בחודשיים האחרונים חידשה ספקית התוכן הישראלית RGE את החוזים עם חברות הכבלים והלוויין. רגע לפני שהחברה, המחזיקה במותגי "ספורט 5" ובערוץ הילדים הוותיק, נעלה את החוזה עם yes, כמעט הידרדר המשא ומתן למחוזות אלימים. יו"ר הקבוצה אביב גלעדי, שמבלה כיום חלק ניכר מזמנו בלונדון, נאלץ להתערב וניהל כמה שיחות אישיות עם שאול אלוביץ', בעלי yes, שבהן הבהיר לו "שהגיעו מים עד נפש". במקביל, שלח מכתב לפיו RGE לא תהסס להחשיך את ערוציה.
"כבר היה חוזה, ובדקה ה-90 הם ביקשו לתת למודי (פרידמן, סגנו ומי שמנהל את האופרציה בישראל - ל"א) עוד פליק קטן על הטוסיק", מספר גלעדי, "והוא אמר 'עד כאן. נתתי את כל מה שיכולתי לתת'. יש לנו חוזה שנגמר בינואר, נוהל משא ומתן בתום לב, הלכנו זה לקראת זה, הכול היה טוב. פשוט אמרנו שאם לא נגיע להסכמות, אז לא תקנו את מרכולתנו. אין פה איום, יש פה מאזן עסקי מאוד ברור. הייתי מאוד נפגע אילו היו אומרים לי 'קח את הנכסים שלך ואל תשדר אצלנו'".
- וזה בעצם הכוח העצום שיש ל-RGE. היכולת להגיע לסיטואציה שבה אתה אומר "לא רוצים, לא צריך".
"אני לא רואה בזה כוח, ומעולם לא ניצלתי זאת. למרות שבעיניך יש לנו הכוח האולטימטיבי וגם בעלי המניות האולטימטיביים, שתי הפלטפורמות מקבלות מ-RGE לחמש או שש השנים הקרובות את אותו מוצר ובהנחה מאוד גדולה. האמירה הזאת, שאנחנו כביכול מנצלים את כוחנו המונופוליסטי, ממש לא נכונה. החברה ניהלה משא ומתן בתום לב עם הוט ו-yes, מתוך הבנת המצב של שוק התקשורת והמשק בכלל, ונתנה מעצמה. מעולם לא אמרתי את המשפט של אבא שלי: 'למה? כי ככה אני רוצה'. אבל היה שלב במשא ומתן שהרגשנו שכבר נתנו ונתנו ונתנו ופתאום, כשהכול גמור, מישהו מוסיף עוד משהו. שם זה נעצר".
- ובכל זאת, יש ניסיונות, בעיקר בהוט, לרסן את כוחכם. אולי כך אפשר לפרש את הקמת ערוץ one, המהווה אלטרנטיבה לערוץ הספורט או את ההעברה של ערוץ 8 לחיים סלוצקי?
"אם יש משהו שפלטפורמה צריכה, זה ספק תוכן ברמה של RGE. ספק תוכן חלש זה אסון לפלטפורמה. בישראל, הדברים לא נשפטים בצורה הזאת, מכיוון שתפיסת העולם של בעלי הפלטפורמה היא תפיסת עולם אליטיסטית. בעלי הפלטפורמות הם החתולים הוותיקים בשוק, ופתאום גם ספקי התוכן, אנשים כמוני או כמו אודי מירון, שגדלו בעולם היצירה, משתתפים בחגיגות האלה".
פגיעה אישית איומה
"כשהתחלתי לעבוד בסרטים, בשביל אבא שלי זה היה כמו שלב אחד מעל זנות והימורים", מספר גלעדי. הוא מפנה זמן לראיון הזה, לאחר שהגיע לארץ לגיחה קצרה כדי לארגן ערב הוקרה לאמו, שהלכה לעולמה בשנה שעברה. "אני עוד חייתי בתקופה שמה שעשיתי היה בשביל להסתלבט עם אסי דיין באילת, ובחורות, ולעשות סרטים. ואז נכנס ערוץ 2".
- מתי התחלת לקחת את עצמך ברצינות?
"בחודש התשיעי. אני מעולם לא לקחתי ומעולם לא אקח את זה ברצינות. בעיניי זה הכול הבל ומקריות. והכול נגמר מהר מדי. לדעתי, אני פטאליסט, ומכאן בא הכוח שלי. אף אחד לא מפחיד אותי, ולא אכפת לי מאף אחד".
מאז התעורר שוק הטלוויזיה בישראל עם הקמת הכבלים ובהמשך ערוץ 2, קיבע גלעדי את עצמו כאחד האנשים המשפיעים בשוק התקשורת המקומי. ועדיין, גם כשהוא מנהל את חברת הפקת הסרטים הבינלאומית Icon, מחזיק בספקית התוכן החזקה בשוק ואוחז בנתחים בזכיינית רשת - הוא מביט על הזירה התקשורתית באופן חד ודיכוטומי. מצד אחד, אלה שמחזיקים בהון, וממולם, אנשים כמוהו, שמחזיקי ההון יעשו הכול כדי למנוע מהם חלק בעוגה.
