ישראל מספיק מסוכנת

כשליש מן המדינות המפותחות בעולם נמצאות במשבר גירעון חוב (גירעון תקציבי שנע בין 4 ל-5 אחוזי תוצר ו/או חוב לאומי של 90-80 אחוזי תוצר ומעלה), כל המדינות "הגירעוניות" האלה תלויות בנכונות של שוקי ההון המקומי והבינלאומי לרכוש את גירעונן, באמצעות קניית אג"ח ממשלתי.

שתיים מהמדינות, ארה"ב ויפן, נמצאות בסיכון קטן יחסית - בטווח הקצר - על אף שהן בגירעונות ובחובות אדירים. ארה"ב היא מרכז השליטה העולמית, יפן נהנית מאוכלוסייה שרוכשת את האג"ח של ממשלתה. בשתי המדינות הבנקים המרכזיים הם גורם רכישה מרכזי של האג"ח שלהן, לפחות בשנתיים האחרונות. נדגיש שמלאי האג"ח הממשלתי האמריקני, נמצא רובו בסין, בקוריאה הדרומית ובמדינות נוספות.

שאר המדינות שהן בסיכון, נמצאות בעיצומו של משבר גירעון חוב או בסיכון לפריצה של המשבר. יוון, איטליה, ספרד, אירלנד, פורטוגל, קפריסין ואיסלנד חוות משברים וזעזועים כלכליים. לעומתן, צרפת, בלגיה ובריטניה סובלות מגירעון חוב גדול יחסית, אך עדיין ללא תחושה של משבר קרוב.

מדינת ישראל נמצאה עד השנה האחרונה בקבוצת המדינות "הבטוחות" יחסית, יחד עם מדינות צפון אירופה, גרמניה, אוסטריה, אוסטרליה, ניו-זילנד, קנדה ורוב המדינות בגוש המדינות המתעוררות, שבהן הגירעון והחוב נשלט ובשיעורים סבירים.

ישראל הצליחה עד אשתקד להוריד את החוב הלאומי שלה מ-100 ל-73 אחוזי תוצר בשנים 2003-2011 והיא נהנתה מיציבות פיננסית מרשימה, מתשואות אג"ח יורדות ומזרימה של השקעות פיננסיות מחו"ל.

אלא שבשנת 2012 החלה התפנית לרעה. גידול ההוצאות ונפילת ההכנסות ממסים הביאו את הגירעון לרמה של 4.2 אחוזי תוצר, שיעור גירעון הנמשך גם בשנת 2013.

ישראל נמצאת היום בדילמה קשה - האם לאפשר את המשך ההחמרה בגירעון עד לרמה של 5-6 אחוזי תוצר ולהסתכן במשבר פיננסי דומה לזה שהיה בארץ בשנים 2003/4, או לטפל מיידית בגירעון ולחזור לרמה הנמוכה או שווה ל-3 אחוזי תוצר.

ברור שקיצוץ של 30 מיליארד שקל בתקציב המדינה יחייב פגיעה משמעותית גם בתקציבי החינוך, הבריאות והתשתיות, והוא יפגע במעמד הביניים וברמת חייו. אולם קיצוץ קטן יותר פירושו השלמה עם גירעון תקציבי נוסח איטליה, ספרד ואחרות, וסיכון משמעותי למשבר פיננסי שיופיע בפתאומיות ובעוצמה, בדומה למה שקרה במשבר הקודם של שנת 2003/4.

חברות דירוג האשראי לא יהיו סובלניות לשינוי בתוואי הגירעון, ואף אם שוק ההון אולי ישלים עם כך בחודשים הקרובים, ברור כי בעיתוי "מתאים", סיכויי המשבר יהיו גדולים ביותר.

עמדת פישר עדיפה

נדגיש כי גם אם ייקבע גירעון תקציבי של 4% לשנת 2014, ייתכן מאוד כי הממשלה תיכשל בביצוע הקיצוץ הצפוי בביטחון (גם אם הוא יאושר) ובשכר הסקטור הציבורי, וכן ייתכן שתחזית ההכנסות ממסים לא תעמוד שוב ביעדים. כך יקרה שהגירעון "יברח" לרמות בלתי נשלטות, ולמשבר פיננסי.

הניסיון הישראלי מן השנים 1996-1997 ו-2003-2004 מראה שמשבר מתבטא בעלייה חדה בתשואות האג"ח הממשלתי, מה שגורר עלייה חדה בריבית המשכנתאות ובריבית האשראי במשק. מכאן הדרך להורדת דירוג האשראי של המדינה ולקשיי מימון של הגירעון היא מיידית, והיא תלווה הפעם במשבר משכנתאות קשה מבחינה חברתית ופיננסית, עקב העלייה החדה בהחזר החודשי שיידרש מן הלווים שרכשו דירות.

ישראל נמצאת כל השנים בסיכון ביטחוני גבוה יחסית, כך שאסור לה להיכנס לתחום נוסף של סיכון, פיננסי או אחר. עליה לזכור ששוקי ההון המקומי והבינלאומי בוחנים את הגירעון השוטף ואינם מתעניינים בתחזיות ארוכות טווח, שהן לעיתים משאלת-לב פוליטית ולא מציאות כלכלית.

בתנאים אלה, עמדתו של סטנלי פישר מועדפת על עמדת משרד האוצר, לפיה אסור לנו לחרוג מגירעון תקציבי של יותר מ-3% תוצר, לפחות בחוק התקציב לשנת 2014, ולשנים שלאחר מכן. אפשר להסכים לגירעון גדול יותר מ-3% רק לשנה זו, שנת 2013, אבל לא אחריה.

* הכותב הוא הכלכלן הראשי של "פעילים".