סכנה ליציבות הכלכלית

קיתונות של ביקורת הוטחו על משרד האוצר אחרי פרסום עיקרי התוכנית הכלכלית לשנים 2013-2014. זעם ציבורי רב נוצר עקב הטענה כי מרבית הגזירות הוטלו על מעמד הביניים, שאותו מכנה שר האוצר יאיר לפיד "האדם העובד". הטענה המרכזית של מבקרי התקציב הייתה כי האוצר בחר שוב לא לפגוע בחברות הענק שנהנות מהחוק לעידוד השקעות הון, ומשלמות מסים נמוכים עד אפסיים.

בתיאוריה, אפשר לגבות מחברות הענק מסים נוספים, אך מי שיעשה זאת בהינף-יד ובלי מחשבה תחילה, מסתכן ולא מכיר את המספרים לעומק. היצוא מישראל הופך ליותר ויותר ריכוזי ותלותי דווקא בחברות הענק. אחד הגורמים שתרמו למצב זה הוא החלת החוק לעידוד השקעות הון ומענקים והטבות שהעניקה הממשלה לחברות הענק כצעד מעודד כניסה והרחבה של הפעילות מישראל.

חברות הענק מייצרות בעיקר תעסוקה בישראל וחשוב מכך - יצירה של תעשיות נלוות ותומכות. לדוגמה, החברות מוציאות כספים רבים בישראל ומשלמות על מגוון שירותים, בהם עורכי דין, רואי-חשבון, ספקים שונים, חברות שליחויות ואין-ספור שירותים נוספים. לכן, מבט חד-צדדי על שיעורי המס הישיר שהן משלמות נובע מראייה כלכלית מוטעית.

הצרה היא שהכוונה להגביר את הנטל על החברות הגדולות מגיעה דווקא בשעת משבר קשה עבורן. מנתוני הלשכה-המרכזית-לסטטיסטיקה עולה כי יצוא הסחורות מישראל, ללא יהלומים, צנח ב-7.7% ברבעון הראשון של 2013. היצוא התעשייתי עצמו ירד ברבעון הראשון השנה ב-6.3%, לאחר ירידה של 14.3% ברבעון האחרון של 2012.

שנת 2012 היא השנה הראשונה זה עשור שבה נרשמה ירידה ביצוא ההיי-טק הישראלי. נשאלת השאלה: האם יהיה נכון להגדיל את נטל המס על החברות הגדולות דווקא עכשיו, כשהן חשופות ופגיעות להאטה? אם רוצים להגדיל את הנטל על החברות הגדולות יש לעשות זאת באותו אופן שבו מתבצעת מדיניות אנטי-מחזורית פיסקאלית. כלומר, בשנים שבהם המשק צומח בקצב גבוה ולצדו גם הייצוא הישראלי, יש מקום להחליט על הגברת הנטל בהדרגה, ולא בעתות מיתון.

בשנים האחרונות הולכת וגדלה התרומה של החברות הגדולות במשק לכלכלה בישראל. אינטל, טבע, כיל וצ'ק פוינט הגדילו את היצוא שלהן בהיקפים דו-ספרתיים, בשעה שהיצואנים הקטנים והבינוניים צומחים בקצבים נמוכים עד אפסיים, ומתקשים להתמודד עם הירידה בשער הדולר ועם התחרות הבינלאומית. כך, במציאות, ישראל הופכת להיות תלויה יותר ויותר בחברות הענק, בשעה שהלחץ להגביל את ההטבות שהן מקבלות רק הולך וגדל.

מכת-מחץ ליצוא התרופות

כדי לסבר את האוזן - אם חברת טבע לבדה תצמצם פעילות בישראל, זו תהיה מכת-מחץ ליצוא התרופות. בשנת 2010 תפס יצוא התרופות של טבע יותר מ-88% מיצוא התרופות מישראל. גם התרומה של חברת אינטל משפיעה מאוד לטובה. חלקה של אינטל בסך יצוא הרכיבים האלקטרוניים מישראל היה יותר מ-90% מסך היצוא הענפי, ועמד על 16.5% מכל יצוא ההיי-טק התעשייתי של ישראל.

ישנו סיכון כי החרפת דיני המס על חברות כמו אינטל וטבע תביא אותן להחלטה לצמצום פעילותן בישראל ולהעברת חלק מהיצוא לחו"ל, דבר שיפגע במשק. לכאורה, יטענו אחדים כי החברות הללו מקבלות יותר מענקים מהמסים שהן משלמות. אך מי שטוען כך מתעלם מהעובדה ששיעור המס הכולל בעקבות פעילותן בישראל הוא גבוה מאוד, כי מרבית העובדים בהן נמנים עם מעמד הביניים ואף עם העשירונים הגבוהים, שמשלמים מס בהתאם להכנסתם. כלומר, התרומה של החברות הללו לכלכלה היא גבוהה וחשובה למשק, כי בין היתר הן מאפשרות לצמצם את העוני ולהגביר את הניידות בין העשירונים בחברה.

אם ממשלת ישראל מעוניינת להטיל יותר מסים על החברות הגדולות, ולהפחית את המענקים שהן מקבלות, עליה לגרום לשגשוג היצוא המקומי ולהבאת חברות גלובליות נוספות שיפתחו מרכזי פיתוח וייצור בישראל. ריכוזיות היצוא מסוכנת גם ליציבות הכלכלית של ישראל, ועל משרדי הממשלה לשים פתרון הבעיה בראש סדר העדיפויות שלהם.

הכותב הוא מנכ"ל פריקו ניהול סיכונים והשקעות