האמת, התחלתי להיות מודאג. יאיר לפיד אתמול, על הטבות המס לחברות הגדולות: "הציבור זועם וגם אני זועם". יאיר לפיד היום, על הגזרות: "ידענו שתכעסו, אבל זה יהיה קצר". מתחיל להיווצר כאן דפוס של "שר אוצר שבשבת", הקשוב מדי - כן, מדי - לרחשי הציבור ומספק לו לכאורה בדיוק מה שהוא רוצה לשמוע.
רוב הפעמים זה קורה בפייסבוק, דרך העמוד הרשמי של לפיד, שאולי הביא אותו עד הלום - אך הפך כנראה לגולם שלא רק קם על יוצרו, אלא גם קופץ עליו, מועך אותו וכעת מעצב אותו כרצונו. אם יש טיפ אחד שאני מעז לתת ללפיד מכיסא העיתונאי הנוח והלא אקטיבי שלי, הוא הולך ככה: "הרפה קצת מפייסבוק, לפני שתיבלע שם!"
לפיד, בינתיים, בעיקר מקשקש. הוא כנראה באמת זועם על הטבות המס לחברות הגדולות, אבל לא ממש רוצה להיות חתום על בריחה של אינטל מישראל ומבין יפה שב-20% מס זה בדיוק מה שיקרה. מה שלא אומר, אגב, דבר בנוגע לחברה כמו כיל, שצריכה ויכולה לשלם הרבה יותר - ולא תברח לשום מקום, אל דאגה.
אין ללפיד אמנם גרם סימפטיה לחברת החשמל, אבל גם לא יכולת למנוע נסיקה נוספת של 6.3% בתעריפי החשמל, שמשמעותה פגיעה קשה בצרכנים הפרטיים ובעסקים. כל זאת, לחברה שהשכר הממוצע בה - הממוצע! - עובר את ה-30 אלף שקלים ועובדיה נהנים משלל הטבות מושחתות שעבר זמנן לפני כמעט שנות דור, אבל אין בנמצא מי שיהין לקצץ אותן.
איך יכול לפיד להסביר העלאת מסים וגזרות - ולאפשר במקביל קפיצה כה משמעותית בתעריפי החשמל? הוא לא יכול, לא באמת. במצב שנוצר הנכס העיקרי שלו, אמון הציבור, נמצא בסכנה מוחשית. אם יאבד את זה, מה יישאר לו? אף לא אזרח במדינה רואה בלפיד מומחה כלכלי, אפילו לא הוא עצמו. ברור שהכל כאן שאלה של אמון. אם הציבור יקנה את מלותיו, את הבטחותיו - לפיד יוכל גם לבצע.
וכדי שזה יקרה, הוא חייב להפסיק לרצות, וכאמור - להרפות קצת מפייסבוק. לא, לא לסגור את העמוד שלו חלילה, אבל גם לא להפוך לעבד נרצע שלו. אז האזרחים כועסים! הם כועסים ואתה, לפיד? אי-אפשר למשול מתוך חרדה מזעם הנמשלים. מצד שני, אסור גם שמתוך רצון להראות שאתה לא מושפע מכלום, תפגע בכולם והרבה. אתה הרי יודע ומבין את זה. נשאר רק ליישם.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.