מנכ"ל הרשות השנייה המיועד: אני לא שתול של משפחת עופר

"הפכנו להיות חברה צרת-עין. אנשים לא שואלים מה באמת מניע אדם לקום ולעזוב חברה פרטית, בה הוא מרוויח פי חמישה ממה שהוא אי-פעם ירוויח בסקטור הציבורי. זה בלתי נתפס שאולי באמת אכפת לו מה קורה במדינה. נראה שלא יכול להיות דבר כזה. הוא חייב להיות שתול, אחד כזה שתופרים לו תפקיד ושמנסים להשתלט על התקשורת בישראל דרכו. מעבר לזה הבן אדם הזה גם מושחת, ואם אפשר גם להשמיץ את האחים עופר על הדרך ולעשות קנוניה שלמה וקונספירציה, זה הרבה יותר הגיוני. זה משהו שברמה האישית מאוד פגע בי, וזה גם המניע שלי לצאת בסופו של יום ולדבר".

שי באב"ד פגוע. בתחילת ספטמבר האחרון עזב את תפקידו כמנכ"ל צים ישראל, וימים ספורים לאחר מכן נבחר על-ידי שר התקשורת לתפקיד מנכ"ל הרשות השנייה.

לאנשים במצבו, כבר 5 חודשים בלי עבודה, בהמתנה לתפקיד ציבורי, יועצי התקשורת באמת לא ממליצים להתראיין. אבל הוא מסכים לתאר מה שעובר עליו, כי הוא, לדבריו, לא הסיפור. הנושא כאן, הוא מאמין, זו המערכת שמטרפדת בכל הכוח מעבר של אנשי ניהול מוצלחים מהמגזר העסקי לציבורי.

"יש שני דרגים שבהם אתה יכול להשפיע: האחד זה הדרג הפוליטי, והשני - הפקידות הבכירה", הוא מסביר בראיון ראשון ל"גלובס". "הם מנהלים את המדינה בשוטף. מאחר שזה לא להיות בפרונט כמו שר או חבר כנסת ולא להיחשף תקשורתית, יש נטייה לאנשים טובים לא להגיע לשם. גם כי זה לא מתגמל, כי הגמישות הניהולית מוטלת בספק, אבל גם כי אנשים מאמינים שהכול תפור. המדינה מפסידה הרבה מאוד אנשים טובים".

- אז הלכת לתפקיד מסיבות פטריוטיות?

"יריתי לעצמי ברגל. גדלתי בחברה הכי גדולה במדינה (צים, ל"א), אצל קבוצת האחזקות הכי חזקה ועשירה. הייתי מטאור, קודמתי, הכול היה לי טוב. אבל אז קמתי והלכתי. זה 'התבשל' אצלי הרבה, כי אני מאמין גדול שאנחנו צריכים לקחת חלק בעשייה הציבורית. גם אם ארוויח עשירית ממה שאני מרוויח היום, זה פי אלף יותר חשוב בעיניי. סבא שלי, זכריה חן ז"ל, היה כל חייו איש ציבור, והוא השפיע עליי מאוד".

מתקפה נגד המינוי

באב"ד, 36, גדל בהרצליה בבית ציוני דתי. אחרי שלמד בישיבת ההסדר באלון שבות, שירת תחילה בצנחנים ובהמשך במודיעין. בערך בתקופה זו הוריד את הכיפה מראשו. הוא סיים תואר ראשון במשפטים וכלכלה באוניברסיטה העברית ותואר שני ב-LSE, בלונדון. התנדב במשך שנתיים בבית-ספר לעבריינים צעירים, והיה חבר במועצה לשלטון חוק בדמוקרטיה ובתנועה לאיכות השלטון.

"ניסיתי תמיד לשלב לצד העשייה הפרטית, את העשייה הציבורית. אבל ידעתי שבאיזשהו מקום אני ארצה לעשות את המעבר הזה באופן מלא", הוא אומר.

- איך הגיעו אליך לתפקיד מנכ"ל הרשות השנייה?

"הפנייה עצמה הגיעה דרך ועדת האיתור, שאני מניח ששמעה עליי מהשר. השר פגש אותי בעבר וידע שיש לי את הרצון הזה לעבור למגזר הציבורי. כשהתפקיד הזה נפתח, הוא אמר לי 'אנשים כמוך צריכים להגיע למגזר הציבורי'".

- הוא הביא אותך לוועדת האיתור?

"אני משער שזה נעשה דרכו. אני לא יודע בדיוק. נפגשתי איתו לפני זה פעמיים בחיים שלי".

במאי 2012 מינה שר התקשורת את הוועדה שתאתר מחליף למנשה סמירה, שסיים את תפקידו כמנכ"ל הרשות השנייה. היא התכנסה רק בספטמבר, ובאב"ד התייצב בפניה.

