הסכם גירושים: גם לקטינים יש מה לומר בעניין המזונות

החלטתם להתגרש. אפילו החלטתם שזה יהיה בלי "מלחמות". ניהלתם משא-ומתן, דנתם בסוגיות חשובות כמו המשמורת על הילדים, הסדרי הראייה, אופן חלוקת הרכוש ומזונות הילדים, הגעתם להסכמות - וחתמתם על הסכם גירושים. ההסכם אושר על-ידי בית המשפט לענייני משפחה או על-ידי בית הדין הרבני, וקיבל תוקף של פסק דין.

ובכל זאת, הפתעה - האב, הנושא בתשלום מזונות ילדיו, עדיין לא יכול לישון בשקט בידיעה כי נושא המזונות סגור.

ייחודו של פסק דין למזונות ילדים הוא בכך שפסק הדין אינו סופי (בד"מ 1/60, וינטר נ' בארי). כי אם חל שינוי בנסיבות, יכול אחד ההורים להגיש תביעה לשינוי מזונות. זהו החריג ולא הכלל. לפיכך, על המבקש הטוען לשינוי בדמי המזונות רובץ נטל כבד להוכיח כי אכן חל שינוי נסיבות מהותי מיום החתימה על ההסכם ואישורו.

זה לא הכול. על-פי הדין, הסכם גירושים בין הורים אינו מחייב את ילדיהם הקטינים, אשר אינם צד לו. במהלך השנים התפתחה בארץ הלכת "התביעה העצמאית", שלפיה קטין רשאי "לפתוח" את הוראות הסכם הגירושים, שעניינן מזונות, גם לאחר שבית המשפט אישר את הסכם הגירושים, הסביר לצדדים את הוראות ההסכם ווידא כי נחתמו מרצונם החופשי.

בתביעה עצמאית, שתוגש על-ידי הילדים הקטינים, יידרש דווקא ההורה המבקש להשאיר את סכום המזונות על כנו, להוכיח כי קודם לקבלת פסק הדין נערך דיון מהותי בעניין המזונות.

פסק דין חדש שיצא החודש מבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ), נדונה השאלה אם תביעת מזונות שהגישו קטינים באמצעות אימם לבית המשפט לענייני משפחה היא תביעה עצמאית וחדשה - או שמא מדובר בתביעה להגדלת מזונות, אשר הסמכות לדון בה נתונה לבית הדין הרבני שאישר את הסכם הגירושים.

בג"ץ קבע כי במקרה זה התביעה היא להגדלת מזונות. חשיבותו של פסק הדין בכך שהוא קבע מבחן מהותי, אשר באמצעותו ניתן להבחין בין שתי התביעות - עצמאית או הגדלת מזונות.

בין תביעת מזונות "רגילה" לתביעה עצמאית

השופט יצחק עמית קובע כי "ההבחנה בין הקטין לבין ההורה המייצג אותו היא לעיתים קרובות פיקציה". את תביעת המזונות "הרגילה" מגיש ההורה, האפוטרופוס של הקטין, בשמו.

גם את התביעה השנייה (העצמאית) מגיש ההורה בשם הקטין, אולם כתביעה עצמאית, המאפשרת לקטין עצמו להגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, שלא באמצעות אפוטרופוס.

הרציונל בבסיס הלכת התביעה העצמאית

פעמים קורה שההורים המצויים במאבק משפטי זונחים, אפילו בלי משים, את טובת ילדיהם. על מנת להגן על הקטינים פיתחה הפסיקה את דרך התביעה העצמאית, שמאפשרת לבית המשפט לא להיות כבול לסכום המזונות שקבעו ההורים, ולבחון מחדש את דמי המזונות לאור צורכי הקטינים והכנסות ההורים.

התביעה העצמאית מגינה גם על האינטרס של האם, שפעמים נתונה לסחטנות בעת ניהול המשא-ומתן על תנאי הגירושים.

מתי הסכם הגירושים מחייב את הקטין

ההלכה קובעת כי על מנת שהסכם הגירושים יחייב את הקטין, צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים: שהוגשה בשמו תביעה נפרדת ושהתקיים בעניינו דיון נפרד, שלא במסגרת הסוגיות האחרות בתביעת הגירושים. על-פי הלכה זו, אין תוקף לפסק דין למזונות של קטין, אם הדיון נכרך עם הדיון בהסכם הגירושים של ההורים.

