ואיפה "האופוזיציה החדשה"?

אתמול (ב') נפתח מושב הקיץ של הכנסת, ואיתו הגיע נאום הבתולין של שר האוצר החדש, יאיר לפיד. לפיד נתן שואו מהסוג שאחמד טיבי והאינסטלטור שלו יכולים רק לחלום עליו. ללא עזרתו של הפרומטר השקוף הוא "נכנס" בחרדים, הטיח בהם את חלקם באחריות לגירעון העצום שמולו אנו עומדים כעת, והתחייב שלא יישאר ילד רעב במדינה.

גם אם לא התמקד בתוכנית הקיצוצים והגזירות, בוחריו של לפיד, ושאר החילונים במדינה, ודאי הרגישו ואפילו לרגע אחד שיש בכנסת מי שמדבר בשמם, לפעמים אפילו מילה במילה ("אני לא אומר לך מה לעשות בשבת, ואתה אל תגיד לי").

הנאום הזה הציף את כל כותרות העיתונים והאתרים, פתח את מהדורות החדשות בטלוויזיה והניב אלף אלפי סטטוסים, ממים וציוצים ברשתות החברתיות. אכן פוליטיקה חדשה.

ומיד לאחר תמונות ההתנצחות של לפיד מול החרדים ("הייתם על מאדים עד עכשיו? הבוקר הגעתם למדינת ישראל?"), ההתגוננות הטחונה לעייפה של גפני ("לפיד צריך ללמוד לפני שהוא מדבר"), הופיעה ראשת האופוזיציה שלי יחימוביץ' באותו טון מוכר ועם אותם משפטים ששמענו עוד בימי הקדנציה השנייה של ביבי.

אך בניגוד לאותם ימים נוראים ומייאשים, נאומו הראשון של לפיד נשמע כמו נאום שיחימוביץ' עצמה הייתה רוצה לשאת. למעשה, הוא נאום כזה שלדעתי כל חילוני בארץ דמיין לפחות פעם שהוא נושא, או לפחות אמר דברים דומים בפרלמנט של שישי.

הנאום של לפיד היה חדשני לאוזניו של האזרח החילוני, וסביר שגם לזה הדתי. לכן תגובתה הכל-כך צפויה של יחימוביץ' - "בנימין נתניהו הגה את התוכנית, ולפיד בעצם חוזר איתה" - נראתה כל-כך לא רלוונטית, כזו שעדיין משתמשת בכלים של קדנציה דאשתקד. גם אם לפיד לא נתן תשובות מלאות ומדויקות, הוא השמיע דברים שלא נשמעו מפי חבר קואליציה זה זמן רב.

נאום כזה מעודד את הישראלי החילוני ומחדד את הפער מול "חוקי האופוזיציה הישנה" שבהן נוקטת יחימוביץ' - שוב משתלחת בראש הממשלה גם כשהוא לא הנושא, שוב מילה על המחאה החברתית וסוציאל דמוקרטיה. תגובתה של יחימוביץ' רק מדגישה כי גם האופוזיציה צריכה להתחיל לשחק לפי "חוקי הפוליטיקה החדשה", למשל לשאול מתי לפיד ידבר ככה אל שותפיו המתנחלים.