הזדמנות שנייה ואחרונה

ישראל-איטליה ("יורו" נבחרות צעירות), שבת, 21:30, ערוץ 1

לרגע אחד נראתה מדינת ישראל כמקום נורמלי: 11 אלף צופים ביציעי "בלומפילד" שבאו לחזות בהתמודדות בין איטליה לאנגליה, היו כל מה שהכדורגל הישראלי חולם להיות: לבושים בחולצות של מועדונים מאנגליה ומאיטליה, דגלים, צעיפים ועוד. התמהיל האנושי היה מהסוג שכבר חשבנו שלא נראה יותר בישראל: משפחות שלמות, נשים, ילדים, סטודנטים. כל אחד מהם ישב במקום המסומן בכרטיס שלו, אפילו התקנה שאוסרת על עישון ביציעים נאכפה בהצלחה חלקית. לא מעט תיירים נראו ביציע. גם סביבות המגרש המו: מסעדות, בתי-קפה, אפילו הפאבים של פלורנטין, במרחק הליכה מהאצטדיון, היו מפוצצים כבר בשבע בערב, שעתיים וחצי לפני המשחק. כמובן שדבר מכל אלה לא עובר בשידורים הישירים ב"ספורט 1" או בערוץ הראשון (יש כאן גם החמצה של חברות החדשות של 2, ו-10, שלא השכילו להבין את התופעה. עם קצת ספונטניות, הן יוכלו להרים משהו למגזיני סוף השבוע הבא), ובכל זאת גם הם חלק מהחגיגה. אם התרגלנו כבר לראות משחקים מצולמים במצלמה אחת, הרי שהשידורים מטורניר מחייב שכזה, צמודים לפרוטוקול של אופ"א ומעניקים לצופה חוויה טובה בהרבה מזו שהכיר מצילומי ספורט בישראל.

ויש גם כדורגל: נבחרת ישראל אחרי תיקו מאכזב במשחק הפתיחה, מקבלת כאן הזדמנות שנייה (ואולי אחרונה) לחלץ לפחות נקודה שתשמר את סיכוייה להעפיל לחצי הגמר.

לפחות על הנייר, הסיכויים לכך קלושים מול נבחרת עדיפה כמעט בכל עמדה על המגרש. מעניין יהיה לבדוק את הרייטינג של השידור הישיר בערוץ 1, מול "המרוץ למיליון" הפופולרית בערוץ 2. מה שכן, אם ברייטינג עסקינן, הרי שהמגרשים הכמעט מלאים ב"יורו" הזה מלמדים שלמוצר שנקרא "כדורגל אירופי" יש יותר קהל בישראל מאשר לכדורגל ישראלי.