בקרוב: עתירה לבג"ץ נגד פסיקת ביה"ד על התאגדות עובדים

אחת הפסיקות הדרמטיות ביותר של בית הדין הארצי לעבודה, שעוררה סערה בשנה האחרונה, צפויה להגיע באמצע השבוע הבא לבג"ץ - זאת אף שנדמה היה לאחרונה כי המעסיקים ויתרו על ערעור בעניין - כך נודע ל"גלובס".

מדובר בפסיקה מינואר האחרון במקרה של חברת פלאפון, שאסרה על המעסיקים בישראל להשמיע כל עמדה או ביטוי ביחס למהלך של התאגדות עובדיהם.

לשכת התיאום של ארגוני המעסיקים חתומה על העתירה שנמצאת כעת בשלב הטיוטות האחרונות, והיא תוגש באמצעות עו"ד דפנה שמואלביץ ממשרד רובין שמואלביץ ושות', לצד משרדם של הרצוג-פוקס-נאמן.

בעתירה לבג"ץ יטענו ארגוני המעסיקים כי הסוגיה שעמדה למבחן בבית הדין לעבודה דנה באיזון שבין חופש ההתארגנות של העובדים מול חופש הביטוי וזכות הקניין של המעסיק, וכי הגורם היחיד שאמון על איזון בין זכויות הוא בית המשפט העליון.

על-פי המעסיקים, בית הדין הארצי לעבודה, בראשות הנשיאה נילי ארד, קידש את זכות ההתארגנות של העובדים ובדרך פגע קשות בזכויות המעסיק. בית המשפט העליון, אומרים המעסיקים, ידע בעבר לאזן בין הזכויות השונות ואף להגביל אותן - אולם לא ביטל אותן לחלוטין.

כך למשל, פעיל הימין איתמר בן-גביר הורשה במגבלות שונות לצעוד ברחובות אום אל-פחם, וכך גם במקרה של צעדת הגאווה בירושלים. חופש הביטוי עמד מול הפגיעה ברשות הציבור הערבי או החרדי (בהתאמה) במקרים אלה, ובג"ץ איזן, לטענת המעסיקים, בין הזכויות מבלי לבטל אחת מהן.

ארגוני המעסיקים מצפים כי בג"ץ לא יסתפק בקביעה כללית שלפיה יש לאפשר למעסיק מידה של ביטוי ביחס להתאגדות עובדיו, אלא שייקבע כללים של "עשה ואל תעשה" שיימנעו פרשנויות שונות לפסיקה.

התבטאות נדירה של ארד

פסיקת בית הדין הארצי לעבודה נחשבה לתקדימית אפילו בקנה-מידה בינלאומי, שכן גם במדינות הליברליות ביותר בתחום העבודה אין חוק או פסיקה ששוללים על הסף כל ביטוי מצד המעביד בעניין התאגדות עובדיו. מאז אותה פסיקה קמו מספר רב של ועדים חדשים, אף שמדובר בפרק זמן קצר מאוד.

בהתבטאות יוצאת דופן שמובאת כאן לראשונה, סיפרה אמש (ג') נשיאת בית הדין, נילי ארד, בכנס של לשכת עורכי הדין: "כששאלתי עמיתים שלי באירופה לדעתם בעניין, הם היו המומים בכלל מעצם השאלה. שם זה לא הגיע לדיון, כי הם בכלל לא מעלים על הדעת שמעסיק יתנגד להתארגנות של העובדים".

עו"ד ארנה לין, שייצגה את ההסתדרות בדרך לניצחון בתיק הזה, טענה כי עצם הצגת הדברים כאילו מדובר בשאלה של חופש הביטוי של המעסיק, היא דווקא ניצחון משפטי של פלאפון, אותו הובילו עורכי הדין אשר חלד וסיגל פעיל. לדברי עו"ד לין, זכות ההתארגנות היא עניין של העובדים בלבד, כפי שנקבע גם בפסיקת בית הדין.

פרופ' שרון רבין-מרגליות, דיקן בית-הספר למשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה, טענה בכנס כי מדובר בפסיקה גורפת מדי של בית הדין. לדבריה, יש להתיר למעסיקים "להעביר מידע" לעובדיהם בזמן מהלך ההתארגנות, בין אם מדובר במידע טכני כמו העובדה שבהסכם קיבוצי גם מי שאינו חבר בארגון משלם דמי טיפול ארגוני, ובין אם מדובר בהשמעת עמדה שלפיה ההתארגנות יכולה לפגוע בכושר התחרות של העסק ובעסק עצמו.

הנשיא לשעבר של בית הדין הארצי לעבודה, השופט בדימוס סטיב אדלר, סיפר בכנס כי בעבר הוא סבר כי למעסיק קיימת הזכות להשמיע עמדה ביחס להתאגדות עובדיו, אולם בהמשך שינה את דעתו. "אחרי מקרים כמו זה של פלאפון ואחרים, הבנתי שההחלטה על הצטרפות לארגון עובדים הינה אישית של העובד, והמעסיק אינו רשאי להשפיע, גם לא על-ידי הבעת עמדה", אמר אדלר.

עו"ד אשר חלד, שייצג כאמור את פלאפון, טען כי בעידן המהפכה הטכנולוגית, שבו העובדים המתארגנים נמצאים בפייסבוק ושולחים מסרונים האחד לשני, כוחו של המעסיק הרבה פחות חזק ביחס לעבר.

"פגיעה לא מידתית בהליך דמוקרטי"

נזכיר כי בפסיקתה של ארד, אליה הצטרפו השופטים עמירם רבינוביץ' וסגן הנשיאה יגאל פליטמן, נאמר: "אין למעביד את חופש הביטוי, כלומר את זכות התגובה להליך מימוש העובדים את זכותם להתארגן. התערבותו באותו הליך משמעה פגיעה לא מידתית בהליך דמוקרטי פנימי של עובדיו, שאין הוא צד לו".

על-פי הפסיקה, כשבוחנים את ההתנגשות בין הזכויות - חופש ההתאגדות מול חופש הביטוי של המעסיק - הרי שהפגיעה בחופש הביטוי של המעסיק היא "מידתית והכרחית", כל זמן שהדבר נועד לקיים ולממש את זכות ההתארגנות של העובדים.

בשוק העבודה מעריכים היום (ד') כי תהיה זו הפתעה אם בג"ץ יהפוך את ההחלטה של בית הדין הארצי לעבודה ויפגע ב'אוטונומיה היחסית' שניתנה לו בתחום העבודה. ככלל, ארד ניהלה בעבר את מחלקת הבגצ"ים בפרקליטות, והיא יודעת לכתוב פסקי דין ש"עומדים במבחן בג"ץ".

בנוסף, חוות-הדעת שהגיש באותו הליך היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שגרס גם הוא כי סוגיית ההתארגנות היא עניינו של העובד ולא של המעביד, צפויה לחזק מאוד את פסיקתה של ארד, לאור הגישה שלפיה היועמ"ש מייצג למעשה את האינטרס הציבורי.