דנקנר הפנים, האם זה יספיק?

לפני שבועיים הערכנו כאן שהצעת הסדר החוב הראשונה שהניחה אי.די.בי אחזקות לפתחם של מחזיקי האג"ח שלה, היא לא יותר מאשר יריית פתיחה במו"מ בין הצדדים. ואכן, לאחר שהתברר לקברניטי הקונצרן כי הגופים המוסדיים דוחים בשתי ידיים את הצעתם לפריסת חובות ארוכה ללא תרומת בעלים משמעותית, הונחה כעת על השולחן הצעה חדשה הכוללת תספורת של 500-600 מיליון שקל לחוב המתואם.

הבשורה העיקרית העולה מההצעה הנוכחית היא כי הנהלת אי.די.בי, ובראשה בעל השליטה נוחי דנקנר, הפנימה בסופו של דבר את מה שטוענים בחודשים האחרונים בעלי החוב, משקיעים במניה, אנליסטים ופרשנים כלכליים: החברה במצבה הנוכחי אינה מסוגלת לפרוע את התחייבויותיה בזמן. הנכונות של הנהלת אי.די.בי להסתכל למציאות בעיניים, היא תנאי הכרחי לגיבוש הסדר חוב בחברה. השאלה אם זהו תנאי מספיק.

על פניה, ההצעה הנוכחית למחזיקי האג"ח - הכוללת לצד תספורת של 30% מהחוב ופריסת היתרה, גם הזרמת הון בעלים, רכיב אקוויטי וביטחונות - מהווה בסיס הגיוני למו"מ על מתווה הסדר חוב באי.די.בי. עקב האכילס שלה הוא תרומת הבעלים שנותרה קטנה ביחס לגובה החוב, ובעיקר - העובדה שקיומו של חלק גדול ממנה איננו ודאי.

המו"מ בין הצדדים צפוי להימשך עוד חודשים ארוכים, אך בהנחה שהיקף ההון שיזרימו דנקנר או מי מטעמו להסדר המוצע לא יגדל באופן משמעותי, יצטרכו מחזיקי האג"ח של אי.די.בי אחזקות - שמחיר השוק שלהן משקף כיום תספורת דה פקטו של יותר מ-70% על החוב המתואם - לבחור בסופו של דבר בין שתי ברירות.

האחת היא להשאיר את השליטה באי.די.בי (גם אם באחוזים מופחתים) בידי דנקנר, מי שהביא את החברה למצבה הנוכחי, על הזרמת ההון המוצעת, ולקוות כי יצליח להציל בעתיד חלק משמעותי מהשקעתם. האחרת היא לפעול כדי לקחת לידיהם את מושכות הניהול בחברה, שבקופת המזומנים שלה נותרו 200 מיליון שקל בלבד (כ-10% מהחוב הפיננסי), ואשר לנכס היחיד שלה - החברה הבת אי.די.בי פתוח, חובות ענק משל עצמה למחזיקי האג"ח וערך נכסי שלילי.