"התבקשתי למלא המון טפסים, לשטוח את הניסיון הניהולי שלי, להביא ממליצים. כשהם ריאיינו אותי, הם התמקדו בכמה נושאים ובהם הניסיון הניהולי שלי: כמו כמה אנשים ניהלתי, באילו היקפים, יכולת המשא-ומתן שלי. ניהלתי כ-700 עובדים ומחזור פעילות של כמיליארד דולר. במקביל הייתי סגן נשיא לשכת הספנות".

- אבל אתה לא מבין בתקשורת.

"אני לא מכחיש, אני לא בא מעולם התקשורת, ולא הייתי שם מעולם. כשנשאלתי, אמרתי שאני יכול לספר על הלמידה שלי. גם כשנכנסתי להיות ראש אגף תקציבים בצים, וניהלתי תקציב של 4.5 מיליארד דולר ב-120 מדינות, לא ניהלתי תקציב קודם. באתי רק עם שנה בייעוץ אסטרטגי וניסיון של עוד שנה כעורך דין. למדתי את התפקיד, ואחרי 3 שנים גם קודמתי להיות עוזר בכיר למנכ"ל, סמנכ"ל ומנכ"ל צים ישראל. גם אז לא מינכ"לתי קודם.

"שאלתי את וועדת האיתור, מה הם בעצם מחפשים? אני יכול להיות מקצוען בתחום, אבל יש אנשים יותר מקצועיים ממני. אם הם מחפשים מישהו שיידע להוביל את תהליך איחוד מועצת הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין, אז זה אני".

- כך הגדירו לך את התפקיד, מנהל המועצה הממוזגת?

"ועדת האיתור עצמה הייתה לרשות מנכ"ל הרשות השנייה. כשרואיינתי, הראייה הייתה שהם רצו לבחור כבר מישהו שבמקרה שהחוק יעבור, הוא יוכל להוביל את המיזוג".

מיד אחרי אותו ראיון בודד ושיחות עם הממליצים שלו, המליצה הוועדה על שמו ועל שמותיהם של שני מועמדים נוספים, ד"ר יפעת בן-חי-שגב ודן תדמור, לשר התקשורת.

גורם בוועדת האיתור אומר כי "כשהוא סיים לדבר כל חברי הוועדה, כולם אמרו 'מצאנו את האיש שלנו'. הוא לא הספיק לקום ולצאת, וכל אחד אמר 'וואו'. אלה אנשים שונים באוריינטציה שלהם, ובכל זאת כולם התרשמו ממנו. הייתה אמירה גורפת מיד כשהוא יצא מהחדר".

לאחר מכן, באב"ד זומן לראיון אצל כחלון. גם השר, לדבריו, שאל על היעדר הניסיון שלו בתקשורת. "הוא שאל למה אני רוצה לעשות את המעבר הזה", הוא מספר, "אחרי הריאיון הוא אמר שהוא ישקול ויודיע לי בימים הקרובים".

נדמה היה שכחלון כבר קיבל את ההחלטה באותו הערב, 4 בספטמבר, כשלמחרת כבר פשטה השמועה על בחירתו של באב"ד.

לדברי באב"ד, "אחרי שעזבתי את צים, ניגשתי לרשות השנייה ולרשות החברות הממשלתיות, שגם שם אני נמצא בשלבים הסופיים של ועדת האיתור. אמרתי שקודם כל אסע לחו"ל לחופש ואחרי זה אראה איך אני משתלב. ואז השר הודיע לי, ואמר שיש עוד תהליכים, כמו ועדת ברנר שבודקת את ניגוד האינטרסים, את תקינות ההליך ועמידה בתנאי סף, המועצה שצריכה להצביע ולבחור, ובסופו של דבר זה צריך לעבור אישור ממשלה".

לפי לוחות הזמנים, באזור נובמבר, המינוי היה צריך לצאת לפועל. "מאותו רגע התחילה מתקפה בעיתונות. זה לגיטימי שאנשים מרימים גבה, אבל אז התחילו גם בעלי אינטרסים לפעול".

- מי האנשים?

"לא יודע. אין לי מושג. סיפרו לי שחלק מהמועמדים מפעילים לוביסטים מטעמם כדי להפעיל לחצים. הבנתי שאלה גורמים מתוך עולם התקשורת שרוצים את האנשים שלהם, שמינוי שלי לא מוצא חן בעיניהם. ואז התחילו כל הנשמות הטובות לתפור כל מיני תיקים שלא היו ולא נבראו - שאני שתול של משפחת עופר ושל אודי אנג'ל, שהוא מהבעלים של רשת".

