נושא שכר-הטרחה שמקבלים משרדי עורכי הדין ורואי החשבון המובילים בישראל מתנהל ברובו מתחת לרדאר של כלי התקשורת, ורק לעתים נדירות מתאפשרת לציבור הצצה לתוך העולם הזה.
הצצה כזו התאפשרה אתמול (ב') בעקבות תביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז נגד איש העסקים שי לבנת, על-ידי שותפיו העסקיים לשעבר, אמיר אדלר ואילן פדלון.
בתביעה נטען כי במהלך שנתיים נמשכו מחברות שבבעלותו של לבנת כ-10 מיליון שקל, מתוכם 5 מיליון שקל לטובת עו"ד גיורא ארדינסט, 850 אלף שקל לרו"ח יהלי שפי, כ-450 אלף שקל לפרופ' חיים בן-שחר ואשר בלס וכ-350 אלף שקל לרו"ח יהודה ברלב.
באמצעות עורכי הדין בעז בן-צור ואלירם בקל טוענים אדלר ופדלון כי שכר-הטרחה ששילם לבנת לאנשי המקצוע בעבור טיפול בענייניו וניהול תביעה נגדם הוא "סכום דמיוני", וכי ארדינסט קיבל אותו, בין השאר, בגלל היותו מקורב ללבנת.
"המקסימום בתיק כזה - מיליון שקל"
האמנם הכסף שהעביר לבנת לאנשי המקצוע, ובעיקר שכר-הטרחה ששילם לעו"ד ארדינסט, הם סכומים דמיוניים?
מקורב לחברות של לבנת, עמו שוחחנו היום (ג'), דוחה את הטענה על הסף. לדבריו, ההחלטה לשלם 5 מיליון שקל למשרד ארדינסט-בן-נתן כשכר-טרחה עבור הטיפול המשפטי היא מוצדקת לחלוטין.
יתרה מכך, לדברי המקורב לחברות, הסכום ששולם ומתבסס על חישוב שעות עבודה של המשרד בתיק, שולם רק לאחר הנחה משמעותית שנתן ארדינסט ללבנת, הנחה שלגבי חלק מהעבודה הגיעה לעתים ל-50%.
"הסכום של 5 מילון שקל כולל מע"מ, והוא ניתן אחרי הנחה אמיתית של משרד ארדינסט-בן-נתן. מדובר באלפי שעות עבודה של עו"ד ארדינסט ושל שני שותפים נוספים במשרד, 3 עורכי דין וכן מתמחים שעבדו לעתים מסביב לשעון בתיק הזה", אומר המקורב. "לא מדובר בשכר-טרחה מופרז בכל פרמטר שהוא. העבודה נמשכה שנתיים, כשלפעמים האורות במשרד דלקו כל הלילה".
עוד טוען המקורב כי השווי הכלכלי שצמח לחברות מהגשת התביעה נגד אדלר ופדלון עולה על 100 מיליון שקל. לדברי המקורב, "אני גם אשמח לדעת כמה קיבל עו"ד בעז בן-צור. אני מעריך שזה לא יהיה שונה באופן מהותי מהסכומים שקיבל ארדינסט".
המקורב גם מציין כי בית המשפט קבע כי פדלון ואדלר הם שגזלו כספים מתוך קופת החברות של לבנת, וכי התובעות האמיתיות בהליכים האלה הן החברות. "נדרשת מידה רבה של ציניות ועזות מצח לאנשים האלו שבאים בטרוניה על כספים שהחברות הוציאו, כדי להחזיר לעצמן את הגניבה", הוא מדגיש.
מנגד עורך דין בכיר אומר היום "לגלובס" כי הטענות שמופיעות בתביעה של אדלר ופדלון, לפיהן שכר-הטרחה ששולם למשרד עורכי הדין ארדינסט-בן-נתן הוא מופרז, הן נכונות.
"5 מיליון שקל שקיבל משרד ארדינסט-בן-נתן הוא סכום שנראה הזוי, בהתחשב שמדובר בתיק אזרחי שמתנהל בבית משפט מחוזי וכלל 5-6 ישיבות הוכחות".
לדברי עורך הדין, שסירב להזדהות בשמו נוכח הנושא הרגיש, "תיקים אזרחיים ענקיים דומים, שבהם שכר-הטרחה מחושב לפי שעות עבודה, יכולים להגיע למיליון שקל אבל לא לסכומים כאלה".
