"אם הייתי מפיק ישראלי, הייתי עוזב לבריטניה"

"רשתות הטלוויזיה שונאות אותי, הן לא רוצות בקיומי, אבל הן חייבות לעבוד איתי", אומר ג'ון מק'וויי, אחד האנשים החזקים בתעשיית הטלוויזיה הבריטית. מק'וויי, אירי במוצאו, העומד בראש איגוד המפיקים הבריטי, הוביל לפני עשור מהפכה חקיקתית שעקרה את מרבית הזכויות על היצירה הטלוויזיונית מידי גופי השידור, והעבירה אותן אל ידי המפיקים. כעת, כששוק התוכן הבינלאומי נושא עיניו אל העשייה הטלוויזיונית בישראל, הוא קורא למפיקים שלנו לצאת למלחמה על מה שלדבריו, שייך להם.

"מניסיוני אני אומר שהישראלים נמצאים במקום רע מאוד כמו במדינות רבות סביב העולם", אומר מק'וויי בראיון ל"גלובס". "משלמים להם פחות ופחות ככל שהזמן עובר, והם לא מקבלים שום דבר על פרי עמלם. זה פוגע ביצירתיות ובגמול על זה. אולי המוניטין שלך הופך לטוב יותר, אבל זה לא ממש משנה. פה, בבריטניה, זה אחרת: אם היצירתיות היא שלנו אז לנו הרווח, והאפשרות לקחת את היצירה סביב העולם שייכת למפיק ולא לגוף המשדר. דמיין לעצמך שאם תיקח פורמט שיש לו חיים של 30 שנה, זה מתגמל אותנו לאורך כל הדרך. ללא השיטה הזו, אי-אפשר לבנות סקטור אמיתי או לבנות עסקים, וכך אתה מאבד את היכולת לפתח ענף".

הפתרון? חקיקה

בשנת 2003, חוקק חוק התקשורת הבריטי המקיף שכלל אספקטים שונים של הסדרה. בהם, לאחר מאבקים שהוביל מק'וויי, גם הכרה בזכויות על ההון האינטלקטואלי של המפיקים על יצירתם. על-פי החוק הבריטי היום, הזכויות על שידור תוכנית בטלוויזיה מתחלקות בין המפיק לגוף השידור 50-50, וכך גם ההכנסות. 85% מהזכויות על מכירות ה-VOD, שייכות למפיק וכך גם הזכויות על השיווק הבינלאומי של היצירה וכל התוצרים הנלווים לה - משחקים, ניו-מדיה ומוצרי צריכה, אם מיוצרים.

"היסטורית זה התחיל גם פה מ-50-50, בין המפיקים או היוצרים ובין הרשתות", אומר יו"ר איגוד המפיקים הישראלי אסף אמיר. "הרעיון הוא שהשידור הוא רוב ההחזר שגוף השידור מקבל. לאורך השנים גופי השידור הבינו שיש עוד אפשרות נוספת להפוך לגוף תוכן, ומאז המצב של המפיק נמצא בהידרדרות מתמדת, עד לזה שהיום חברות הפקה חזקות בשוק, שבאות עם פורמט שפיתחו אפילו ללא גוף השידור, הגוף יכול לבקש עד 80% מהזכויות. זה אומר למעשה שהמפיקים לא מקבלים שום דבר, כי אנחנו יודעים שהזכויות זה רק אחרי ההפצה. זה חמור ומאיים על כל שוק ההפקה בישראל, ברמה שלא מעט חברות הפקה חושבות היום לפתח ישירות לחו"ל, כי הן יודעות שאם הן ימכרו לחו"ל קודם הן ירוויחו הרבה יותר, מאשר שינסו קודם בארץ. זה משהו שאנחנו מנסים לפתור".

באיזו דרך?

