נו, אתם כבר מפחדים?

נו, אתם כבר מפחדים? כי בנינו, אם הדיווחים על הצבתה של כיפת ברזל בצפון "לאור המצב בסוריה" לא מטרידים אתכם, אתם כנראה טעות סטטיסטית שראש הממשלה נתניהו לא לוקח בחשבון. אחרי שטחן עד דק את השימוש באיומי "ספרד" ו"יוון" בכלכלה ושחק גם את "איראן" בביטחון, שולף שר ההפחדה שפן חדש-ישן מהכובע של חליפת האיומים - והנה הוא: בשאר אלאסד. כפיים.

ובבקשה, אל תבלבלו אותי עם העובדות. למשל, עם העובדה שכיפת ברזל פשוט לא מסוגלת ליירט טילים מסוריה וחזבאללה כמו הסקאד, ה"שיהאב" ו"סיג'יל" (כולם נורים לטווחים של יותר מ-70 ק"מ, הגבול העליון ממנו הכיפה כבר לא אפקטיבית), או מכך שלפי התוכנית האסטרטגית של הכיפה, יש להציב אותה בעת חירום באזורים אסטרטגיים בישראל בפריסה גיאוגרפית מחושבת - ליד הכור בדימונה למשל, ואולי, כן, גם בצפון. לא בגלל "מצב חירום", אלא פשוט כי צריך. אבל אתם, אתם תהיו בשקט.

תהיו בשקט, ותפחדו. כי יש בלאגן עכשיו. איפה? איפה לא: בסוריה, במצרים, ובקרוב גם באיראן-הרשות-הפלסטינית-אפגניסטן. אז עכשיו, יגיד לכם נתניהו תוך שהוא מצביע לעבר האופק, עכשיו אתם צריכים "ישראל חזקה". אתם צריכים קואליציה רחבה כמה שיותר - כי חובה עלינו להיות מאוחדים, להתחבק ולהחזיק ידיים עם כולם. גם עם החרדים ובעלי ההון והעסקנים. זה בשבילכם, יאמר נתניהו, לא בשבילי. רק בחייאת, אל תתחילו שוב עם כל השטויות שלכם על שינוי שיטת הממשל, השיוויון בנטל, מחירי הדיור ותקציב הביטחון המנופח. לא עכשיו, מבקש נתניהו, עכשיו תפחדו.

ובשלב הזה, אני מקווה שכבר עוברות במוחכם שלל מחשבות סופניות, לאור איום הטילים הנשקף עלינו מצפון, מדרום, ובעצם מכל מקום. הרי, כשבודקים את כמות ההרוגים הישראלים מרקטות שנורו מרצועת עזה לישראל בשנים 2007-2012, מגיעים ל-35 הרוגים. 35, שמעתם? מה, מה זאת אומרת "זה הכל"? כן, זה הכל - זה איום קיומי! ואני מצטער, אבל זה ממש לא משנה שנורו בתקופה הזו 8,772 רקטות על ישראל - מה שאומר שיש לנו הרוג אחד על כל 250 רקטות. באמת, עזבו אותי מסטטיסטיקה, זה הרי ידוע שהיא שהשקר הכי גדול. יש איומים ביטחוניים, אז במטוטא מכם, תפחדו. בסדר?

והנה, אגב, מספר סוגיות שאל לכם לפחד מהן. אל תפחדו, למשל, מתאונות דרכים. אז נכון שב-5 השנים האחרונות נהרגו מתאונות כ-2,325 בני-אדם בישראל, שזה "רק" פי 60 מכמות ההרוגים מירי רקטי באותה התקופה - אך לצערנו, איום תאונות הדרכים הוא מוחשי מאד והרסני מאד כבר כיום - להבדיל מאיום הטילים, שקיים בעיקר בראש שלכם, בדמיון. והרי בדמיונות תמיד אפשר להפליג, לא?

אל תפחדו גם מאי-השיוויון בנטל, מהעובדה ששיעור התעסוקה בקרב נשים ערביות בישראל עומד על 20% ואצל גברים חרדים הוא מסתכם ב-40% (כתוצאה מסיבות תרבותיות, מחוסר רצון בקרב מעסיקים לקלוט את אותן אוכלוסיות ומכך שהמדינה לא עושה דבר בנדון). אז מה אם קרן המטבע הזהירה בפברואר אשתקד שמדובר בסיכון מהותי למשק? אז מה אם התוצר הלאומי היה מזנק פלאים אם היו מטפלים בבעיה הזו? בפעם האחרונה שבדקתי, הערבים והחרדים לא יודעים ליירט טילים בכוח המחשבה, אז זה ממש (אבל ממש) לא צריך לעניין אותי.

אל תפחדו מהשכר החציוני במשק, שצפוי להסתכם ב-2012 ב-5,800 שקל בערך (63% מהשכר הממוצע לאותה השנה), אותו הרף בדיוק בו היה גם בשנות השפל הכלכלי 2008 ו-2009, ופחות בכמאה שקלים מהרמה אליה הגיע בשנת 2010. זו אמנם עדות ברורה לכך שמצבכם הכלכלי לא משתפר, אבל היי - מאז שמיסמסו לכם את המחאה החברתית של קיץ 2011 זה כבר לא אמור להפחיד אף אחד. גם החריגה בתקציב הביטחון, הממשלה הרחבה-מדי, הדיור היקר מדי וכל העסקנים ובעלי ההון. אל תפחדו, ישראל חזקה.

אל תפחדו, כי בדיוק כמו התקווה לשלום העם הפלסטינים - שנגוזה אי-שם בין אוסלו של 94 ל"אין פרטנר" של 2001 - אפילו קצת התרגלתם לרעיון שכנראה לא יהיה פה יותר טוב. עד שהגיעו בחירות 2013 ונזכרתם שאולי אפשר, ואפילו הוכחתם את זה. אבל עכשיו אין לנו זמן להתעסק בעניינים של ילדות קטנות כמו "לקוות" ושאר פטפוטי ביצים. עכשיו זה הזמן לעשות את מה שאנחנו יודעים לעשות כאן הכי טוב, תמיד וכמו שעון שוויצרי - לפחד.