיננסים שלה נפגעו קשות - והשאלה היא: כמה זמן הכלכלה האיראנית תוכל להתנהל ככה.

חצי-הנחמה של הממשל האיראני היא קוריאה-הצפונית, שהתמ"ג שלה הוא 35 מיליארד דולר בשנה ויש בה 25 מיליון תושבים, כלומר, יחס התמ"ג לנפש נמוך פי כמה מזה של איראן. עם זאת, העם האיראני לא דומה במהותו ובאישיותו לציבור בקוריאה-הצפונית. אוכלוסיית טהרן שונה בכך שהיא הרבה יותר משכילה, יש לה ציפיות ודרישות והיא מודעת למה שקורה במערב. זו אוכלוסייה שהייתה פתוחה למערב שלא רוצה להיות נתונה לחסדים של דיקטטורים.

המסקנה מהזעזוע שעברה כלכלת איראן היא, שהממשל במדינה יושב על חבית חומר-נפץ סוציו-אקונומית שעלולה להתפוצץ בכל רגע. ככל שהמטבע האיראני ימשיך לאבד מערכו, כך האזרחים יהיו פחות סבלניים וסובלניים, והסיכון ליציבות המשטר ילך ויגבר.

הכותב הוא מנכ"ל קבוצת פריקו המתמחה בניהול סיכונים