סופו של ניסוי כלכלי

אנחנו ממשיכים לצפות בניסוי הכלכלי הגדול של העשור האחרון, שבמרכזו תיאוריות כלכליות חדשות על הקשר שבין כסף חינם לאינפלציה. הבנקים המרכזיים במרבית מדינות העולם ממשיכים לתמוך בגישת "נדפיס את דרכנו החוצה מהמשבר", ובחודש האחרון התבשרנו על תוכניות הדפסת כסף חדשות-ישנות בארה"ב, אירופה ויפן. באירופה וארה"ב אף הגדילו לעשות כשהכריזו על תוכניות הקלה כמותית ללא הגבלת סכום.

כיצד ייתכן שלאחר שלוש שנים של תוכניות הקלה כמותיות בהן הודפסו והוזרמו לשווקים יותר מ-3 טריליון דולר, לא ראינו השפעה אינפלציונית אמיתית על כלכלות העולם? האם נשבר הקשר בין כמות הכסף למחיר הכסף?

כלל בסיסי בכלכלה הוא שכשיש יותר כסף שווי הכסף יורד. את זה קל להבין: כל ילד שאסף פעם אלבום קלפים יודע שככל שהחברה הדפיסה יותר קלפים של שחקן מסוים, כך אותו הקלף שווה פחות. ובעיקרון, מה שתקף לאלבומי המדבקות תקף גם לכלכלות. אם יש יותר כסף בשוק, הרי שהוא שווה פחות. ואם הכסף שווה פחות, הרי שצריך יותר ממנו על מנת לרכוש משהו אמיתי.

אבל ישנו הבדל אחד עיקרי בין אלבום המדבקות לבין שווי הכסף. ההבדל הזה עובר דרך מושג שנקרא "מהירות המחזור של הכסף". קרי, מספר הפעמים הממוצע שנעשה שימוש במטבע בזמן נתון. אם הבנק המרכזי מדפיס כסף ללא הגבלה, אך הוא נישאר בחשבונות בבנק ללא שימוש, הרי שכמות הכסף תעלה, אך מהירות הכסף תרד (או תישאר קבועה) והאינפלציה תישאר נשלטת.

וזה המזל של כולנו: האינפלציה לא מתפרצת בגלל שמהירות הכסף יורדת. וכך, למרות הדפסות מאסיביות מאז שנת 2009, לא קיבלנו את האינפלציה המתבקשת לכאורה. האזרחים האמריקנים לא חווים את אותה התרוממות הרוח שחווים חברי הפד, והם לא גורמים לכסף לעבוד, דבר שמונע מהאינפלציה להתפרץ.

הרצון של האמריקנים לשמור את הכסף בכיס זמן רב עד לרכישת מוצרים מסביר היטב את העובדה שלמרות ההדפסות הרבות, אין סימנים לאינפלציה, אלא להיפך. והתמונה העגומה של מהירות מחזור הכסף חוזרת על עצמה גם באירופה.

אי אפשר שלא לדאוג

בהתחשב בעובדה שגם באירופה מנצח המחנה של הטוענים שהרחבה כמותית ולא צנע היא הדרך ליציאה מהבוץ הכלכלי, אנו צפויים להמשך הדפסת הכסף. למעשה, כל עוד מהירות מחזור הכסף נמצאת בירידה, הבנקים המרכזים יכולים להמשיך ולהדפיס מבלי לחשוש מאינפלציה, לפחות בינתיים.

אבל אי אפשר שלא לדאוג מהעובדה שמהירות הכסף נמצאת בשפל למרות הדפסות הכסף. אם במצב כלכלי בו האזרחים שומרים את הכסף "מתחת לבלטות" מחיר הנפט מתקרב שוב ל-100 דולר לחבית, מחירי הסחורות עולים, האזרחים מוכנים לשלם מעל 4 דולר לגלון דלק (או מעל 8 שקל לליטר דלק), ומחיר דירה בישראל שווה 127 חודשי עבודה - מפחיד לחשוב כמה תעלה נסיעה מתל אביב לרמת גן כשמכפיל הכסף יעלה.

הניסוי המוניטרי העולמי עוד לא הביא לאינפלציה, כי האבטלה גבוהה והאזרחים מודאגים. אבל אם יהיה שיפור בנתונים וסנטימנט הצרכנים ישתפר, הרי שמהירות הכסף תעלה וייתכן שהלחצים האינפלציוניים יהיו חזקים יותר. רק אז נגלה באמת מה היו תוצאותיו של הניסוי המוניטרי הגדול.

הכותב הוא הכלכלן הראשי במנורה מבטחים פיננסים