יאיר לפיד ספד לאמנון דנקנר: "דוד אמנון מת"

שר האוצר והעיתונאי לשעבר יאיר לפיד, שאביו יוסף (טומי) לפיד ז"ל היה מחבריו הקרובים של אמנון דנקנר, סופד בהרחבה לדנקנר, שהלך אמש לעולמו, בעמוד הפייסבוק שלו.

לפני הבחירות אמר דנקנר על לפיד בראיון למגזין m של mako, בתשובה לשאלה האם הוא מתכוון להצביע לו: "איזו שאלה בכלל. אני אוהב אותו אהבת נפש. אני מרגיש כמו דוד שלו, ואני מכיר את התכונות הנהדרות שלו ומאמין בו. אני מנבא שהוא מאוד יצליח".

דוד אמנון מת

לפיד ספד לדנקנר: "הלב שלו, שתמיד היה נוח ונימוח, נעמד פתאום דום. לפני שש וחצי שנים, ביום הולדתו ה-60, הוא הסתובב כל הערב עם זר אידיוטי של פרחים על הראש, נראה כמו שילוב של האלה אפרודיטה וילד שמנמן שברח מגן ילדים ברומניה, והסביר לכולנו שוב ושוב שפעם הוא היה רשע מרושע, אבל עכשיו הוא החליט שיותר טוב להיות טוב. הוא לא צריך היה להסביר.

"אני מכיר את כל תולדות הרישעות הדנקנרית, ומחבב כל פרק ופרק בה, אבל מה ששדרת נפגעיו המצקצקת והצדקנית לא הבינה מעולם, הוא שגם הנטייה הזו שלו, להיכנס בהם בכל הכוח הלא מבוטל של אישיותו המתפרצת, היה בעצם תוצר של תפיסת עולם שאמרה: אנשים טובים באמת אינם נרתעים ממלחמות רק בגלל שאין סיכוי לנצח בהן. ואיזה מלחמות מפוארות הן היו!

"דון קישוט הרוכב לבדו על רוזיננטה כנגד המיתוס המופרך של דן בן-אמוץ; ההגנה הטיפשית להפליא והמופלאה בטיפשותה על אריה דרעי; הבזבוז המשווע של כשרונו המופתי בשדות הקטל של 'מעריב' בימי משפחת נמרודי; ההתייצבות לצד אולמרט בשוחה האחרונה, על הגבעה האחרונה, מאייש את מקלע המילים האחרון של הציבוריות הישראלית.

"כי לא רק את חבריו דנקנר בחר בקפידה, אלא גם את אויביו. הוא העדיף אותם חזקים וגדולים כדי שיוכל ליהנות מן הקרב. לא היה דבר שגרם לו עונג גדול יותר מאשר לצלול אל שכבות הקצפת של החשיבות העצמית המאפיינת את הממסד הכאילו-אינטלקטואלי, כאילו-נאור, כאילו-יודע-משהו-מהחיים-שלו.

"בין שלל כשרונותיו הרבים היתה לו גם יכולת מיוחדת לחשוף את הנלעג, את המגוחך, את העדריות הנחותה המאפיינת פעמים רבות את השיח שלנו. אני אדם בר-מזל, כי הכרתי בחיי שני אנשים כאלה.

"בשנים האחרונות, בכל פעם שחסרונו של אבא שלי הפך לבלתי נסבל, הייתי מצלצל לדוד אמנון, והיינו הולכים לקיים את מועדון הגעגוע שלנו ב'רביבה וסיליה'. שנינו חשבנו שזהו חוסר אחריות משווע מצידו של המנוח לא להיות פה דווקא בימים מסעירים שכאלה. ונהגנו לנזוף בו ממושכות, בעוד דנקנר מזמין אספרסו וסודה אחרי אספרסו וסודה, בקצב שגרם לפקיעת הורידים ברגלי המלצריות הצעירות שטופפו סביבנו, ובדיעבד גם בלבו הגדול והמלא באהבה.

"אני עוד לא יודע איך בדיוק ייראה עולם שאין בו דנקנר, אבל מה שבטוח הוא שמעכשיו יהיה פה משעמם יותר. כי מלבד כישרון הכתיבה הבאמת נדיר שלו, דנקנר גם עמד על זכותו ההיסטורית להיות כל מיני דברים ביחד - רע וטוב, גאון ואינפנטיל, אינטלקטואל בהיקפים שכבר אינם מצויים במקומותינו ואדם שמתגלגל על הרצפה עם נכדתו ועושה קולות משונים.

"המאמר האחרון שפרסם היה כתב הגנה מצחיק להפליא עליי, שבו הוא הסביר איך במשך שנים אני נכשל מחיל-אל-חיל, בעוד עדרי המצקצקים עוקבים אחרי נפילתי הבלתי נמנעת כלפי מעלה. רק דנקנר יכול היה לכתוב מאמר כזה, מפני שבעולם שבו כולם נשמעים כבר כמו שיבוטים אחד של השני, רק דנקנר יכול היה להיות דנקנר.

"אני כועס עליו שהוא מת, שהרי יכולות היו להיות לנו עוד 10 או אפילו 15 שנות דנקנר, אבל אני מתנחם בזה שאם ללכת אז ככה: ברגע אחד, בלי מחלות ממושכות, בשיא אונו האינטלקטואלי, מוקף אוהבים, כשעל לחייו פירורי, ושפתיו מבהיקות מיין בורדו משובח.

"יהי זכרו ברוך".

דנקנר נפטר הלילה לאחר שלקה בהתקף לב

העיתונאי והסופר אמנון דנקנר הלך הלילה לעולמו בגיל 67, לאחר שלקה בהתקף לב. דנקנר הותיר אחריו שני בנים.

אמנון דנקנר כתב במרוצת השנים במגוון עיתונים ישראליים, ביניהם העיתונים "דבר", "חדשות", "הארץ" ו"מעריב", אותו גם ערך במשך 5 שנים, עד שנת 2007.

במהלך שנות ה-70 שימש דנקנר כדובר הסוכנות היהודית וכדובר משרד החינוך, תחת השר דאז יגאל אלון. בתחילת שנות ה-90 כתב דנקנר את הביוגרפיה של הסופר והעיתונאי המנוח דן בן-אמוץ.

בעבר היה דנקנר חבר פאנל קבוע בתכנית הטלוויזיה "פופוליטיקה" בערוץ 1, לצד חברו דן מרגלית. בשנים האחרונות השתתף דנקנר גם בסדרת הטלוויזיה "פולישוק", בה שיחק שר בממשלה.

דנקנר היה ידוע בחברותו הקרובה עם ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, ואף הקפיד לעמוד לצידו במהלך ההליכים המשפטיים נגדו. בשנה האחרונה עורר דנקנר סערה ציבורית כשלאחר מתן הכרעת הדין באחד מהתיקים נגד אולמרט, קרא לפרקליט המדינה משה לדור להתאבד.

העיתונאי שי גולדן ספד לדנקנר: "עצוב לי מאוד על פטירתו של אמנון דנקנר. אני חייב לאיש הזה לא מעט. אומר רק שהוא אחד האנשים המבריקים שפגשתי בחיי. עילוי של ממש. חבל נורא".