יואל יסקורוביץ ניהל מאות עובדים בהיי-טק - עזב הכול ופתח דוכן פלאפל

"גשו למשרדי", פוקד יואל יסקרוביץ על ארבעת הגברברים הרעבים שעומדים מולו ומוביל אותם לעמדת הסלטים, שם הוא מברר איך כל אחד מהם מעדיף את הפלאפל שלו: חריף או קונבנציונלי; צ'יפס באמצע או בצד, חמוצים, טחינה, בצל מטוגן או הכול ביחד. "באהבה", הוא מושיט להם את המנות, אבל הארבעה - בני 15-14 בערך - לא ממש מגלים התעניינות במוכר, שעובר להכין את החומוס-צ'יפס-סלט הבא בתור.

אבל יש לקוחות שמגיעים לדוכן הפלאפל "מאסטר ביס" בקריית אונו לא בגלל חיבתם למאכל הלאומי, אלא בגלל המוכר. הם רוצים להיווכח במו עיניהם שיסקרוביץ, עד לאחרונה בכיר בתחום ההיי-טק, שניהל חברות גדולות ושלשל לכיסו שכר נאה במשך שנים ארוכות, עזב משרדים מפוארים ותנאים מפנקים לטובת חנות קטנה ומהבילה, שם הוא מטגן במרץ כדורי פלאפל, הופך המבורגרים, מתבל שקשוקות ובערב גם מנקה את הלכלוך שהותיר אחריו.

"להקים דוכן פלאפל זה החלום שלי מגיל 15", מספר יסקרוביץ, שכיהן עד לפני כשנה כמנכ"ל חברת ה-IT גלאסהאוס ישראל. "מקום קטן, שכונתי, עם מגע אנושי, כמו שאני זוכר מהילדות. כולם ציפו שאחרי התפקיד האחרון שלי בגלאסהאוס אקפוץ לחברת היי-טק אחרת, אבל הלכתי לכיוון שכלל לא ציפו לו".

כיוון לא צפוי, במקרה של יסקרוביץ, הוא אנדרסטייטמנט; הוא לא מסתפק בבעלות על הדוכן אלא משמש גם כטבח, כשליח וכמנקה. גם אשתו, נורית, בעצמה פורשת היי-טק ששימשה בתפקידי ניהול ושיווק בתחום, עובדת לצדו. "אני אחראית על המכירות וגם על השליחויות", היא מכריזה. "חברים שלנו מזמינים משלוח ולא מאמינים שאני זאת שמגיעה אליהם עם השקיות".

מיעוט הידיים העובדות בדוכן - שכולל את יסקרוביץ ואשתו ושני עובדים שכירים - מביא את בני הזוג לבצע את כל קשת העבודות שמייצר העסק הקטן, שכמה שולחנות וכיסאות פלסטיק בודדים ניצבים בחזיתו. גם יסקרוביץ, למשל, מבצע משלוחים בשעות העומס ומספר שלא פעם הוא מגיע לחברות היי-טק, שם הוא מוצא לא פעם מכרים ותיקים. "יש הלם מסוים כשרואים אותי", צוחק יסקרוביץ. "גם מנהלים בכירים בהיי-טק, יזמים סדרתיים, סמנכ"לים בבנקים ואנשים שעבדו תחתיי מגיעים לראות אותי בדוכן ולא מאמינים. יש כאלה שהפה שלהם נשאר פעור. עובדת שלי לשעבר באה אפילו פעמיים, כדי לוודא שבפעם הראשונה היא ראתה טוב".

"אני קוראת לזה 'הפרלמנט של יואל'", צוחקת נורית. "בכירי התחום מגיעים לראות את הפלא בעצמם ופותחים שולחן".

- מה התגובות שאתה שומע מהם?

"הרבה אנשים אומרים את אותו הדבר: 'הגשמת את החלום שלי'. מתברר שאנשים צמאים לעשות דברים אחרים ושזה סוג של חלום של הרבה אנשי היי-טק. יש להם מחשבות לפתוח בית קפה, מסעדת סושי, להקים מקום משלהם. גיליתי שיש מנהלים בהיי-טק שמסתובבים עם תוכנית עסקית להקמת טאפאס בר. היה מנהל אחד שפשוט התחיל לצעוק מרוב הלם ואמר: 'אני לא מאמין, גנבת לי את הרעיון, גם אני חלמתי לפתוח דוכן פלאפל'".

- אין כאלה שמזלזלים בסטטוס הצונח שלך - ממנהל בכיר לפועל שחור?

"לא שמעתי חוסר פרגון בתגובות שקיבלתי. להפך, אני מרגיש את ה'וואו' שלהם, את ההפתעה, ושגם הם היו רוצים להיות במקום הזה של לעשות משהו אחר".

