לפני כשבוע פורסם שמורות בית-הספר "זיו" בירושלים, שכמו מורות רבות בעיר מועסקות בתנאים ירודים על-ידי אגודת רנה קאסן, יעברו להעסקה ישירה של העיריה, זאת לאחר מאבק עיקש בן 6 שנים. האחד במאי שחל מחר מספק לנו הזדמנות מצוינת לעסוק לא רק בתחלואי שוק העבודה בישראל, אלא גם בהצלחות של קבוצות עובדים לחולל בו שינוי.
נדמה כי גל התאגדויות העובדים שפוקד את המשק לאחר שנים של פירוק העבודה המאורגנת נמצא איתנו כבר לא מעט זמן.
אז מה השתנה באחד במאי הזה לעומת קודמיו? השנה, התבלט במיוחד סוג מסוים של התאגדות עובדים, אשר נולד מתוך אחד העוולות המרכזיים של המדיניות הניאו-ליברלית- הפרטת השירותים החברתיים.
ההפרטה לא רק שחקה את המימון הציבורי של מערכות הבריאות, הרווחה והחינוך, הכבידה את הנטל הכלכלי על משקי הבית והרחיבה את אי-השוויון בחברה. היא גם יצרה זן חדש של עובדים - עובדי ההפרטה. אלה הם עובדים סוציאליים ומדריכות שיקום, מדריכי נוער בסיכון ומורות בבית-הספר, רופאים ועובדי סיעוד. כל אלה, ועוד רבים אחרים, אינם מועסקים על-ידי המדינה המממנת את השירות, אלא על-ידי עמותות וארגונים למטרת רווח.
מה שמשותף לעובדי ההפרטה הוא העדר ביטחון תעסוקתי, תנאים סוציאליים ירודים, העדר הכשרה מקצועית, וכמובן - שכר נמוך הגורם לתחלופת עובדים גבוהה ולפגיעה באיכות השירות.
עובדי ההפרטה מפוצלים מעמיתיהם עובדי המדינה על אף שהם מבצעים את אותה עבודה בדיוק, ובכך נפגעת יכולתם לבוא בדרישות משותפות הנוגעות לתנאי העסקתם ועבודתם. חמור מכל - הפרטת הוסטלים לפגועי נפש, מרכזים לנערות בסיכון או מרכזי טיפול למכורים בסמים - כולם מקרים אמיתיים - תוך כדי פגיעה בתנאי העובדים, היא לרוב חלק מהזנחה גם של תנאי המטופלים בידי ארגונים הפועלים על-פי תכתיבי התועלת הכלכלית.
בשנים האחרונות מתחילה מציאות זו להשתנות. השינוי שחל בשיח הציבורי, מהלכי חקיקה, הפגנות קיץ 2011, כל אלה תורמים למעבר של תופעת הפרטת השירותים והפגיעה בעובדים מהשוליים למרכז. אך עם כל הכבוד לכל אלה, השינוי החשוב ביותר מתרחש באמצעות התאגדויות עובדים בשירותים מופרטים, אשר צצו בשנה החולפת כפטריות לאחר הגשם. אם עד לא מזמן הצליחה ההפרטה להפריט גם את תודעתנו כאזרחים ועובדים, תוך שהיא גורמת לנו לראות את עצמנו כפרטים נעדרי אינטרס משותף, השנה התחילה מהפכת הנגד.
הנה כמה דוגמאות למהפכה זו: 1,500 מורי ומורות תוכנית היל"ה לנוער בסיכון, שממומנת על-ידי משרד החינוך אך מופעלת על-ידי רשת פרטית, התאגדו, נאבקו והשיגו הסכם קיבוצי היסטורי - הראשון בישראל למורות קבלן. כך גם עשו למעלה מ-500 מדריכי נוער בסיכון המועסקים בשתי עמותות חסות הנוער, שירות שהופרט ממשרד הרווחה. גם המורות בבית-הספר "הבית של תמר" התאגדו והשיגו הסכם קיבוצי - הראשון בישראל בבית-ספר פרטי. אלה הן דוגמאות ספורות להתאגדויות של עובדי ההפרטה.
עובדי ההפרטה הם עובדים מודעים שרוצים להיות מעורבים בכל שלב במאבקם. הם לא צרכניה של העבודה המאורגנת אלא מנהיגיה. הם לא לקוחות של ארגון העובדים אלא חברים מעורבים בו, הרואים בהתאגדות חלק מקריאת תיגר כוללת על עוולות השיטה.
המשך תהליך ההתאגדות של עובדי ההפרטה הוא שלב חיוני בניסיון לחולל שינוי חברתי-כלכלי בישראל, שינוי שבמסגרתו תיקח המדינה אחריות מחודשת על השירותים שהפריטה ותהפוך אותם לאיכותיים ונגישים יותר עבור כולנו.
רמי הוד הוא הרכז הארגוני של "כוח לעובדים-ארגון עובדים דמוקרטי", המאגד כ-11,000 עובדים במשק.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
