"שוק ההון שלנו בורח מהידיים. אנחנו נמצאים במצב של להיות או לחדול... המשקיעים המוסדיים הם נשמת אפו של שוק ההון... אבל, אגף שוק ההון באוצר דואג לעשות אפליה, כך שלמוסדיים כדאי להשקיע בחו"ל, הם מקבלים עדיפות ברורה להשקעה שם על פני השקעה בארץ".
דבריה הנכוחים של אסתר לבנון, מנכ"לית הבורסה, בכנס ביזפורטל אתמול (ב'), אכן מאירים בעיה אמיתית בשוק המניות התל אביבי אבל הפתרון שהיא מציעה - הקשחת התנאים להשקעות המוסדיים בחו"ל, באופן שבו ינותבו כספים רבים יותר לשוק המקומי - משול לזעקת הקוזאק הנגזל.
לבנון, המתפרנסת נהדר מתפקידה (שכר בעלות של כ-2 מיליון שקל בשנה), רואה כנראה בכספי החיסכון הפנסיוני של הציבור ארנק פתוח שמטרתו לקיים את הבורסה בראשה היא עומדת. התשואה לציבור החוסכים מעניינת אותה כנראה הרבה פחות.
למעשה, היא מבקשת שמנהלי ההשקעות המוסדיים ישקיעו את כספי הציבור בבורסה בת"א, אבל מצניעה את העובדה שסכומי עתק שמקורם בציבור כבר מושקעים באותה בורסה, שבה נסחרות רק עשרות בודדות של מניות הראויות להשקעה. חלק ניכר משאר המניות הנסחרות בת"א מהוות מלכודת סחירות לכספי המשקיעים.
אכן, קיימת בעיה של התייבשות בשוק ההון הישראלי - המחזורים הולכים וקטנים, ובשנתיים האחרונות גיוסי ההון נעלמו כמעט לחלוטין. אבל הפתרון של לבנון - להכתיב למוסדיים להעביר לבורסה בת"א כסף שכלל לא שייך להם - הוא אינטרסנטי, מתעלם מן הבעיה האמיתית, ועלול לפגוע בחסכונות הציבור.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
