לנהל את השתקן

/ יעל מהודר
נראה שלעובד שתקן יתרונות על פני הפטפטן, בהנחה ששניהם עובדים טובים, שכן על פניו, המנהל לא זקוק ליותר מעובד טוב המבצע את עבודתו, משאיר את ענייניו הפרטיים מחוץ למשרד, ולא מבזבז זמן יקר.

אולם זה לא תמיד כך. פעמים רבות במקום שהעובד השקט יצטייר כאדם צנוע ועדין המתמקד בעיקר, שתיקתו מהווה איום כלפי חוץ, ומתקבלת כיהירות, חוסר אכפתיות, חוסר הזדהות עם המתרחש בארגון, ואף עוינות מהסוג האגרסיבי-פאסיבי. ובמובן מסוים, מאחר שהשתקנים הם אגוז קשה לפיצוח, למנהלים קשה להתמודד עמם אף יותר מאשר עם העובדים הקולניים.

כך חשף בפניי מנהל: "אני מנהל בצורה פתוחה וחברית, כך שהעובדים שלי הם ספר פתוח בשבילי. חוץ מעובדת אחת... היא עושה את העבודה שלה מצוין, אבל היא כזו שתקנית - ממש קשה לנחש מה עובר עליה. אני שואל את עצמי, האם היא מרוצה מעבודתה? היא עצובה? היא מסתירה משהו? מי היא בעצם?".

עובדים שתקנים גם מתקשים במשימות כמו הצגת מצגות, השתתפות בישיבות או בסדנאות וכיו"ב. בשל תדמיתם הביישנית וחסרת הכריזמה וההתלהבות הדרושה למנהלים, הם צפויים פחות מאחרים לקבל קידום לתפקידים ניהוליים, ולעתים זהו פספוס גדול - הן לארגון והן לעובד השקט בעצמו, שכן בפועל פעמים רבות אלה עובדים מצוינים שפשוט חוששים להשמיע קול בעקבות חשש מסמכות ("חרדת בוס") או סגירות חברתית. לכן, כדי לגרום להם להיפתח, לא כדאי לנקוט בגישה סמכותית או כוחנית.

ערוצי תקשורת מותאמים

במקום לשער השערות לגבי אופיו, כדאי לנסות להכיר טוב יותר את העובד השתקן. בשיחה אישית עמו אפשר גם לחתור להבין מה עובר עליו. יתכן שהוא לא מתחבר לחבריו לצוות מסיבות שלא היו ידועות למנהל (מה שעשוי להיות ניתן לפתרון על ידי ניודו בארגון), או אולי חווה דבר מה בחייו האישיים שגורם לו להיות סגור (כאבדן אדם קרוב). ויתכן שהוא פשוט שקט באופיו, ותו לא. אין זה אומר בהכרח שהוא אדיש או לא אכפתי לסביבה.

בשיחה פתוחה ונעימה אפשר גם להעביר לעובד מסר מקבל ומכבד, ואף לאפשר לו להשתמש בכלים פרקטיים שנוח לו להיפתח באמצעותם בעבודה, וזאת מבלי לגרום לו להרגיש שונה או משונה. למשל, שאלה כגון: "האם אתה אדם של מיילים יותר מפגישות פרונטליות או שיחות טלפון?" משדרת כבוד כלפי העדפותיו האישיות של העובד, ורצון של המנהל להתאים את עצמו אליהן.

ישנם, לדוגמה, עובדים שמתקשים ליזום אינטראקציה עם המנהל, ועמם יעיל לקבוע מועד קבוע למפגש העברת מידע: "חשבתי שאולי נקבע להיפגש בכל יום רביעי ב-10:00 אצלי במשרד, לעדכונים - קצת לפני הסופשבוע, כשיש עוד מספיק זמן להסיק מסקנות וליישם החלטות. מה דעתך?".

העצמה

אין לקחת כמובן מאליו את הרעיון כי העובד יודע שהוא מוערך. חשוב לומר לו זאת מפורשות, כדי להעלות את בטחונו: "חשוב לי לשמוע יותר את דעותיך הנבונות". לאחר מכן, בדיונים מרובי משתתפים אפשר לצטט רעיונות שהעלה העובד השקט קודם לכן בדלתיים סגורות: "יאיר חשב על פתרון מצוין לבעיה שלנו... מה דעתכם?", או אף לנסות לגרום לעובד עצמו להציג את רעיונו למול כולם: "יאיר, הפתרון שהצעת היה מצוין, אתה מוכן לספר אותו רגע לכולם?".

כפידבק על חיוניותו, אפשר גם לתת לעובד תפקיד חדש שבו יצטרך להיות פעיל, אך בגבולות אמצעי התקשורת שנוחים לו. לדוגמה: "הרעיונות שהעלית בפגישה האחרונה שלנו היו מצוינים. מעכשיו אשמח אם אתה תהיה האחראי על דיוור העדכונים השוטפים בתחום לצוות כולו". וכדי לא להלחיץ אותו, אפשר תמיד לסיים בקלישאה הכה נחוצה, נכונה וחשובה: "אתה מוזמן להיעזר בי תמיד, הטלפון שלי תמיד זמין, הדלת שלי תמיד פתוחה".

שאלות פתוחות

לבסוף, חשוב לזכור כי כדאי לשאול את העובד השתקן שאלות פתוחות, ולא שאלות של "כן ולא", כדי להזמין דיאלוג. לתשובה יש לחכות בסבלנות, לא להלחיץ, ואפשר אף להבהיר זאת מראש: "אתה לא צריך להשיב לי עכשיו, תבדוק את הדברים ותחזור אליי מחר עם תשובה". לאחר מכן, אם המפגש החוזר נעים, והמידע עובר בהצלחה ומקדם יעילות, כדאי לפדבק את העובד ("מעולה, זה בדיוק המידע שחיפשתי, תודה"), ובכך להפחית את חששותיו מלדבר ולעוררו להיות פעיל יותר להבא.

- האם אתם מרגישים שגם אתם עובדים שתקנים? מהי לדעתכם הסיבה לכך?

- איך הייתם מרגישים נוח להתנהל בפתיחות רבה יותר?