בחנוכה 2010 ישב החוקר והיזם שמעון ליצין במשרדו בפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב, וקרא מאמר פורץ דרך.
מגזין Nature סיפר על מבנים מולקולריים מבוססי חומרים ביולוגיים, שישנו את עולם השבבים. כבר שנים שבעולם מדברים על שילוב חומרים ביולוגיים במערכות מחשב, אולם המאמר הזה הציג דרך אמיתית לעשות זאת ולהפוך את החלום למציאות.
מה הופתע ליצין כאשר הסתבר שכותב המאמר גיל רוזנמן, פרופסור לחשמל מהצד של מחקר החומרים (כלומר פיזיקה) - יושב בדיוק בקומה מעליו באוניברסיטה. השניים כמעט ולא הכירו, אבל ליצין מיהר לעלות לקומה השלישית בפקולטה עם שאלה אחת גדולה: "האם המבנה הזה מחזיק מטען?".
ה"מטען" המדובר הוא מטען חשמלי. ליצין חשב מיד כי ניהול משופר של מטען, באמצעות הגישה שהציע רוזנמן במאמר, יכול לשפר באופן דרמטי כמה תחומים בסיסיים בחומרת מחשוב, למשל (אבל לא רק) זיכרון דיגיטלי יעיל יותר וטעינה מהירה ויעילה יותר של סוללות.
ליצין ורוזנמן החליטו להקים סביב הגילוי הזה את חברת StoreDot, שיצאה לדרך זמן קצר לאחר מכן במעבדת הננוטכנולוגיה באוניברסיטת תל אביב. אחרי שנה הם צירפו אליהם את דורון מאירסדורף, אז בכיר בסנדיסק, כמנכ"ל.
החברה, שיוצאת בימים אלו מתחת למעטה הסודיות שעטף אותה, עשויה להפוך בשנים הקרובות לאחת מחברות ההיי-טק המסקרנות שיפעלו בישראל.
חברת StoreDot מסיימת בימים אלה את סבב הגיוס הראשון שלה, בהיקף של כ-6 מיליון דולר.
רשימת המשקיעים כוללת מספר שמות מוכרים, לא בהכרח מעולם ההון סיכון וההיי-טק. הרשימה הזו יכולה להעיד על הפוטנציאל, או לפחות על העניין שמעוררת החברה. זוהי ההשקעה הראשונה של קרן ג'נסיס אנג'לס, בה שותפים יובל רבין ואהוד אולמרט.
לצידם אפשר למצוא את סטף ורטהיימר ואת חברת Nation-E, ספקית פתרונות לאחסון אנרגיה, שבראשה עומד דניאל יאמר, לשעבר מבעלי מכבי נתניה, ומספר משקיעים פרטיים נוספים.
ברשימת המשקיעים ניתן למצוא גם משקיעה אסטרטגית מסתורית, אותה מגדיר מאירסדורף כ"חברה גלובלית מובילה בתחום התצוגה לניידים וטלוויזיות".
את השם המפורש מסרבים בחברה לציין, אבל לפני כשנה השתתפו אנשי החברה בתחרות לסטארט-אפים ("The Pitch"), שבה הזכירו את ענקית האלקטרוניקה הקוריאנית סמסונג כשותפה וכמשקיעה פוטנציאלית.
גם אם מדובר בסמסונג וגם אם מדובר בחברת ענק אחרת, שותפות כזו יכולה להיות קריטית להישרדות והצלחת החברה.
לוכדים את המטען
איך זה עובד? המאמר ש"הדליק" את ליצין בשלהי 2010, (שהתכתב באופן עקיף עם מאמר מוקדם יותר של רוזנמן ופרופסור אהוד גזית, מאוניברסיטת תל אביב) גורס כי פפטידים בשם FeFe (Phe Phe), שנוצרים מחומצות אמינו בגוף, מתחברים אחד לשני ויוצרים פברילות (fibrils), מעין צינורות.
