יורו, ציון ביניים: מספיק בקושי

1. מפתה מאוד לכתוב שנבחרת ישראל מקלקלת את היורו הנפלא שהיא מארגנת, אבל כדורגל הוא עניין משני ליד כמה מהציפורים הנודדות הנדירות שהגיעו אלינו מאירופה החודש. גם ביורו 2007 אליו טסתי, היחיד שהגענו אליו דרך המוקדמות (שגם הן היו קצרות באופן חד פעמי - ארבעה משחקים בלבד), לא הפלאנו בכדורגל (וחטפנו רביעייה לא פחות מהדהדת, מפורטוגל), והצלחנו להישאר מוקסמים מהרושם הבל יימחה של טורניר גדול בערי שדה.

בהולנד 2007 התקיימה האליפות במזרח הולנד, קרוב לגבול הגרמני. הרנביין, כרונינחן, ארנהיים וניימיכן אירחו את האליפות. לא אמסטרדם, רוטרדאם ואיינדהובן. כלומר, ערים קטנות ולא משמעותיות במיוחד זכו להארה הזו שההתאחדות ההולנדית בחרה עבורן. בישראל 2013 זה בלתי אפשרי. קרית שמונה, טבריה, עפולה ובית שאן לא יכולות לארח אפילו יורו עד גיל 10 מכיוון שאין סיכוי שיקימו שם אצטדיונים מפוארים, כפי שהקימו בנתניה ובפ"ת. נתניה ופ"ת אינן הערים הגדולות בארץ, אבל עדיין הן נכללות בגוש האוכלוסין העיקרי במדינה בין חדרה לגדרה.

בהתעלם מהפקק בצומת דרור (תקלה במערכת הרמזורים) והחנייה בחניון של רמי לוי, במשחק בנתניה לא הרגשתי לרגע שאני בישראל. זה האצטדיון היחיד באליפות שלמרות דרכי הגישה הבעייתיות אליו והתקלה במבצע השאטלים ממנו, שהתחושה בדרך אליו הייתה חגיגית. הרנביין זו עיר קטנה הרבה יותר מנתניה, ויש הבדל סוציו-אקונומי עמוק בין תושביו העשירים והשלווים של חבל פריסלנד לבין תושביה חרושי הקמטים של מדינת ישראל - ועדיין ברחובות הרנביין החגיגה סביב המשחקים הייתה תמידית, לא רק בגלל שהנבחרת הביתית שיחקה שם.

אווירת ההפנינג שמלווה טורנירים גדולים פשוט חסרה בישראל. פה ושם מנסה מחלקת השיווק ליצור אווירה משפחתית, אבל חסרה לי מוסיקה ברחובות, חסרה צבעוניות, חסרים הדוכנים שמוכרים אביזרי עידוד. במרצ'נדייז נתקלתי רק בחנות אדידס בקניון אבנת בפ"ת, עיר מגוריי, וההיצע המוגבל, כמו גם המחירים המטורפים, הבריחו אותי תוך חצי דקה מהחנות.

2. באופן מפתיע, הצלחה גדולה נרשמת ביורו הישראלי בכמויות הקהל. למרות שחלק לא מבוטל מהכרטיסים נשכח בידיהם המסוקסות של ועדי עובדים או שהגיע לידיים לא נכונות, אי אפשר להתעלם מכך שממוצע הקהל, בתום שישה משחקים, תואם לתחזיות, ועומד על 9,964 צופים למשחק. פי שניים ויותר ממשחק ליגת על, יותר מהממוצע הסופי של דנמרק 2011 (6,372 צופים למשחק). במשחק של ישראל מול הולנד בהרנביין היו 22,013 צופים. במשחק של ישראל מול בלגיה, באותו מקום, לאחר שלושה ימים, היו 5,239 צופים בלבד.

מה שקורה בארץ זו הצלחה שנובעת בעיקר מהמחירים הזולים שכופה אופ"א על המדינות המארחות. שלא יהיה שמץ של ספק, אי אפשר לשמור על רמת מחירים כזו במשחקי הליגה - הקבוצות הקטנות יקרסו בלי סעיף ההכנסות מארבע הגדולות - וקשה יהיה לשחזר את ההצלחה, והיא הצלחה מסחררת.

ישראל לא מורגלת באירוח אירועים גדולים ולכן הפלא הזה, שלא מתרחש תחת ידיה המיומנות של מכבי ת"א כדורסל שכבר אירחה פיינל-פורים, הוא לא דבר של מה בכך. ועדיין חסרים - כיאה לטורניר חסר תקדים בישראל - מגרשי החנייה ההמוניים, ונתיבי התחבורה הבלעדיים שיש במדינות אחרות. מודה ומתוודה, רק המחשבה להגיע לטדי, על נתיבי התחבורה הנוראיים בעיר הבירה ומצוקת החניה סביב טדי, מבעיתה ומעוררת פאניקה. העובדה שרכבת ישראל מתגברת את מערך הרכבות שלה, לא תשנה את העובדה כי אין תחנת רכבת סמוך למגרשים בנתניה וביפו, וכי נסיעה מת"א לירושלים ובחזרה על המסילה הישנה אורכת למעלה משלוש שעות.

אתה יכול להביא אירופאים לישראל לשבועיים, אבל אתה לא יכול להפוך את ישראל לאירופה בשבועיים.