דני גולדשטיין: "בעל שליטה שכשל צריך לפנות את מקומו"

"אני חושב שלא הייתי נוהג בדומה ל'טייקונים' של היום. אנשים צריכים להבין שברגע שהם נכנסים לבורסה, העסק למעשה כבר לא רק שלהם. בעל שליטה שכשל בתפקידו צריך לפנות את מקומו. יש הרבה אנשים שגם אחרי 40 שנות בורסה לא הפנימו את זה". כך אומר דני גולדשטיין, יו"ר איגוד החברות הציבוריות, בריאיון בלעדי ל"גלובס".

לגולדשטיין, בעבר שועל בורסה שידע למכור, לפצל ולהנפיק בהצלחה חברות בתחומי המחשוב (מטריקס, מג'יק, סאפיינס, וואלה ואחרות), יש לא מעט ביקורת על הנעשה כיום בשוק ההון - החל מהתנהלות הרגולטור ועד דרך התנהלותם של בעלי השליטה בחברות הציבוריות, שחלקם עומדים בימים אלו בעיצומם של הסדרי חוב מתוקשרים.

"בעל שליטה צריך להבין שלא חייבים לעשות הסדר, שלאחריו אתה, כבעלים, גם אם תזרים כסף לחברה, תמשיך לכהן בתפקיד המנהל כאילו כלום לא קרה".

- מנגד, לא עולות פה אלטרנטיבות להצעת בעל השליטה עבור מחזיקי האג"ח.

"ברגע שהחברה מגיעה ל'דיפולט' (חדלות פירעון, א' פ') היא של מחזיקי האג"ח, אבל אחת הבעיות של השוק כאן היא שהוא קטן עם ומרושת באינטרסים. אף אחד לא נכנס לצלחת של החבר שלו, אחרת הציפייה הייתה שיגיעו גורמים אחרים עם הצעות לבעלי החוב, אבל אין כאן בכלל דיבור כזה".

- לאחרונה אנחנו רואים גופים מוסדיים הנוקטים - בעיקר דרך התקשורת - אקטיביזם שאמור לשפר את מצבם של מחזיקי האג"ח, על חשבון האינטרסים של בעלי השליטה. כך צריך להתנהל לדעתך?

"כן, זו השיטה לטפל בדברים. לחץ הציבור לא צריך להיות מופנה לרגולטור, אלא לקופת הגמל שלו. הבעיה היא שאחרי שיירגעו הסדרי החוב הנוכחיים, ויקוזזו להערכתי 20-30 מיליארד שקל מכספי הציבור, תגיע התאוששות, והציבור ישכח מהר מאוד את מה שהיה, וימשיך להשקיע בחברות האלה, תחת הכותרת 'אצלם עושים כסף'".

"רשות ני"ע תיצור מפלצת"

בשלהי שנת 2006 מכרו גולדשטיין וקרן פימי של ישי דוידי את מניות השליטה בקבוצת פורמולה מערכות - שאותה ייסד גולדשטיין 25 שנה קודם לכן - לידי חברת אמבלייז של אלי רייפמן, תמורת כ-70 מיליון דולר. למרות שבשנים האחרונות הוא נעלם כמעט לחלוטין מהרדאר של שוק ההון, המשיך גולדשטיין להחזיק במניות השליטה (59% מההון) בחברת פורמולה ויז'ן - חברת החזקות בתחומי המחשבים והאינטרנט. חברה זו, שפוצלה מפורמולה מערכות, נסחרת כיום לפי שווי זניח של כ-14 מיליון שקל בלבד.

"בפורמולה ויז'ן מועסקים חמישה אנשים, אבל הדירקטוריון שלה גדול יותר. זה אבסורד שחברה קטנה כזו מתנהלת לפי כללים שמתאימים לחברה לישראל או לבזק. זה עולה עד מיליון וחצי שקל לשנה להחזיק חברה כזו. הבורסה היום, לא מעט בגלל הרגולציה, לא קולטת חברות חדשות, וגם אלו שמסוגלים להמשיך ולשרוד בה מוחקים את החברה מהבורסה. קחי לדוגמה את הוט. דרהי הבין שהוא יצטרך לעמוד בפני גילוי אבסורדי שדורש ממנו הרגולטור; הוא בא מחו"ל, ואינו רגיל לדברים האלה".

"פעם אחר פעם אנחנו מקבלים הבטחות משיראל גוטמן-עמירה (מנהלת מחלקת תאגידים ברשות ני"ע, א' פ') ומשמואל האוזר (יו"ר רשות ני"ע), שלפיהן הם יקלו על החברות הקטנות, אבל עדיין לא שמעתי שחברות בת"א 100 שונות מחברות בירכתי רשימת היתר. הם לא מקילים אלא מקשים, הדוח הישראלי הוא מלל אינסופי, החברות מפחדות לזוז מזה, כי אחרת הן ייקנסו. הם מדברים על פישוט וקיצור, אלא שיש לי תחושה שזה יהפוך בסוף למפלצת. כמו שדוח ברנע הפך לתנ"ך המפורט של שוק ההון".