"בחקיקה. כשהקימו את הטלוויזיה המסחרית בישראל היו מודעים שיש הרבה חברות מסחריות שתהיה להם מוטיבציה להיות מקוריים, ולא רצו שגופי השידור יחזיקו בכל התוכן ולכן יש חובה לקנות הפקה מקומית מהשוק ולא רק להפיק ואנחנו אמורים להיות הבעלים. ברגע שנגמר הקטע של הזכויות, אין סיבה ממשית ששוק ההפקה בארץ יתקיים, אין מודל כלכלי שהוא יכול להתקיים על-פיו. הנושא הזה יקבע את פניו של התוכן הישראלי בשנים הבאות".

ג'ון מק'וויי, רק 15% אצלכם עוברים לגוף המשדר? זה ממש מופרך בכל הקשור לשוק הישראלי.

"שיגידו תודה. אחרי שקיבלנו כל מה שדרשנו, זרקנו להם משהו, כדי שיסתמו את הפה".

אי-אפשר להתעלם מהנימה האגרסיבית, אתה לא רואה את עצמך שותף של הגופים המשדרים? הם האויב?

"שותפים? בהחלט, היום אפילו יותר, בדברים מסוימים. לפני שקיבלנו את הזכויות האינטלקטואליות, תמיד היינו משלמים 100%, לא הייתה תחרות אמיתית. היום אני יכול להתחרות מול רשתות על מחיר ועל יצירתיות. אפשר לקבל שוק אמיתי. אם אני לא אוהב את מה שמציעים לי, אני יכול ללכת הלאה".

לשיטתו של מק'ווי, החזרה של הכסף לשוק, משמעה העברת מרבית ההכנסות למי שבאמת אכפת לו מהיצירה - המפיק. "הברודקאסטרים הם קצרי רוח", הוא פוסק, "אם התוכנית מצליחה הם ישלמו הלאה וישקיעו. אם לא, אז יפסיקו את העבודה ויניחו את המוצר על המדף ואם אין לך זכויות עליו, איבדת אותו לנצח. המצב החוקי בבריטניה מאפשר לך להמשיך ולמצוא פתרונות ליצירה, לשווק אותך בעצמך לחו"ל או למכור לגוף שידור אחר במדינה.

"הכסף שחוזר מהיצירות לא נשאר בתוך התעשייה. אנחנו, המפיקים, לא גדולים היום יותר מהבי.בי.סי, זה לא באמת פגע בברודקאסט. כסף שנכנס לברודקאסט נכנס לכיסים שלהם והם לא ישקיעו שוב בתעשייה. הדבר הטוב אצל המפיקים, זה שהם אוהבים את היצירה לאורך כל הדרך, הם לא יוותרו ויעזבו, אלא ישקיעו שוב ושוב. ומהלך כזה יפתח את העושר של המדינה. הרשתות לא מעוניינות לפתוח את זה, אין להן יחס לעושר אינטלקטואלי".

"הברדוקאסטים משקרים"

קשה להתעלם מהעובדה כי אחרי 2003, אכן חלה פריחה אמיתית בשוק ההפקה בממלכה המאוחדת. אפשר לראות את זה רק על-פי המשרדים רחבי הידיים של איגוד המפיקים במרכז לונדון ובכמות אנשי הצוות שממלאה את המקום השוקק. בישראל, מעסיק האיגוד שלושה אנשים. "מאז, כל חברות ההפקה הגדולות שלנו עברו לניו-יורק ופתחו שם סניפים, כי שווה לנו לפתח יותר ויותר, ובזכות החוק אנחנו גם יכולים לעשות את זה כלכלית".

יגידו הרשתות, שאתה לא מסכן דבר - הסיכונים כולם שלהן. הן משקיעות בפיתוח, בהפקה, בפיילוט, בשידור, בקידום והן אלו שמפיצות לחו"ל. לכן, מן הראוי שעיקר ההכנסות יהיו שלהן.