אז נכון, ההיי-טק הישראלי עדיין לא מחליף את חזונו המפואר במנת פלאפל, אבל סיפורו של יסקרוביץ מלמד משהו על המחיר הגבוה שהתחום גובה, גם - ואולי בעיקר - מבכירים בתעשייה. "ההיי-טק, במידה מסוימת, הוא קר ומנוכר. אתה ניגש לפרויקטים בצורה מאוד טכנית ומכנית; מעטים האנשים שעובדים עם חמימות", הוא אומר. "מספר הפעמים שאני שומע 'תודה רבה' ו'היה לנו כיף' בשבוע עבודה אחד בדוכן לא משתווה לכל הקריירה שלי, שהייתה רצופה בפרויקטים יחסית מוצלחים ובהמון נתינה ללקוחות, אבל אתה אף פעם לא מקבל את העוצמות האלה של התודה, החום והאהבה שאתה יכול לקבל במשהו כל-כך פשוט כמו אוכל".

עוד יותר 'חד-הורית'

לא יהיה מוגזם להעריך שלא מעטים, ולאו דווקא מההיי-טק, אוחזים בפנטזיה לקום יום אחד, לנטוש את עיסוקם ולהגשים משאלת לב ותיקה. יסקרוביץ, עם שעות עבודה מוטרפות שכוללות עבודה בדוכן משמונה בבוקר ועד סגירתו בחצות, עם עבודה שחורה ומיוזעת ועם המון שמן עמוק שנספג בג'ינס ובטי שירט שהחליפו את הבגדים המכופתרים, מבסוט מהמעבר.

ולא שחסרים קשיים: אשתו מעידה ש"עכשיו אני באמת חד-הורית, אפילו יחסית לתקופת ההיי-טק"; ילדיו הגדולים מודאגים מהקריירה החדשה שלו ("אני חושב שהם עדיין בהלם; הבכור מוודא איתי כל הזמן שאני עושה גם עסקים נוספים"); הסיכון הכלכלי אינו מבוטל וגם העבודה הפיזית אינה קלה עבורו. "אתה קם בבוקר מותש. בעסק הזה צריך כוחות של בן 25 וחוכמה של בן 47", הוא אומר ומציין שמאז הקמת העסק, לפני כתשעה חודשים, השיל עשרה קילוגרמים ממשקלו.

- למרות כל המטוגנים שמקיפים אותך כל היום?

"למרות הכול. כשהייתי מנכ"ל גלאסהאוס ישבתי בפגישות 17-16 שעות ביום. השתדלתי שכל פגישה לא תיארך יותר מחצי שעה, כל דקה בלו"ז הייתה מחושבת. פתאום אני עומד על הרגליים, רץ ממקום למקום, אנרגטי והקילוגרמים יורדים. אם בהיי-טק יש קושי מנטלי גדול, בפלאפל הקושי הוא פיזי".

- ממה אתה הכי נהנה?

"מהמגע האנושי החם שחיפשתי, מהעשייה ומהסיפוק המיידי לעומת העיסוק בפרויקטים ארוכי טווח. אני סוגר את הקופה בלילה ויכול לדעת אם היה יום טוב או לא ואיפה אני עומד. אני אוהב, כמובן, את התגובות החמות של הלקוחות; עם תגובות כאלה, אני מבין שהמסלול שלי נכון".

הדרך אל הפיתה

המסלול של יסקרוביץ, 47, החל בצבא, שם שירת כתשע שנים. בתפקידו האחרון שימש כראש מדור מחשבים בממר"ם והשתחרר בדרגת סרן. אחרי השחרור החלה הקריירה שלו בתעשיית ה-IT (מערכות מידע); תחילה שימש כמנהל שירותי התוכנה בחברת מג'יק ולאחר כארבע שנים עבר למיקרוסופט ישראל, שם מילא כמה תפקידים, הבכיר שבהם הוא ניהול חטיבת הלקוחות והשותפים העסקיים. הוא עבד תחת המנכ"ל לשעבר אריה סקופ, ולקראת פרישתו מהחברה גם תחת המנכ"ל הנוכחי דני ימין. בין העובדים שגייס לעבוד תחתיו במיקרוסופט הוא מונה את מאיר ברנד, כיום מנכ"ל גוגל ישראל.

ב-2005, לאחר יותר משבע שנים בחברה, החליט יסקרוביץ לפרוש. היה זה מעט לאחר התפוצצות פרשה מביכה למיקרוסופט ישראל, אשר במסגרתה נחקרו חשדות שלפיהן מפיצי תוכנה מורשים שלה מכרו רישיונות תוכנה גם ללקוחות בחו"ל, ובכך עקפו את רישיונם למכור את מוצרי החברה בישראל בלבד - מה שמכונה בשוק ההיי-טק מכירה ב"שוק האפור". יסקרוביץ, על-פי הפרסומים אז, היה בין הבכירים שפרשו לאחר הפרשה מתפקידם.