"שכר הבכירים - פופוליזם"

"באיגוד לחמנו נואשות לקלסיפיקציה של מניות, בעיקר בתיקון 20 לחוק החברות (חוק שכר הבכירים). הבאנו נתונים סטטיסטיים שלפיהם מתוך כל מקבלי השכר הגבוה, 96% שייכים לת"א 100. ביקשנו לא להתייחס אותו דבר לניר גלעד ולסמנכ"ל בחברה קטנטונת שמקבל 500 אלף שקל בשנה. ביותר מ-400 מהחברות בבורסה אין משמעות לדברים האלה ולכללים המחמירים של ממשל תאגידי."

- אבל הרגולטור מצא לנכון להתעסק בנושא השכר בגלל חזירות בנושא המשכורות לבכירים. מחטפי השכר שנעשו טרם כניסתו לתוקף של תיקון 20 הם עדות לכך.

"אני שואל, הכצעקתה? בכל נושא אני נגד חזירות, אבל יש להבין שהפוקוס על הנושא הזה רחוק מלהיות ענייני, הוא יותר מובן לקהל הרחב - ולכן קל לו להוות תשתית לפופוליזם. מה יוריד תיקון 20 מהקצפת של המשכורות הגבוהות? זה יהיה פחות מהתספורת של טייקון בינוני בערך המוחלט שלו.".

- אז הרגולטור פופוליסט?

"לא, צריך להבין שהרגולטור, בסופו של יום, הוא בן אדם שפועל בסביבה לא מאוזנת. לא קרה עדיין שמשקיע שהרוויח בא עם פרחים לרגולטור ואמר 'בזכותך הרווחתי'. לעומת זאת, כאשר מתקיים כשל, הרגולטור הוא הניזוק הישיר. לכן הוא נוטה לחומרה, כדי למנוע מצב שבו המשקיע בא אליו בטענות.

"יש להבחין בין דברים בגדר החורג מהטעם הטוב, לבין דברים שהם לא חוקיים. כאשר יש שוק חופשי יחסית, הרעיון הוא לתת לו להתייחס לתופעות חריגות בדרכו שלו; חקיקה ותקינה בנושא גורמים לעיוות השוק בצורה שמסכנת את התוצאות".

- אז מה אתה מציע?

"צריך לחנך את השוק. אני לא מבין את אלה שהלב שלהם מלא בטענות כלפי חברות מסוימות, בשל התנהלות סוררת שלהן, והם עדיין משקיעים ומלווים לחברות כאלו. בארה"ב, יש קרנות שלא משקיעות בחברות שסרחו, גם אם התשואה עליהן גבוהה. יש שם מדיניות של שכר ועונש".

"לא מתחרט על מכירת בבילון"

גולדשטיין נמצא כיום בסבב ב' של האבהות, ועסוק, פרט לעבודתו הנוכחית, בעיקר בגידול ילדיו, אך מודה כי לא פעם הוא מוצא עצמו מתגעגע לעשייה העסקית. "יש נקודות שבהן אני פשוט משועמם, ואז אני שוקל האם לחזור לשוק בצורה פעילה. אבל אז הדברים שאני נתקל בהם מתוקף פעילותי בחברות ציבוריות די מוציאים ממני את החשק לעשות את זה. אני כיום משקיע פסיבי, אי אפשר לדעת מתי אהיה פעיל יותר".

- האם יש משהו שאתה מתחרט עליו? בבילון, למשל, הייתה חברה בולטת בפורטפוליו של פורמלה ויז'ן, אבל בחרת למכור את ההחזקות שלך (21%) בדצמבר 2007, לפי מחיר של 3 שקלים למניה, ללא פרמיה, והיום המניה שווה יותר מ-22 שקל.

"לא מתחרט על זה, וגם לא על המכירה של וואלה. על דברים כאלה אתה צריך ללמוד לא להסתכל בצער, כי אף פעם אתה לא יכול לפעול בצורה אופטימלית. השאלה שאתה צריך לשאול במבט לאחור היא, האם עשית יותר החלטות טובות מרעות, ואני חושב שרוב ההחלטות שעשיתי היו טובות, והמאז'ורית שבהן היא ההחלטה לגבי 'הפירמידות'.

"בשנת 2000 חשבתי שמבנה פירמידלי הוא לא נכון. למרות שהפירמידה אצלי הייתה לפחות עם חברות בעלות מכנה משותף, בניגוד למה שיש היום. בשיא הגעתי לכ-15 חברות ציבוריות שהיו בתוך הפירמידה. כשבדקתי את הערכים והדיסקאונטים, הגעתי למסקנה שבמשך 15 שנה הלכתי בכיוון מוטעה, והתחלתי לחזור לכיוון הנורמלי. מחקתי מהבורסה 8-9 חברות, ועשיתי מבנה פשוט יותר".

- ומה לגבי הפירמידות של היום?

"עם התבגרות של השוק נראה שיטוח של הפירמידות. זה יגיע מעצמו. לא צריך להיות ביותר משתי רמות בחברות כאלו".