האגדות של שלמה מעוז

שלמה מעוז הוא כלכלן מוערך. כפוליטיקאי, מעוז - המועמד לרשימת הליכוד - נכנס במהירות לנעלי התועמלן. סיסמאות במקום עובדות; פרובוקציות במקום נימוקים. לשיטתו, אין צורך בשינוי המדיניות הכלכלית אלא בשינוי התודעה הציבורית. מעוז מתנדב לעשות את המלאכה, ומסביר כי הטענות על העלייה ביוקר המחיה הן מצג-שווא, "אגדה אורבנית", כלשונו.

הבעיה היא שאת "האגדה" הזו מפיצים גופים רשמיים בישראל. הנה עובדות: ההוצאות הציבוריות בישראל ירדו בחדות, מיותר מ-50% תוצר בשנות ה-90 ל-42% תוצר ב-2011. ירידה חלה גם בתקציבי השירותים הציבוריים: מ-1996 עד 2010 ירדו ההוצאות לחינוך ב-1% תוצר, ההוצאות לבריאות מ-3.8% תוצר ל-2.6% תוצר, וההוצאות לדיור ולשירותים חברתיים מ-1.7% תוצר ל-0.5%.

היות שככל שמשקל הממשלה במימון השירותים החברתיים יורד, כך עולה חלקו של הציבור במימונם, הדבר גורם לעלייה ביוקר המחיה.

גם הטענה כי עלייה בשכר העובדים יכולה לפצות על הירידה במימון הציבורי של השירותים החברתיים היא מופרכת. מ-2001 ועד 2010 גדל התוצר לעובד ב-9%, אך השכר הריאלי בשנים אלה ירד ב-3.5%. מכאן שהצמיחה במשק, גאוות ממשלת נתניהו, היטיבה בעיקר עם בעלי ההון ולא עם השכירים והעצמאים הקטנים, שהם רוב הציבור.

ועוד נתון של הלמ"ס על השכר במשק: בעוד שהשכר הממוצע הוא כ-8,900 שקל, 50% מהשכירים משתכרים מתחת ל-5,700 שקל. האם ניתן לערער על כך שהנתונים פוגעים בכוח הקנייה של משפחות רבות בישראל ומחזקים את הטענות על העלייה ביוקר המחיה שלהן?

מתעלמים מהעובדות

קיימות סיבות נוספות לעלייה ביוקר המחיה - זינוק בהוצאות לדיור, ייקור מוצרי צריכה בסיסיים ושירותים אחרים. גם לאחר הצהרת הממשלה, בעקבות המחאה, לצינון שוק הדיור והמזון, ההוצאות לדיור רק עולות, ולאחר מאמצי הממשלה לריסון עליית המחירים של מוצרי היסוד, הודיעו יצרניות המזון ורשתות השיווק על ייקורם.

הפתרון שהממשלה מציעה מושתת על כלכלת שוק - יותר תחרות והורדת מכסים. אך בהיעדר תחרות אמיתית בשוק המוצרים, הורדת מכסים והכנסת ספקים חדשים לשוק אינן מסייעות בהכרח להורדת מחירים, שכן שחקנים מרכזיים בשוק יוצרים מעין קרטלים ולעתים מתאמים ומעלים מחירים. וזו עוד סיבה לעלייה ביוקר המחיה.

נדמה כי העובדות אינן מרשימות את ראש הממשלה, את שר האוצר ואת מעוז. מעניין שדווקא הם מפיצים אגדות אורבניות. לתפיסתם, קיצוץ בתקציב לשירותים חברתיים, ירידה בשכר העובדים ועלייה במחירי הדיור והמזון אינם תורמים לעלייה ביוקר המחיה.

בדומה לאגדות אורבניות אחרות, חשוב שאגדה זו תתפוגג מן העולם.

הכותב, פרופסור לחינוך מאוניברסיטת בן-גוריון, מתמודד במסגרת הפריימריז של מפלגת העבודה.