"זו תגובה קלאסית של ברודקאסט, אז אני מציע שתבדוק מה גודל ההחזר שהם מקבלים על ההשקעה. כל שידור מכניס רווח, זה לא שהברודקאסט באמת אחראי על הפיתוח. אני אצטרך למצוא את הנרטיב, את הלוקיישן, אצטרך להשקיע. הוא ישלם עוד כמה אלפים כדי לקחת את זה כמה צעדים קדימה. הרי הם עושים זאת כדי לסנדל אותי לעבוד איתם. ברגע שהם שמים כמה אלפים זניחים, אני הופך למחויב להם. גם אם הם לא יצאו להפקה בסופו של דבר. אני מוכר את עצמי. זה לא כסף שהם משקיעים באמת. אם אני, כמפיק, בא עם התוכנית וזו תוכנית להיט, אני מבטיח לך שהברודקאסט עושה יותר כסף מפרסום, אחרת אני לא הייתי שם".

אבל אתה יודע שהשוק הישראלי הוא שוק משברי. הייתה ירידה חדה בפרסום, וההכנסות ירדו.

"הם משקרים. הם לא כוללים את ההכנסות מה-VOD ומהפרסום ומהמכירות בעולם".

היום, לדברי מק'וויי, הכישרון הישראלי "מוחזק" בידיהם של גופי השידור הישראלים - קשת, רשת, ערוץ 10, הוט ו-yes. "הדבר המדהים הוא שאתם ממציאים ויש לכם כישרון ברמה גבוהה אבל הוא כלוא בשיטה שלכם. זו שאלה שצריך להפנות לפוליטיקאים. אצלנו דבר לא נשאר לכוד, הכול יוצא החוצה וחוזר לשוק היצרני בכלכלה שלנו".

לדבריו, "היום, כמפיקים אנחנו עושים כל מה שאנחנו רוצים ומוכרים כל תוכנית שבבעלותנו למשדרים ברחבי העולם. זה לא משנה את העובדה שאם אותה תוכנית הייתה משודרת גם בבריטניה, אז ערוץ 4 לדוגמה היה מקבל את כל הכסף מהפרסום. הרשתות רוצות לשלוט בתחרות או להרוג אותה. תפנימו - זה לא עניינם מה אני עושה מחוץ למדינה. אם רוצים אקולוגיה חכמה של הפקה, צריך לקיים את הברודקאסטים, ולדאוג לשוק ההפקה. יש לנו יזמות מצליחה שיכולה לעשות מיליונים, זה רק לטובת הברוקאסטרים, והם לא מפסידים פני".

העובדה שהשיקול הבינלאומי נכנס לתמונה לשווקים מקומיים, משנה את התמונה?

"עולם הבידור משתנה, אנחנו יכולים להפיק היום בקלות לסין וזה מה שקורה. העולם משתעמם מדברים שנראים אותו דבר וצמא לחידושים. בעולם הדיגיטלי האימפקט התרבותי חשוב יותר ממשאבי הטבע, זה חשוב לחשיפה של המדינה, וזה דבר חשוב לשוק הישראלי. כל שקל שתוציא הממשלה שלכם על הסברה ותיירות, שווה פחות משקל שהושקע והביא להצלחה של סדרה כמו 'הומלנד' (מק'ווי מודה שהוא מעדיף את 'חטופים' בגרסתה העברית המשודרת אף היא באנגליה, ל"א). תראה את 'דאונטון אבי' הבריטית, שזוכה להצלחה ענקית. אנשים ברחבי העולם חושבים היום שככה אנחנו חיים פה".

מה היית עושה היום לו היית מפיק ישראלי?

"אם לא תעשו דבר, תתייבש היצירתיות שלכם והיזמות תתחסל. אם הייתי מפיק ישראלי הייתי עוזב. למשל לבריטניה. כי פה יש לך את הזכויות האינטלקטואליות שלך. אם אתה מפיק חשוב, כדאי שתעבור לגור בלונדון. אתה יכול להפיק מפה, למכור לברודקאסטר ישראלי, ולהחזיר יותר כסף, מאשר הייתי יוצר מתל-אביב".