אצל יסקרוביץ, מתברר, הפרשה הנושנה עדיין מעוררת אמוציות חזקות: "לא פרשתי ממיקרוסופט בגלל הפרשה הזאת ואני לא רוצה להתייחס אליה כדי לא לפגוע באנשים אחרים. יש לי שם נהדר בתעשייה ולמעט אנשים בה יש הישגים כמו שלי. אני גאה במה שעשיתי, וגם במיקרוסופט עשיתי דברים נפלאים. כולם שמחים לעבוד איתי ולראיה, התפקידים הבכירים שקיבלתי אחר כך בשוק ה-IT".

לאחר פרישתו ממיקרוסופט מונה יסקרוביץ למנכ"ל טלדור שירותים מנוהלים - חברה בקבוצת טלדור, שם ניהל, לדבריו, כאלף עובדים. בהמשך מינה אותו דורון ספיר, אז מנכ"ל קבוצת טלדור והיום מנכ"ל כאל, למנהל העסקים הראשי של הקבוצה ולסגן נשיא בכיר, תפקיד שבמסגרתו היה אחראי בין היתר על האסטרטגיה.

ב-2010 פרש יסקרוביץ מטלדור ומונה לתפקיד מנכ"ל גלאסהאוס ישראל, המזרח התיכון ואפריקה, חברה המספקת פתרונות ושירותים בתחום תשתיות מחשבים, אחסון וגיבוי מידע. ממטה החברה ברעננה הוא ניהל 300 עובדים ("פרושים על כמה יבשות") ונאלץ להתמודד עם מהמורות עסקיות. גלאסהאוס העולמית צברה חובות רבים וב-2012 יצאה להנפקה בארצות הברית שנכשלה. השלוחה הישראלית ספגה חלק מהרסיסים: החברה האם לא הזרימה לה מזומנים, הבנקים קיצצו את קווי האשראי שלה והיא עמדה בפני קריסה.

"העוצמות הנפשיות שהתפקיד דרש היו כמעט בלתי נתפסות", מתייחס יסקרוביץ לאותה תקופה. "צריך היה לעמוד מול העובדים, הלקוחות, הספקים. השחיקה הנפשית היא מטורפת והאחריות לעובדים רבה מאוד".

איך זה נגמר? שלוש קבוצות התמודדו אשתקד על רכישת גלאסהאוס ישראל. בסופו של דבר, את החברה רכשה טלדור תקשורת תמורת כ-6.7 מיליון דולרים. יסקרוביץ מגלה כי גם הוא היה בין המתמודדים על הרכישה: "ניסיתי לקנות את החברה עם קבוצת משקיעים פרטיים, אבל טלדור נתנה הצעה יותר גבוהה. בטורקיה, לעומת זאת, זה הצליח: שם העובדים רכשו את החברה המקומית".

במאי 2012, לאחר ביצוע הרכישה, פרש יסקרוביץ מתפקידו. הוא החליט לקחת חופשה בת חודשיים ולעשות חושבים. התובנות שהצטברו אצלו הביאו אותו להחלטה לפרוש, לעת עתה לפחות (ועל כך בהמשך). "בתעשייה הזאת השחיקה כל-כך גדולה, בייחוד המנטלית, שאי אפשר להחזיק מעמד עד הפרישה בגיל 67", הוא מונה את אחת הסיבות. "מעטים האנשים שראיתי שהחזיקו מעמד בתפקידים בכירים מעל גיל חמישים".

נסיעותיו המרובות לחו"ל, אומר יסקרוביץ, הן רק דוגמה אחת לקושי. "ביקרתי ב-60 מדינות, חרשתי את כדור הארץ, עד שקרה לי שהתעוררתי בבוקר ולא זכרתי באיזו מדינה אני נמצא ומה המשימה שלי. זה הרגע שבו הייטקיסטים צריכים לשאול את עצמם אם הם במקום הנכון".

סוגיה נוספת שהצטרפה לשיקוליו הייתה גובה הפנסיה: "בשנים האחרונות הגעתי לתובנה שהדור שלי לא יזכה להתפרנס בכבוד מביטוחי המנהלים והפנסיה שלו - גם אנשים שהתפרנסו מאוד טוב והופיעו בטבלאות בעיתונים, ואחד מהם הוא עבדך הנאמן. מקדם הקצבה עולה מדי כמה חודשים ואנשים לא יקבלו את הסכומים שהם חושקים בהם ולא יצליחו לשמור על רמת החיים שהתרגלו אליה. הבנתי שאם אין לך נכסים או עסקים מניבים, או לחילופין ירושה טובה, אין לך סיכוי לחיות בכבוד. התהליך הזה גרם לי לחשוב אחרת על העתיד שלי עד שהגעתי למסקנה שאני רוצה להקים עסקים שיכלכלו אותנו לאחר הפרישה".

*** הכתבה המלאה - במגזין G