וינשטיין עדיין מתלבט

1. יהודה וינשטיין ואביגדור ליברמן

הסחבת האינסופית והבלתי נסבלת של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בקבלת החלטה בדבר העמדתו לדין של שר החוץ אביגדור ליברמן, עתידה להפוך לבומרנג נגדו ולבסיס להפניית אצבע מאשימה כלפיו, על התערבות בוטה במערכת הבחירות.

האירוניה היא שהטרוניות כלפיו יהיו מוצדקות. לרשותו של וינשטיין עמדו חודשים רבים, למעשה יותר משנתיים, כדי לקבל את ההחלטה בעניין. שנה וחצי חלפו מאז הוא החליט להעמיד לדין את ליברמן בכפוף לשימוע, אבל וינשטיין עדיין מתמהמה. עורך בדיקות נוספות, מזמין חוות-דעת חדשות, מקיים דיונים השכם והערב.

בסופו של דבר ההחלטה תיפול בשבועות הקרובים, כשמערכת הבחירות לכנסת תהיה כבר בעיצומה. כל החלטה שיקבל - להגיש כתב אישום נגד ליברמן, לסגור את התיק נגדו או לכרות הסדר טיעון עמו - תשחק תפקיד כלשהו בבחירות. אם יבחר להתמהמה עוד, ולמשוך את ההחלטה עד לאחר הבחירות, תהיה זו החלטה אומללה עוד יותר, חבלה של ממש במסד הנתונים שחייב להימצא לנגד עיני הציבור הישראלי בבואו לקלפיות.

התפיסה הקלוקלת, שלפיה על המערכת המשפטית להקפיא חקירות של אנשי ציבור בתקופת בחירות, שנולדה בימיו של אליקים רובינשטיין כיועץ המשפטי לממשלה, עברה למרבה המזל מן העולם.

וינשטיין יואשם, שלא בטובתו, בניסיון להשפיע על רצון הבוחר. נראה כי לא תהיה לו שום תשובה מניחה את הדעת להאשמה הזו. למערכת המשפטית יש מספיק צרות ומלחמות מבית ומחוץ. מהבור הזה אפשר היה להימנע.

2. אולמרט ופצצת הזמן

הציבור הישראלי נראה כממתין למוצא פיו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שיואיל בטובו להחליט אם לשוב ולהתמודד בזירה הפוליטית. ההחלטה מצויה כביכול בידיו בלבד. כל הטרדות הפוליטיות הן לא יותר מיתושים מעצבנים שאולמרט יכול להסיר מדרכו בנפנוף ידו.

המציאות, כרגיל, מורכבת יותר. נוכח העובדה שהרשעתו בהפרת אמונים בפרשת מרכז ההשקעות לוותה בעונש של מאסר על-תנאי בלבד, חוק יסוד: הכנסת אינו מונע ממנו מלהתמודד בבחירות הקרובות, אפילו בראש רשימה.

אלא שאם יתמודד וייבחר לכנסת, תהיה כהונתו כפצצת-זמן הממתינה לרגע הפיצוץ: הערעור שהפרקליטות עתידה להגיש לבית המשפט העליון על הכרעת הדין בפרשת טלנסקי, פירושה שפסק הדין יהפוך לסופי רק לאחר תחילת כהונת הכנסת הבאה. גם אם הערעור יידחה, יצטרך בית המשפט העליון להכריע בשאלת הקלון בעבירה שבה הורשע אולמרט - ואם ייקבע, כצפוי, כי בהפרת האמונים שבה הורשע יש קלון, הוא ייאלץ להתפטר מהכנסת.

הרשעתו של אולמרט בהפרת אמונים ועונש המאסר על-תנאי פירושם גם שלפי חוק יסוד: הממשלה, אולמרט אינו יכול להתמנות לשר. מסקנה זו מתחזקת שבעתיים נוכח כתב האישום התלוי ועומד נגדו בפרשת הולילנד.

אלא שבהקשר זה, עניינו של ראש ממשלה נבדל מזה של שר בממשלה, נוכח העובדה שחוק היסוד נוקט פרוצדורה נפרדת לגבי ראש ממשלה שמוגש נגדו כתב אישום. הסדר מפורט זה נכנס לתוקף לאחר שנקבעה "הלכת דרעי ופנחסי", שפירושה העברתו מכהונה של שר המואשם בפלילים. המסקנה היא שמבחינה משפטית, אולמרט רשאי לקבל מנדט מנשיא המדינה לנסות ולהרכיב ממשלה.

אלא שהכול על-תנאי: ראש ממשלה חייב להיות חבר כנסת, ואם תפקע חברותו בכנסת, פירוש הדבר הוא שייאלץ להיפרד גם מכהונת ראש הממשלה. זאת בגלל צרותיו המשפטיות, בפעם השנייה בקריירה.

3. אופיר אקוניס והתרומות

בין ההישגים המפוקפקים שחברי הכנסת של הליכוד ינפנפו בהם, בניסיון להיבחר לקדנציה נוספת, יצביע ח"כ אופיר אקוניס, מן הסתם, על הצעת החוק שיזם - להגביל ל-20 אלף שקל בשנה את גובה התרומות שעמותות העוסקות בעניינים "פוליטיים" רשאיות לקבל מממשלות זרות ומגופים בינלאומיים כדוגמת האו"ם.

אלא שארגוני זכויות אדם אינם הגופים היחידים הזוכים לתרומות מחו"ל: נתונים שפורסמו כעת מלמדים כי חלק ניכר מהתרומות שאוספים חברי הכנסת עצמם מקורם בגורמים זרים. כסף זר שמקורו אינו ידוע, היוצר תלות בין המחוקקים שלנו לבין, ובכן, גורמים לא ידועים.

פטרונו של אקוניס, ראש הממשלה בנימין נתניהו, אסף בדרך זו יותר ממיליון שקל. אקוניס גייס גם הוא אלפי שקלים בחו"ל.

טוב לדעת שבתוך הכאוס והטלטלה שעוברת המערכת הפוליטית, נותר גורם אחד יציב - הצביעות.