השותפים של לבנת: "לבנת לא היה רשאי להחליט לבדו על נטילת הכספים"
בתביעה שהוגשה אתמול לבית המשפט המחוזי מרכז, טוענים אמיר אדלר ואילן פדלון, בעלי מניות מיעוט בחברות שבבעלותו של שי לבנת, כי האחרון נטל שלא כדין כספים מהחברות כדי לממן את ההליכים המשפטיים נגדם - ובכך למעשה הם סייעו לממן את המאבק המשפטי נגד עצמם.
שותפיו של לבנת מאשימים אותו כי במהלך שנתיים נמשכו מאותן חברות כ-10 מיליון שקל, מתוכם 5 מיליון שקל לטובת מקורבו, עו"ד גיורא ארדינסט (משרד עורכי הדין ארדינסט-בן-נתן), ששימש גם כבא-כוחו; 850 אלף שקל לרו"ח יהלי שפי; כ-450 אלף שקל לפרופ' חיים בן-שחר ואשר בלס; וכ-350 אלף שקל לרו"ח יהודה ברלב.
אדלר ופדלון מציינים כי הכספים הועברו למעשה למומחים מטעם לבנת, שלטענתם "נועדו להקנות נופך של חשיבות לגרסאותיו המפוקפקות, ושילשלו לכיסם סכום דמיוני של כ-2 מיליון שקל בקירוב".
התביעה הוגשה בטענה של קיפוח בעלי מניות מיעוט בחברות. התובעים דורשים להשיב להם מיליוני שקלים, שניטלו לטענתם שלא כדין מקופת החברות המשותפות, במסגרת ההתמחרות שצפויה להיערך בין הצדדים ביחס לחברות הללו, בהתאם לקביעתו של בית המשפט.
לפני חודשים אחדים ניתן פסק דינו של השופט עופר גרוסקופף בתביעות ההדדיות שהגישו שלושת השותפים. בית המשפט קבע כי לבנת קיפח את שותפיו והרחיקם שלא כדין מכל מעורבות בניהול החברות המשותפות. באחת מהחברות הם מחזיקים בשרשור יותר מ-60% מהון המניות, ובחברה האחרת יותר מ-40% בשרשור.
עוד קבע בית המשפט כי בין השלושה תיערך התמחרות ביחס לחברות.
"שיא החוצפה"
כעת טוענים אדלר ופדלון כי בשנים 2011-2012, שבהן הורחקו מניהול החברות המשותפות, חייב לבנת את קופת החברות בהוצאות משפטיות ובהוצאות פרטיות בסכום העולה על 10 מיליון שקל.
לטענתם, "נפלו פגמים קשים בדרך שבה נתקבלה ההחלטה על החיוב בהוצאות האמורות", ובכל מקרה לבנת לא היה רשאי להחליט לבדו על נטילת כספים אלה.
אדלר ופדלון טוענים כי ההוצאות האמורות פסולות לגופן, שכן הן נועדו לשרת את טובתו האישית של לבנת, ולא את טובת החברות המשותפות, כמתחייב לפי הוראות הדין.
לבנת, כך נטען, אף פעל על מנת לנסות ולהסתיר את נטילת הכספים מעיני שותפיו, המשמשים אף כדירקטורים בחברות, ומסמכי הנהלת החשבונות הרלוונטיים נמסרו להם רק מכוח צווים שיפוטיים.
פרשה נוספת המועלית בתביעה, תחת הכותרת "שיא החוצפה", נוגעת לשכירת שירותיו של רו"ח ששי לוי בסכום של כ-850 אלף שקל, הכולל ריטיינר חודשי של כ-21 אלף שקל - אף זאת מקופת החברות המשותפות, באמתלה של "ייעוץ".
לטענת אדלר ופדלון, תפקידו של רו"ח לוי, ששימש בעברו בתפקידים שונים ברשות המסים, התמצה בניסיון כושל לקדם את בירור התלונה שהגיש לבנת נגדם.
לדבריהם, העובדה שהם נדרשים לשאת בשני שלישים מעלות הוצאה זו היא "לא פחות משערורייתית".
