רק לפני חודש, אחרי דרמות מותחות עד הרגע האחרון (וגם קצת אחריו) נשמו כולם לרווחה לאחר שרגע לפני שנפלנו כולנו יחד עם הכלכלה האמריקאית מעבר למצוק הפיננסי, העולם ניצל. הטובים (האמריקאים) הסירו את האיום המיידי מעל הכלכלה, וסרט המתח נגמר.
אבל כמו בסרטי אימה רבים, גם אחרי שהרע מושמד, פתאום מתברר שהוא לא באמת מת (הרי חייבים לשמור אופציה לסרט המשך). ואכן סרט כזה, כך הודיעו לאחרונה המפיקים, כבר נמצא באולפני העריכה.
וכך, על אף שחשבנו שהאיום הסתיים - מתברר שהבעיות בנוגע למדיניות התקציבית בארה"ב, עדיין כאן, ונוגעות לסוגיה המכונה "תקרת החוב". תקרת החוב האמריקאי נוצרה בתקופת מלחמת העולם הראשונה, על מנת לאפשר לאוצר גמישות ולמנוע ממנו את הצורך לרוץ ולאשר בקונגרס כל הנפקת חוב חדשה, שמטרתה לממן הוצאות שכבר אושרו על-ידי הקונגרס.
תקרת החוב הפכה בשנת 2011 לזירת התגוששות בין הרפובליקנים, שהיו הרוב בבית-הנבחרים, לבין הנשיא ברק אובמה והדמוקרטים, שהחזיקו ברוב בסנאט. בסופו של דבר, הסוגיה דאז נפתרה רק אחרי שארה"ב איבדה את דירוג האשראי המושלם שלה, ורק לאחר שהממשל הבטיח להוציא לפועל תוכנית קיצוצים נרחבת, שהייתה צפויה להיכנס לתוקף ב-1 בינואר 2013, אותה תוכנית קיצוצים שתחת הסכם ה"מצוק הפיסקלי" נדחה יישומה ל-1 במארס השנה.
הרפובליקנים, שטוענים וכועסים על כי הולכו שולל לאורך כל התקופה, מסרבים לאשר את העלאת תקרת החוב לטווח ארוך, ללא אישור במקביל של תוכנית קיצוצים ארוכת טווח, שתפחית לאורך זמן את החוב האמריקאי.
על מה נסוב הוויכוח?
בעולם קיימות שתי גישות לטיפול במשבר החוב הנוכחי: הקטנת החוב, כפי שעושים באירופה (לא בהצלחה רבה) או הגדלת התוצר, ורק לאחר מכן טיפול בחוב, כפי שפועלים בארה"ב. הרפובליקנים שוללים גישה זו מכול וכול, ודורשים לטפל בגירעון ובחוב כבר היום.
מסיבה זו היה ברור כבר בעת החתימה על ההסכם למניעת המצוק הפיסקלי, שההתגוששות בין הדמוקרטים לרפובליקנים צפויה להתחדש בדיונים על הקיצוץ התקציבי. צריך להבין, ללא הגדלת תקרת החוב, הממשל האמריקאי לא יוכל לגייס חוב חדש והוא ישותק. זה אומר צוק פיסקלי חדש. סרט-המשך כבר אמרנו?
על אילו הוצאות מדובר? - על הוצאות רבות ושונות בהן: הוצאות שכר, הוצאות לביטוח לאומי, החזרי מס לפרטיים, תשלום עבור רפורמת הבריאות (מדיקר), תשלומים למערכת הביטחון (כולל פנסיה), תשלומי אבטלה ועוד. אבל בין אלו יש תשלום נוסף והוא: תשלום החוב, שכן הממשל נוהג לעשות שימוש בחוב חדש כדי לממן חוב ישן (צעד שמכונה מיחזור חוב). אם הממשל לא ישלם את חובותיו, משול הדבר לפשיטת-רגל.
בחודש ינואר השנה גברו הקולות מצד הקיצונים מבין הרפובליקנים, שאיימו כי יתנו למדינה לפשוט-רגל, אם הנשיא לא יסכים לקצץ בהוצאות המדינה בתמורה להסכמתם להעלות את תקרת החוב. אובמה מצידו הכריז, כי לא ינהל מו"מ ולא יסכים לבצע קיצוץ תקציבי בתמורה להעלאת החוב, וכי הרפובליקנים נוהגים בחוסר אחריות שעלול להוביל את כלכלת ארה"ב למשבר נוסף.
הרפובליקנים, שאיימו כי יתנו לממשל לפשוט-רגל אם לא יאושרו דרישותיה לקיצוץ התקציבי, טוענים לטובתם, כי אם הדולר לא היה מטבע הרזרבות, ארה"ב כבר מזמן הייתה יוון. זה נכון. למזלם של האמריקאים, הדולר משמש כמטבע רזרבות והאג"חים שלהם נתפסים כ"חסרי סיכון", מה שמאפשר להם למחזר חובות בריבית נמוכה. אם המשק האמריקאי יקרוס, תקרוס איתו התזה הזאת, ואיתה הכלכלה העולמית.
את זה, מבינים היטב הן אובמה והן גם מתנגדיו מקרב הרפובליקאים - ולכן שני הצדדים יודעים שאין להם ברירה, אלא לנהל מו"מ.
לאחר שדעת הקהל האמריקאי הראתה כי הרפובליקנים הלכו מעט רחוק מדי עם איום פשיטת-הרגל, ולאחר שמשרד האוצר דיווח כי הממשלה ניצלה את מלוא תקרת החוב שלה, שהיא 16.4 טריליון דולר, וכי זה עניין של שבועות עד שהנושא יהפוך לקריטי, החליט לאחרונה בית-הנבחרים, הנשלט על-ידי רוב רפובליקני, לאשר את העלאת תקרת החוב עד ל-19 במאי, תוך שהוא קובע כי התשלומים לחברי הקונגרס ייעצרו, בשל כישלונו של הקונגרס לאשר תקציב בזמן. זאת, במטרה לאלץ את הדמוקרטים לנהל מו"מ על התקציב והקיצוצים הנדרשים בו.
חברי הסנאט אישרו אף הם את החקיקה הנ"ל, תוך שהם מציינים, כי יאושר תקציב בהקדם.
למרות האפיזודה המאיימת על היציבות הכלכלית ועל השווקים, בסופו של דבר (ואולי באיחור של ימים מספר, כפי שכבר קרה בתקופת כהונתו של הנשיא ביל קלינטון), יימצא פתרון גם לסוגיית תקרת החוב. עד שזה יקרה וככל שיתקרב קו הגמר, השווקים יוסיפו כנראה להיות תנודתיים וחשדניים.
הכותבת היא כלכלנית ואסטרטגית ראשית בבית ההשקעות "פסגות"
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