בגוף האדם, יש לכך משמעות נוראית: הצינורות הללו הם כנראה חלק מן המנגנון שיוצר את מחלת האלצהיימר, וזו הייתה אחת הסיבות מדוע חקרו אותן כל כך לעומק מלכתחילה. במחלת האלצהיימר, הצינוריות מגיעות לאורך של חצי מיקרון, ואילו החידוש העיקרי של סטורדוט, הוא שהיא גילתה דרך לעצור את התהוות הצינוריות בתחילת הדרך.
כך נוצר חומר חדש לחלוטין, בגודל ננומטרי ובעל יכולות הרכבה עצמית, ופוטנציאל לכידת מטען גדול מאוד.
תהליך הבניה של הפברילה, נוצר על ידי חיבור עצמי (Self-Assembly) של מולקולות ה-FeFe. אצל סטורדוט, תהליך הבניה נעצר אחרי ששתי מולקולות נפגשות. בסוף התהליך נוצר גביש בצורת כדור בקוטר של שני ננומטר, או שתי כדוריות ננו (Nano-Dot), שמתנהגות כקריסטל יציב. "גילינו שזה מבנה מאוד יציב", מתאר ליצין, "כזה שניתן לשלב בהתקני אלקטרוניקה ולנצל את התכונות המיוחדות שלו".
על מנת להשיג את השליטה הזו יוצרת החברה את הפפטידים (מקטעי החלבון) "בתהליך שיצרנו אנחנו גורמים למצב שאין לגבישים האלו רצון להמשיך ולהתחבר", מתאר מאירסדורף, "מכאן ועד שימוש בהתקני אלקטרוניקה הדרך ארוכה. אבל יש הוכחה שאנחנו שולטים בתהליך של ה-Self-Assembly".
הגבישים שנוצרים כוללים זרועות שמסוגלות להחזיק את המטען החשמלי, או במונחים המקצועיים של עולם שבבי הזיכרון "ללכוד את המטען" (Charge trapping) וכן לפלוט אור שרלוונטי לתחום המסכים והתאורה. כך שניתן להיעזר בתכונות העדיפות של החומרים האורגניים - על פני החומרים הסטנדרטיים בהם משתמשים בעולם האלקטרוניקה, כגון מתכות שונות ונחושת - לאספקת ביצועים משופרים.
לדברי ליצין, הטכנולוגיה "יכולה להביא שיפור משמעותי בביצועים של כל דבר שקשור לניהול מטען חשמלי בהתקנים אלקטרוניים".
מגוון מוצרים
במשך השנתיים האחרונות בנתה החברה, באמצעות ה-Nano Dots, אבות טיפוס למגוון מוצרים: זיכרון, טעינה חשמלית, מסכים (שיחליפו בקרוב את המסכים שמבוססים על nano-dots אשר מורכבים מחומרי קדמיום), חיישנים, וחומרים מבודדים, שרלוונטיים להפרדה בין השכבות בשבבים.
לדברי ליצין ומאירסדורף, בדיקות היתכנות שביצעו מוכיחות כי הטכנולוגיה מאפשרת טעינה של הסוללה בטלפון נייד ב-30 שניות, או כתיבה לזיכרון במהירות שגבוהה פי 3 מזיכרון רגיל שמבוסס על מוליכים למחצה (SSD).
"השלב הבא בחיי החברה הוא לעבור משלב ההיתכנות למוצר עובד, וזה ייקח שנתיים", מעריך מאירסדורף.
המעבר הזה אינו טריוויאלי. אומנם הצורך בחידושים כגון אלו בעולם השבבים הוא חיוני להמשך הפיתוח של מוצרי אלקטרוניקה מתקדמים, אך צריך לזכור כי שבבי הזיכרון לדוגמא, נתמכים במערכות מחשוב כבר עשרות שנים. שינוי טכנולוגי, מחייב מערכת תומכת כוללת בעולם האלקטרוניקה, וזה יכול לקחת הרבה זמן.