"צעד נואש"
עורכי הדין גיורא ארדינסט ורן שפרינצק מסרו בתגובה: "התביעה היא צעד נואש של אדלר ופדלון, לאחר שבית המשפט כבר אמר את דברו וקבע בפסק דין שניתן בתביעה שהגיש נגדם לבנת, כי הם פעלו מאחורי גבו של מר לבנת, הסתירו ממנו עסקאות שביצעו בחברות שבשליטתו ונטלו ממנו שלא כדין נכסים ששוויים עשרות מיליוני דולרים.
"עוד קבע בית המשפט כי אדלר ופדלון הפרו את חובת האמונים כלפי מר לבנת וכלפי החברות, וכי הם 'נזקקו לתחבולות שאיש ישר ירחק מהן', בלשונו של בית המשפט. בית המשפט אף הפנה את ההיבטים הפליליים של מעשי אדלר ופדלון לבחינת הרשויות המתאימות, אשר אכן בוחנות את הנושא.
"אשר להוצאות הנתבעות בתביעה, החברות שבשליטת לבנת נשאו בהוצאות אלה על מנת להשיב לעצמן את הכספים והנכסים שנגזלו מהן על-ידי אדלר ופדלון, ואכן הצליחו להחזיר לעצמן חלק גדול מכספי הגזילה.
"דרושה מידה רבה של ציניות ועזות-מצח מצד אדלר ופדלון על מנת לתבוע הוצאות שהם עצמם גרמו להן, ואשר לבנת הוא הנושא העיקרי בהן. לא ניתן להבין את התביעה אלא כתגובה מבוהלת של מי שחשים שהעניבה מתהדקת סביב צווארם".
ארדינסט
משרד ארדינסט-בן-נתן: "התחלנו בדירת סטודנטים מבולגנת עם 5 חתולים"
משרדם של עורכי הדין גיורא ארדינסט ורמי בן-נתן, שלפי התביעה קיבל שכר-טרחה של 5 מיליון שקל מהחברות שבבעלות שי לבנת, הוא אחד ממשרדי עורכי הדין הדין המובילים בארץ במשפט המסחרי.
עם לקוחותיו נמנים, בין היתר: קבוצת מי עדן; קבוצת תעבורה של משפחת לבנת; בזק, מוטרולה ישראל, כלל תעשיות, די.בי.אס שירותי לוויין (yes) וחברות רבות נוספות. עו"ד ארדינסט גם מייצג את העיתונאית אילנה דיין.
אבל הדרך של ארדינסט ובן-נתן אל הפסגה לא הייתה תמיד קלה. בראיון שנתן ל"גלובס" בעבר סיפר ארדינסט על תחילת דרכו במקצוע.
"את רמי, שותפי, הכרתי בחוף הים בנואיבה במהלך טיול, ומאז הפכנו לחברים מאוד טובים. היינו אז סטודנטים. לאחר שחזרתי מארה"ב, החלטנו לפתוח יחד משרד עצמאי.
"בשבועות הראשונים, תוך כדי התארגנויות להקמת המשרד, התקשר אלינו איש עסקים מראשון-לציון, שקיבל עלינו המלצה. הצענו לו להיפגש בבית-קפה, אבל הוא התעקש לקיים פגישה במקום יותר פרטי. לא הייתה לנו ברירה. הזמנו אותו לדירה השכורה שבה רמי גר, שנראתה כמו דירת סטודנטים מבולגנת, והסתובבו בה 5 חתולים. ישבנו על פופים ומזרונים, שהיו על הרצפה באחד החדרים.
"מהשנייה הראשונה ראינו שהלקוח מבוהל. סיפרו לו על שני חבר'ה צעירים ומוכשרים, אבל במקום לדבר ביזנס, הוא ישוב על הרצפה וטרוד בניעור החתול של רמי שקופץ לו כל הזמן על הרגל. כשהוא יצא מהפגישה אחרי 20 דקות, היה לנו ברור שלא נראה אותו יותר. שנינו פשוט התגלגלנו מצחוק על הרצפה.
"אז גם הגענו למסקנה שלקוחות חדשים וחתולים ופופים לא הולכים יחד... הלקוח הראשון היה קבוצת תעבורה. הם הגיעו אלינו דרך היכרות של המשפחות. וכך, בעבודה קשה סביב השעון, מ-07:00 בבוקר עד 01:00 בלילה, צמחנו יחד עם הלקוחות".
כתבות
ני"ע