"יש פה משהו פילוסופי מאוד עמוק של מי בא מאיפה ומה מותר לו", הוא חורץ. "ההחלטות נעשות לפעמים מהמקומות האלה. אם RGE הייתה בבעלות וורנר הם לא היו חושבים שאנחנו כוחניים. אבל כשאומרים 'גלעדי' קצת מכעיס אותם שהוא נהיה גדול מדי. יש פסיכולוגיה כזאת. אין מה לעשות".
- אז זה עניין פרסונלי.
"או שהם טיפשים. למה שבעל פלטפורמה לא ירצה לקחת חברה כמו RGE ולהגיד לה לספק לו תוכן מעכשיו במשך 10 שנים? למה הוא צריך כל 3 שנים לחדש חוזה? למה צריך לתת לאנשים אחרים להיכנס לשוק, לקנות זכויות ולהעלות את המחירים לכולם?".
על-פי משנתו של גלעדי, "מעולם לא קם בישראל עסק תקשורת אמיתי. זה היה רק משפחת מוזס, משפחת שוקן ו'מעריב', שלא ניכנס עכשיו להיסטוריה האיומה שלו. לא היה דבר כזה תקשורת. ואז הגיעו פתאום יזמים שיצרו את הדבר הזה, שמזין את התקשורת ואת התכנים האלה. אנשים כמונו היו צריכים את הלורדים האלה שייתנו לנו להיכנס.
"כשערוץ 2 קם, בגלל שהרגולטור עשה פה כל-כך הרבה מחסומים, היה צורך בחיבורים. היו צריכים 3 זכיינים, ובכל זכיינית אסור היה להחזיק יותר מ-51%. נוני (מוזס - ל"א) ו'מעריב' לבד לא היו יכולים להחזיק טלוויזיה, והיה צריך להביא עוד כסף. לאביב גלעדי אולי היה כישרון, אבל כסף לא היה. אז הם הביאו את יאיר המבורגר, קוקה-קולה, מיכאל שטראוס, דיוויד פדרמן. כל בעל הון באותה תקופה. לכן תקשורת לא הייתה עסק של אף אחד".
- והמתח הזה לעולם נשאר?
"ברגע שזה לא נוני מוזס, אלא יותר פטריק דרהי, זה השתנה. גם שאול (אלוביץ' - ל"א) מעולם לא היה כזה. כשאני הייתי אמרגן, הייתה לו חברה למרכזיות טלפונים. הרבה יותר קל לו לספוג אותנו. אני מקווה שהפסיכולוגיה הזאת תשתנה, כי בעלי הבית של הפלטפורמות משתנים. דרהי זה לא מוזס. החבר'ה האלה באו מעולם שהכול בו היה שלהם. פירוק ICP עוד לא הגליד. עד היום הם בטוחים שהמדינה עשתה להם עוול, זרקה אותם החוצה ונתנה לאביב גלעדי את מה שיש לו בשביל שיטחן אותם. הם לא מסוגלים להבין שזה לא כך".
מלחמת המעמדות שעליה גלעדי מדבר קיבלה השנה מבחינתו משנה תוקף, לאחר שהוט אילצה אותו לוותר אחרי יותר מ-20 שנה על ערוץ 8 והעבירה אותו לידי חברת ההפקות של חיים סלוצקי. "הם כל-כך לא הבינו לאן הם הולכים מהבחינה המקצועית, שברגע שהודיעו לנו - ולא חשוב למה: קנאה, רצון להנמיך, פוליטיקה פנימית בין בעלי מניות; לא רוצה להיכנס לרכילות הזאת - באנו ואמרנו 'חבר'ה, זכותכם. אם אתם לא רוצים להמשיך, אל תמשיכו'".
- ויתרת בקלות כזאת?
"העובדים נלחמו על חייהם, אבל לי אין בעיה. אני לא יכול להכריח מישהו לחדש איתי את החוזה, כמו שהוא לא יכול להכריח אותי לתת לו את החוזה".
- זה נעשה בצורה הגונה, מבחינתך?
"תקשיב טוב: אני לא אכנס איתך לסיבות שבגללן זה נעשה".
- למה לא?
"כי אין סיבה! מה זה משנה מי כתוב כבעלים של ערוץ 8? מדובר בערוץ שהוא מעבר של כסף מהכבלים למדינה. זה חוב של הכבלים ליצירה, כמו מסים. אילו הכבלים היו יכולים, הם היו שורפים אותו. מה הם צריכים את זה? מישהו נשאר בכבלים בגלל ערוץ 8? ואילו לא היה ערוץ 8, גם לא היה יס דוקו. ערוץ 8 היה בנגה, כי בזמנו ב-ICP לא רצו להוציא עליו כסף, אז אמרו 'עכשיו, כשיש ערוץ הילדים, הם יעשו את זה על הדרך'. אסור היה לי אפילו להרוויח מזה כסף".
*** הראיון המלא ודירוג 100 המשפיעים בתקשורת - במגזין "פירמה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
