אנגליה נכבשה, הלאה לארה"ב

1.5 מיליארד דולר. זה הסכום המוערך ששפך השייח' מנצור בין זאיד אל-נחיאן, אחד מהנצרים למשפחת המלוכה של אבו-דאבי ומ"מ ראש ממשלת איחוד האמירויות, על הפרויקט הענק של מנצ'סטר סיטי מיום שרכש אותה בקיץ 2008. הסיפור של הסיטי ידוע: כספי הנפט שהוזרמו לקבוצה היו הדלק שהניע את חזרתה לפסגת הכדורגל האנגלי אחרי עשרות שנים של דשדוש. בריטניה כבר נכבשה, וכעת מתפנה השייח' לנקודה אחרת בגלובוס, 6,000 ק"מ מערבה מהממלכה: ארה"ב.

מה שהיה לסוד שמור במשך תקופה ארוכה נחשף בחודש שעבר ב"ניו יורק טיימס": הבעלים של מנצ'סטר סיטי על-סף חתימת הסכם עם ה-MLS להקמת קבוצה חדשה בליגה, שבסיסה יהיה ברובע קווינס שבניו יורק. העלות? 100 מיליון דולר רכישת דמי זיכיון מה-MLS, פי 2.5 יותר ממה ששילמו מקימי הקבוצה האחרונה שנכנסה לליגה ב-2012 (מונטריאול אימפקט). דמי הזיכיון לא כוללים בניית אצטדיון מרהיב של 25 אלף מקומות, בשווי של 340 מיליון דולר, גם זה במימון השייח'. ב-MLS מעוניינים לסגור הרמטית את ההסכם עד ה-25 במאי, על-מנת להוציא הודעה מסודרת וחגיגית עד אותו יום, שבו תגיע סיטי למשחק ראווה מול יריבתה האנגלית, צ'לסי, במשחק שיתקיים באצטדיון הבייסבול של ניו יורק יאנקיז.

אם לא יהיו שיבושים מיוחדים בתוכנית הגרנדיוזית, הקבוצה החדשה, שלא במקרה תיקרא "ניו יורק סיטי FC", תצטרף לליגה כבר ב-2016.

האינטרס של ה-MLS בסיפור הזה הוא די ברור: אמנם כבר קיימת קבוצת כדורגל מניו יורק אחת בליגה - הרד-בולס, אבל הקומישינר דון גארבר יודע שבסיסה הוא בניו ג'רזי מעבר לנהר ההדסון, ובליגה רוצים קבוצה "ניו יורקרית" אמיתית, כזאת שתנצל עד תום את הפוטנציאל השיווקי של התפוח הגדול (ותוכל להעניק תחרות אמיתית ללוס אנג'לס גלאקסי, האימפריה הבכירה של ה-MLS מהחוף המערבי). אמנם תקנות תקרת השכר ימנעו מהשייח' לקנות כל מה שזז ל"ניו יורק סיטי FC", כמו שעשה במנצ'סטר; אבל הן כן יאפשרו לו להחריג שלושה שחקנים מחוץ לתקרה ("חוק בקהאם"), ולהשתמש בכיסים העמוקים שלו על מנת להנחית בקבוצה כוכבים בכירים מאירופה, שיעלו את קרנה של ה-MLS.

השאלה היותר מעניינת שעולה מפרויקט אמריקה של השייח', שב-2009 הונו נאמד על-ידי "פורבס" ב-4.9 מיליארד דולר, היא אחרת: מה לו ולמנצ'סטר סיטי יוצא מזה? הנה כמה הסברים אפשריים:

1. הגדלת ההכנסות של מנצ'סטר סיטי באמצעות שיווק בארה"ב. למרות הניסיונות הכבירים שלה בתחום הזה, סיטי לא מצליחה להפוך את עצמה למותג גלובלי. סיטי רוצה לראות ולהיראות במדינת הגלובליזציה המרכזית בעולם, אבל למרות שהקימה מספר פרויקטים קהילתיים בערים חשובות כמו שיקגו, לוס אנג'לס וניו יורק - היא עדיין לא שם שהאמריקאים מצליחים לזהות בקלות.

העניין הזה מתבטא בעיקר בהכנסות לא גבוהות מספיק מספונסרים ופרסום - סעיף שב-12 החודשים של עונת 2011/12 הביא למועדון 97 מיליון ליש"ט. לא כסף קטן, אבל כזה שמחוויר לעומת מכונת השיווק המשומנת של היריבה העירונית מנצ'סטר יונייטד: מהדוחות הרבעוניים שפרסמו "השדים האדומים" בשבוע שעבר, התברר שרק בתשעת החודשים הראשונים המלאים של 2012/13 הם גרפו 114.5 מיליון ליש"ט מהספונסרים שלהם. סיטי מפגרת בתחום הזה מאחורי מעצמות אירופיות נוספות, כגון ברצלונה, ריאל מדריד ובאיירן מינכן, ואפילו מתקשה לעמוד שווה בשווה ליריבות מקומיות כמו ליברפול וצ'לסי.