בנוסף לזמן, מהלך כזה מצריך גם מעורבות עמוקה של החברות הגדולות בתחום. "אנחנו ניעזר בשותפים אסטרטגיים", מוסיף מאירסדורף.
"שני השווקים הכי גדולים"
בחברה מתכוונים לפתח יישומים שרלוונטיים לתחומי הטעינה והצגים ו"לשים כרגע בצד" את הפיתוח של תחום הזיכרון. מאירסדורף: "ההתלהבות של השותפים האסטרטגיים הייתה מתחום הסוללות והצגים, והזמן המהיר לשוק ביישומים אלו. אלו גם שני השווקים הכי גדולים". עד כה רשמה החברה שישה פטנטים והיא בדרך ל-12 נוספים.
למרות הטכנולוגיה המבטיחה, הליך הגיוס השאיר את ליצין ומאירסדורף - פעילים ותיקים בהיי-טק המקומי - מתוסכלים למדי. ליצין, היה מעורב בפיתוח טכנולוגיית הזיכרון X4 עבור אם-סיסטמס, אחת הסיבות העיקריות למכירת החברה לסנדיסק ב-2006, וכן היה מיזמי חברת אסוקס ומעורב בחברות נוספות.
למאירסדורף היו שני סטארט-אפים, הוא היה מעורב בהקמת חברת הייעוץ תפן, חבר סגל בטכניון, ובנוסף ניהל את חטיבת ה-SSD של סנדיסק, שפעלה בתחום ההתקנים למשתמשים הפרטיים.
"לקרנות אין כיסים עמוקים לתמוך בתחום השבבים", אומר ליצין, "וגם לננו טכנולוגיה אין שם טוב, כי אין שם כמעט סיפורי הצלחה".
אחד התנאים המעניינים שעמדו מאחורי הגיוס בסופו של דבר, הוא דרישה של סטף ורטהיימר שהטכנולוגיה תוביל להקמת מפעל בישראל במידה והחברה תצליח.
לאנשי StoreDot יש בהקשר זה אתגר גדול - לייצר פתרונות שמבוססים על חומרים אורגניים, מאחר ובמפעלי השבבים מייצרים בחדרים נקיים, שבהם כניסה של חומרים זרים אסורה.
"התוכנית שלנו, לפחות כרגע, היא שלא יהיה עוד גיוס", מפתיע מאירסדורף, "יש כאן כל כך הרבה תחומים וקניין רוחני. זה מספיק שנראה התקדמות משמעותית באחד התחומים ואז נקבל צ'ק מכובד כדי למכור אותו. זה מה שטוב בכך שהלכנו מראש על מספר תחומים, בניגוד לחשיבה הסטנדרטית של סטארט-אפים.
"למה הקרנות לא השקיעו בנו? כי הן אמרו תבואו עם דבר אחד, אבל אמרתי שיש לנו יותר מדבר אחד, אז אמרו שאשכח ממנו, ואמרתי שאני לא רוצה. התשובה הייתה זהה מכל הקרנות: 'תתקדמו עוד קצת ואז תבואו'".
ישנו היבט מסקרן נוסף לפעילות של StoreDot, שקשור לכך שהחברה נוסדה למעשה באקדמיה. אחת מבעלת המניות בחברה היא חברת מסחור הפטנטים של אוניברסיטת תל אביב, "רמות", שמחזיקה בכמה אחוזים. ליצין, שכבר מנהל יחסים מורכבים מול האוניברסיטה בעקבות פיתוח הפתרון לאם-סיסטמס, מספר שהפעם התהליך היה פשוט יותר, מה שאיפשר לעשות שימוש בפטנטים ולהקים את החברה.
לדברי מאירסדורף, "קשה לצאת מהאוניברסיטה ולהקים חברה עם פטנטים שפותחו, ירקנו דם על זה שנה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