במשך הזמן עבר הדגש ממבחן פרוצדורלי למהותי, ונקבע כי "גישה זו, המעוגנת בהבחנה שהיא בעיקרה פרוצדורלית-פורמלית, אינה נוהגת עוד, ואת מקומה תפסה גישה המעוגנת במבחן מהותי. על-פי מבחן זה, די בכך שעניין מזונות הילדים נידון לגופו, גם אם לא הוגש בעניין זה הליך נפרד בשם הילדים, ובלבד שבית המשפט בחן כדבעי את ההסכם שנערך בין בני-הזוג באספקלריה של טובת הילדים, ככל שהוא נוגע למזונותיהם". (בע"מ 7916/03).

החידוש: מבחן הבדיקה המהותית

בפסק הדין החדש שהוציא בג"ץ קובע השופט עמית כי בתביעת מזונות עצמאית של קטין יש לערוך בדיקה מהותית דו-שלבית: בשלב הראשון, יש לבחון אם טרם אישור הסכם הגירושים התקיים דיון ענייני במזונות הקטינים. נקודת-המוצא היא שבית המשפט בחן גם את עניינם של הקטינים בעת אישור הסכם הגירושים. ככל שלא מוכח אחרת, "התביעה תיבחן במסלול של תביעה לשינוי מזונות עקב שינוי נסיבות מהותי".

בשלב השני, יבחן בית המשפט אם הקטינים קופחו בסכום המזונות שנפסק בעת אישור הסכם הגירושים. בית המשפט יבחן את גיל הקטין, את צרכיו הבסיסיים והמיוחדים ואת הכנסות הוריו.

יודגש, עם זאת, כי אם מתברר כי הקטין לא קופח במזונותיו, ההסכם לא ייפתח, גם אם לא התמלא התנאי הראשון. במקרה של קיפוח מהותי, יבחן בית המשפט מחדש את מזונות הקטין, ללא הבחנה אם מדובר בתביעה לשינוי דמי המזונות או בתביעה עצמאית.

גם השופט אליקים רובינשטיין תמך בגישת המבחן המהותי. לדבריו, "המבחן הוא אפוא אמיתיות ההליך בכל הנוגע לקטין, לאחר שבית המשפט וידא, באמצעות ייצוג וחוות-דעת לפי הנחוץ, כי ענייניו של זה נשקלים באופן שאינו טבול בסכסוכי הוריו".

השופט ניל הנדל הצטרף לעמיתיו, ואף הוא מאמץ את המבחן המהותי. לדידו, יש להפעיל את הקריטריון, יציר הפסיקה, "דן ופסק". כלומר, האם טובת הקטין וענייניו נשקלו על-ידי הערכאה שהחליטה בעניין. תשובה חיובית תפסול הגשת תביעה עצמאית; ותשובה שלילית תאפשר את הגשתה. אם הקטין יוכיח כי טובתו לא נבחנה באופן מהותי ובנפרד משאר הסוגיות, יעבור הנטל אל ההורה המסתמך על פסק הדין להוכיח כי "התוצאה היא פרי שקילה ודיון לגוף עניינו של הקטין".

פסק הדין עושה "סדר" בכל הנוגע לפתיחת הסכמי גירושים. המבחן המהותי הוא כלי ראוי להבחנה - אם אכן מדובר בתביעה לשינוי מזונות המוגשת באצטלה של תביעה עצמאית; או שמא אכן מדובר בתביעה עצמאית.

חשיבותה העיקרית של הבחנה היא לעניין זהותו של זה שעליו מוטל הנטל בתביעה. בעוד שבתביעה לשינוי המזונות על הצד הטוען לשינוי מוטל להוכיח שינוי נסיבות מהותי, הרי שבתביעה עצמאית מוטל על האב הנטל להוכיח כי סוגיית מזונות הילדים נדונה לעומקה כבר בעת אישור הסכם הגירושים.

חשיבות נוספת להבחנה כרוכה בכך שבעוד תביעה לשינוי המזונות ניתן להגיש רק לאותה ערכאה שאישרה את הסכם הגירושים, תביעה עצמאית יכולים הקטינים להגיש לכל בית משפט מוסמך, גם אם לא הוא אישר את הסכם הגירושים. (בג"ץ 4407/12).

* הכותבת היא בעלת משרד עורכי דין העוסק בדיני משפחה.