נתון שחשוב לזכור, הוא שבתוך 97 מיליון הליש"ט שהכניסה סיטי מספונסרים אשתקד, מגולם בעיקר הסכם מעורר מחלוקת במסגרתו מכרה את כל האלמנטים הפרסומיים המרכזיים שלה (על השם האצטדיון, מגרש האימונים ופרסום על קדמת החולצה) לאתיחאד - לא חוכמה גדולה בהתחשב בעובדה שזוהי חברת התעופה הלאומית של איחוד האמירויות. הסכם תפור ולא ממש טבעי. לכו תשוו את זה למנצ'סטר יונייטד, שמלבד ההנפקה המוצלחת שלה בוול-סטריט באוגוסט, הצליחה לחתום בשנה החולפת על חוזה אדיר ממדים עם מותג אמריקאי ותיק וחזק - שברולט, שהחל מעונת 2014/15 ישלם 559 מיליון דולר במשך שבע שנים כדי לפרסם על קדמת החולצות האדומות; אפילו זכויות מגרש האימונים של יונייטד "נמכרו" לחברה אמריקאית (ענקית הפיננסיים AON, תמורת 230 מיליון דולר לשמונה שנים).

איך זה קשור ל-MLS? תחשבו לגיטימציה. "הקמת קבוצת כדורגל, ועוד בעיר אייקונית כמו ניו יורק, תסלול לשייח' קשר עסקי ישיר לגופים גדולים בארה"ב, להעמקת קשריו במדינה", מעריך מארק אוגדן, כתב "הטלגרף".

המיתוג הגלובלי הוא קריטי לעתידה של הסיטי במיוחד על רקע כניסת עידן הפייננשל פייר-פליי של הכדורגל האירופי, בו מועדונים יצטרכו לחיות בהתאם לרמת ההכנסות שלהם. מה שאומר שתבוסה ליונייטד בייצור כסף באמריקה, עשויה להוביל את הדרך לתבוסה גם על המגרש באנגליה.

2. העשרת פורטפוליו הספורט של אבו-דאבי בשוק צומח. ב-MLS מעריכים כי ב-10 השנים הקרובות הליגה תהפוך לשלישית בפופולריות שלה מבין ענפי הספורט המקצועני (אחרי הפוטבול והבייסבול). גם הודות להגירה ההיספנית המתמשכת לארה"ב, וגם בשל ההתפתחות הטבעית של הענף וחדירתו האיטית אך המדודה לליבם של יותר ויותר אמריקאים. מופרך? לא. ב-2012 כמויות האוהדים שהגיעו למגרשי ה-MLS כבר היו גבוהות יותר מאלו שנרשמו ב-NBA וב-NHL. אם התוכניות של ה-MLS יתממשו, בתוך עשור הכדורגל יעקוף את הכדורסל וההוקי קרח גם במדדי הרייטינג והכסף שמתגלגל. סטיב הורוביץ, שותף בגוף השקעות הספורט Inner Circle, חידד ל"אינדיפנדנט" את הנקודה: "אם לאנגליה יש את ליגת הכדורגל הגדולה בעולם, לאמריקה יש את הליגה שגודלת בקצב הכי מהיר בעולם".

זה בדיוק המקום שבו השייח', שגם מושקע חזק מאוד בפורמולה 1, רוצה לראות את השקעות הספורט שלו מניבות.

3. חיזוק האקדמיה הכושלת של מנצ'סטר סיטי ויכולת "לשחק" עם הסגל. הנקודה הכואבת ביותר בשנות שלטונו של השייח' בסיטי היא התוצר החלש של מחלקות הנוער. למרות השקעה כספית כבדה במחלקות, במאמנים ובמתקנים, בחמש השנים תחת השייח' לא הצליח להשתלב בסגל הקבוצה הבוגרת, בין כל שחקני הרכש היקרים - אפילו שחקן בית אחד לרפואה. בראיין מרווד, מנהל האקדמיה של סיטי, אמר ל"גרדיאן" כי "אני לא חושב שכיום אנחנו יכולים לקחת את אחד הילדים שלנו ולפתוח איתם בהרכב נגד צ'לסי".

קבוצה ב-MLS אמורה לסייע לפתרון הבעיה: מצד אחד, ליגה ברמה גבוהה לשלוח אליה שחקני בית להשתפשפות (בניגוד לליגת המילואים האנגלית, שלדעתו של מרווד לא מצליחה לספק את הסחורה במובן הזה); מצד שני, פלטפורמה נוספת לאתר בה כישרונות.

חוץ מזה, קבוצה ב-MLS תאפשר לשייח', ביתר קלות, לשלוט על הסגל של סיטי. לדוגמא: קרלוס טבז יושב חזק על הפיי-רול ואף קבוצה באירופה לא רוצה לקנות אותו? נשלח אותו בטיסה טראנס-אטלנטית לקבוצת הבת.