מה אסור לשאול בריאיון הראשון

סט השאלות שמראיינים שואלים בריאיון הראשון לרוב נסגר בשאלה המסכמת: "יש לך שאלות?". מועמדים רבים שמתכוננים לריאיון זה מגיעים מצוידים בשאלות שכוונתן להרשים, אך רבות מהן עושות את ההיפך ופוגעות בסיכוייהם להתקבל. הנה כמה מהן.

כמה

ישנם מועמדים שסבורים כי טוב ליזום את הדיון בנושא התגמול. במקרים שבהם המראיין לא עושה זאת בעצמו, הם מניחים שהוא פשוט מעביר את הכדור לידיהם. מבחינתם זו דרך להפגין אסרטיביות, יוזמה וביטחון, ואף לרמוז שהם כבר מצויים בתהליכי משא ומתן אחרים ולכן פרמטר זה חשוב להם.

בפועל, בראיונות ראשונים רבים נושאי השכר, ימי חופשה, שעות העבודה, ביטוח, תשלום שעות נוספות וכד', באמת אינם נידונים. הדיון אודותיהם שמור לשלבים מתקדמים יותר בתהליך. מועמד שלא מכיר בכך, ובכל זאת שואל שאלות כמותיות בתום הריאיון הראשון, משדר חוסר היכרות עם כללי המשחק או היעדר נכונות לפעול על פיהם. בכך הוא עלול גם לשדר עודף ביטחון, כאילו לוקח כמובן מאליו את הסיכוי שהצליח בריאיון ושהתפקיד כמעט בידיו.

צעד כזה עלול גם להפגין לחץ, ועניין עיקרי בתגמול ולא בעיסוק המקצועי. אמנם המראיינים אינם תמימים, וברור לכל שאנשים מחפשים עבודה כדי להתפרנס ושואפים לכמה שיותר. ובכל זאת, אלה תמיד יעדיפו את מי שנראה כבוחר עבודה חדשה מתוך עניין והתלהבות, והשאלות הכמותיות בשלב מוקדם מכבות את ביטוי ההתלהבות הזאת.

אז מה אתם בעצם עושים?

מועמדים אחרים דווקא יודעים שהפגנת משיכה למהות הארגון ופועלו עדיפה על פני התרכזות בעצמם ובתגמולם. אולם יש הבדל עצום בין הבעת עניין להפגנת ידע, והיום, כשמידע על הכל נגיש לכל, מצופה מן המועמד לדעת. גם בריאיון הראשון.

שאלה פתוחה כדוגמת "מה החברה עושה?" אולי משדרת עניין מקצועי, אך בו זמנית מוכיחה שהמועמד הגיע חסר ידע לחלוטין, וכי אינו מתבייש להודות בכך. הדבר עלול להתקשר לחוסר אכפתיות ורצינות, מוטיבציה נמוכה, היעדר יוזמה ותחכום, ובהתאם לכך קושי עתידי בביצוע תפקיד מורכב.

מתיאור המשרה אפשר לקבל מושג על תפקידו המיועד של המועמד הנבחר, ומאתר החברה אפשר ללמוד על הארגון. כדאי להיות מעודכן גם בחדשות הנוגעות לתחום במהלך כל תקופת החיפוש, כולל מצב ההיצע והביקוש בו, שמות של פונקציות חשובות ופועלן בתוכו, פרויקטים מן העבר או ההווה (רצוי אלה שצלחו, כדי לא להביע ביקורת על הארגון בריאיון), וכיו"ב. אם המידע מהימן, יש להעלותו בריאיון בזהירות, ולא ביהירות.

אני בתהליך עם חברות נוספות, האם נראה לך שיהיה המשך לתהליך עמכם?

מועמדים ששואלים זאת, חושבים שהם מציגים עצמם כמועמדים נחשקים שחייבים תשובות לחברות אחרות שמחכות להם. כך הם מעודדים את המגייס שמולם להתחרות מולן. יש שסבורים גם כי שאלה כזאת מציירת אותם כאנשים יעילים, ענייניים וישירים. אולם לרוב, שאלה כזאת - על ניסוחיה השונים - נשמעת כמו שאלה של ילד קטן שלא מסוגל לדחות סיפוקים וזקוק לפידבק מיידי: "איך הייתי?".

יותר מכך - אם המראיין יודע שהמועמד לא עבד זמן רב (כמצוין בקורות חייו), הדבר עלול אף להצטייר כסממן של לחץ וייאוש, וזה בוודאי לא רושם ראשוני שירצה להותיר על אף מגייס פוטנציאלי.

כאן הבעיה כפולה ומכופלת: מועמדים רבים מתפתים לשאול את השאלה הזאת משום שהם נופלים למלכודת ערמומית מצד מראיין הפועל כמראיין חברותי טיפוסי. מראיינים כאלה יוצרים מצע נוח לשיחה פתוחה ונטולת עכבות, המאפשרת הזדמנות לעצור את ה"משחק" וכאילו לשאול בישירות - "אז מה דעתך?". כדאי לשים לב לאפשרות הזאת, ולזכור שכל ריאיון נגמר הרבה יותר מאוחר מכפי שנדמה: המראיין ממשיך להתרשם מבחירותיו של המועמד עד לרגעיו האחרונים בחדר הריאיון, ואף במהלך התקופה שלאחריו.

שאלות למראיין - עשה ואל תעשה

1. העדיפו שאלות על הארגון והעבודה עצמה על פני שאלות העוסקות בכם ובתגמולכם.

2. אל תשאלו כמה שאלות על אותו נושא, כדוגמת השאלות הכמותיות שהן רבות אך מטרתן האחת היא להבין מהו התגמול על העבודה בארגון.

3. העדיפו שאלות פתוחות, שצפויות לפתח שיחה פורה בענייני עבודה, על פני שאלות שהתשובה עליהן היא "כן" או "לא".

4. היו מגוונים - שאלו על נושאים שונים ומובחנים זה מזה.

5. אל תגידו שאין לכם שאלות כלל, כדי לא לשדר חוסר עניין או חששנות יתר, אך הפגינו איפוק מנגד והימנעו מיריית מטר של שאלות.

יעל מהודר היא יועצת ארגונית. מאמריה מבוססים על הידע והניסיון שרכשה בתהליכי ייעוץ ופיתוח מנהלים בארגוני הייטק ותעשייה, ולאנשים פרטיים. המאמרים מיועדים להעשרה, אינם תחליף מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליהם ככאלה. פרטי הסיפורים האישיים במאמריה טושטשו לשמירת פרטיות מושאיהם. פניות ליעל מהודר יש לשלוח לדוא"ל yaelmehoudar@gmail.com, ואפשר ליצור עמה קשר גם בפייסבוק.