- איפה זה בא לידי ביטוי?

"הרבה עלה בטוקבקים, שחלק מהם היו ברמה אישית של השמצות אישיות, על היכולות, על הניהול, חלק אפילו הכניסו לצערי הרב את האקסית שלי לתמונה. היה הרבה מאוד רוע שיצא. חלק בטלפונים שנעשו למשרד התקשורת וגם לעיתונות, וחלק גם בכתבות על חשש לניגודי עניינים, כי עבדתי עד עכשיו אצל צים והאחים עופר. התחיל מכבש לחצים".

- עד כמה אתה קרוב למשפחת עופר?

"הדגשתי גם בפני ועדת האיתור, וגם בפרוטוקולים שעליהם הצהרתי, שעבדתי בחברה ששייכת בשרשור למשפחת עופר. אין לי שום קשר אישי לא עם אודי אנג'ל ולא עם עידן עופר. היו לי כמה מפגשים איתם בנושאי עבודה. עם אנג'ל לא דיברתי במשך שנים".

- הם בעלי מניות של החברה שניהלת.

"לא הייתי מנכ"ל צים העולמי, חשוב לציין. הוא זה שבא בממשק ישיר מול כל בעלי המניות. אני הייתי מנכ"ל של חטיבה, מנהל של אזור. סביר להניח שעידן עופר יודע מי אני, ואני יודע מי הוא, אבל אין לי שום ממשקים איתו".

- אולי יש לך תחושת מחויבת למשפחת עופר על ההזדמנות האדירה שנתנו לך?

"שום דבר. מעבר לזה שיש לי הכרת-תודה על זה שעבדתי בחברה שלהם וניתנה לי ההזדמנות לפרוץ קדימה, לא. הם נתנו לי את התפקיד, ואני מצד שני סיפקתי את הסחורה. אם נתחיל להסתכל על ניגוד עניינים ברבדים האלה, אז אף אחד מהסקטור הפרטי לא יכול לבוא לסקטור הציבורי, כי יש 10-12 משפחות ששולטות בכל השוק בשרשור כזה או אחר".

"אני לא טרבל מייקר"

במשך חודש וחצי דחתה ועדת ברנר, מסיבות טכניות, את הישיבה שבה אמור היה לעלות שמו של באב"ד, וכשכבר נקבע דיון ב-9 בנובמבר, הגיעה ההודעה על יציאה לבחירות. היועץ המשפטי לממשלה החליט להקפיא את כל המינויים בשירות הציבורי, גם את זה של מנכ"ל הרשות השנייה. זאת לאור העובדה ששמו אמור לעלות בממשלה, ועל כן הוא מינוי פוליטי לכאורה.

רגע לפני הבחירות עצמן, הוגשה לבג"ץ עתירה של סמנכ"ל משרד התקשורת, חיים גרון, שהיה מועמד אף הוא לתפקיד. גרון טוען כי הליך הבחירה היה לא תקין וקורא לבטלו. המדינה, שמתייצבת מאחורי המינוי, הוסיפה את באב"ד כמשיב לתביעה, והוא כבר השתתף בדיון בנושא.

"עכשיו אני צריך לדאוג גם להגנה משפטית שעולה לי כסף", אומר באב"ד. "התהליך הזה יוצר תסכול רב. הגלגלים של המערכת עובדים בצורה כזאת שמנסים לשים לך את כל המחסומים האפשריים כדי לשבור אותך".

- היה שלב שאמרת לא מתאים לי כל זה, זה לא שווה את זה?

"יש הרבה רגעים שאתה רוצה להישבר, אבל אני גמרתי בלבי וקיבלתי את ההחלטה. ידעתי שיהיה מאבק, אבל אם אני אוכל כן להגיע בסופו של יום לתפקיד ולעשות עשייה טובה שאתרום בה, אשרי שזכיתי. השר החדש רשאי להחליט לפתוח את כל התהליך מחדש.

"אני לא טרבל מייקר, אני באמת אדם של שליחות ולא מחפש ג'ובים. אם השר ימצא לנכון שהוא רוצה לעבוד עם מישהו אחר, זכותו. אני לא אלחם בו ולא אלך לבג"ץ. אני בא אם רוצים אותי".

- מה היית עושה אחרת, בדיעבד?

"אולי מכין את עצמי יותר נפשית. בעולם הניהול, בטח בעולם הבכיר, רגישות יתר זה משהו מאוד בעייתי. אתה לא ישן בלילה, ואתה אוכל את עצמך, וזה לא קל. לפעמים צריך עור של פיל. לא ידעתי שזה המחיר שאני אשלם".

ממשרד התקשורת לא נמסרה תגובה לדברים.