משלמים הרבה, מקבלים מעט

מסחטת ביטוחי הבריאות

נהוג לומר שהעיקר הבריאות ושלא משחקים עם הבריאות ושרק תהיו בריאים, אלא שכדי לא לשחק באמת עם הבריאות, כל אזרח בישראל יודע שהוא צריך גם "לשחק" עם הרבה כסף, הרבה מאוד כסף. וזאת משום שמערכת הרפואה הציבורית אינה מסוגלת לספק כיאות את השירותים שהיא אמורה לספק במסגרת ביטוח הבריאות הממלכתי.

כל אחד מוזמן לעשות את החשבון האישי שלו, בהתאם לניסיונו בהתנהלות מול המערכת הציבורית. קחו את תלושי המשכורת שלכם, ראו כמה אתם משלמים "מס בריאות" (אותו ביטוח רפואי ציבורי כביכול), ראו גם כמה אתם משלמים, אם משלמים, על הרובד השני של הביטוח, כלומר על הביטוחים המשלימים של קופות החולים (נכון ל-2011, 73% מהאוכלוסייה הכללית מבוטחת בביטוח משלים; שיעור המבוטחים בקרב האוכלוסייה הכללית שהם מעל גיל 22 עומד על 83%. כלומר, רוב רובו של עם ישראל מבוטח בביטוחים המשלימים של קופות החולים).

רגע, רגע, זה לא הכול: בדקו עכשיו אם יש לכם גם הרובד השלישי של הביטוח הרפואי - ביטוחי הבריאות הפרטיים שמציעות חברות הביטוח. האחרונות מסתערות עליכם באחרונה עם בליץ שיווקי (נכון ל-2011, שיעור הישראלים המחזיקים בפוליסת ביטוח בריאות פרטית עומד על 42%, לעומת 35% ב-2009. הרוב המוחלט של בעלי הביטוחים הפרטיים מחזיק גם בביטוח משלים. מקרב בעלי הפוליסות הפרטיות, 18% מחזיקים שתי פוליסות פרטיות ו-15% מחזיקים אף שלוש פוליסות פרטיות).

עכשיו בדקו כמה אתם משלמים על תרופות, על השתתפות עצמית כזאת או אחרת, על טיפולים רפואיים מחוץ לרפואה הציבורית, וחלקכם, אם לא רובכם , תגיעו למסקנה שההוצאה המשפחתית על בריאות היא מהגבוהות ביותר בבית, איפשהו בין דיור למזון.

תחושת האזרחים שמערכת הרפואה הציבורית מפגרת ולא שוויונית נתמכת היטב בנתונים השוואתיים: ההוצאה הלאומית לבריאות כאחוז מהתמ"ג בישראל נמוכה באופן משמעותי מאשר במדינות המערב; בתי החולים בישראל הם מהצפופים במדינות OECD; אחוז ההוצאה הציבורית (במימון ציבורי) מתוך כלל ההוצאה על בריאות הוא מהנמוכים בהשוואה למדינות OECD; ומספר מכשירי MRI ו-CT למיליון נפש בישראל הוא מהנמוכים.

למען האיזון, תוחלת החיים גבוהה ומעידה אמנם על איכות הרופאים, מודעות הציבור לרפואה מונעת אבל גם על כך שכסף קונה בריאות. לא בכדי הדוח קובע שישראל "מצטיינת" בשיעור המבוטחים בביטוחי הבריאות הפרטיים - עוד עדות לפשיטת הרגל של הרפואה הציבורית.

נתיבי הכסף של הבריאות

כדי להבין כיצד מערכת הבריאות עובדת, כדאי להתחקות אחרי נתיבי הכסף. על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי שנכנס לתוקף בתחילת 2005, כל תושב ישראל הינו מבוטח בביטוח בריאות ממלכתי. התושבים מפרישים כך וכך אחוזים משכרם כ"מס בריאות" (שיעור ההפרשה תלוי בגובה ההכנסה; לעקרות בית יש פטור), העובר דרך ביטוח לאומי. ב"תמורה" למסים חייב כל תושב להירשם באחת מארבע קופות החולים בישראל (כללית, מכבי, מאוחדת ולאומית - הסדר מציין את גודלן), והקופה בתורה חייבת לספק לו סל בריאות אחיד הקבוע בחוק (כן, אחיד. זה אמנם נשמע מצחיק, אבל זה לשון החוק המצחיקה).

המדינה לוקחת את מסי הבריאות הללו ומקצה עוד כסף מתקציבה לטובת ארבע הקופות, בהתאם למספר החברים הרשום בהן. לקופות עצמן יש הסדרי תשלום כאלה ואחרים עם בתי החולים שמעניקים שירותי רפואה לתושבים. יש בתי חולים ממשלתיים (הבולטים הם שיבא, איכילוב ורמב"ם), יש כאלה הפועלים כעמותות (הדסה עין כרם) ויש הנמצאים בבעלות קופת חולים (למשל המרכז הרפואי רבין בפתח תקווה, שבבעלות קופת חולים כללית).

ולמספרים: בשנת 2012 העבירה המדינה כ-32.5 מיליארד שקל לארבע הקופות עבור סל שירותי הבריאות (האחיד, כמובן, וזה הכסף ממסי הבריאות ומתקציב המדינה). קופת חולים כללית קיבלה 18.3 מיליארד שקל, מכבי קיבלה כ-7.6 מיליארד, מאוחדת קיבלה כ-3.8 מיליארד ולאומית קיבלה כ-2.8 מיליארד. לקופות יש הכנסות נוספות (בין השאר מביטוחים משלימים), כך שהכנסותיהן המצרפיות בשנת 2012 עמדה על כ-45.3 מיליארד שקל. תוסיפו עוד משהו כמו 7 מיליארד שקל שנסחטו מהאזרחים בביטוחים הפרטיים ותקבלו מערכת עם תקציב כולל של כ-50 מיליארד שקל בשנה.

אנחנו אומרים "נסחטו" משום שבניגוד לביטוחים המשלימים, דמי הביטוח הפרטיים ברובם אינם ממומשים ונותרים כרווחים בחברות הביטוח. בדקו את עצמכם: מתי תבעתם את הביטוח הפרטי? האם הוא לא עודד אתכם לתבוע קודם לכן את הביטוח המשלים? הכסף שאתם משלמים ולא מנצלים כביטוח הוא, בצורה פשטנית, הרווח האדיר של חברות הביטוח. ביטוחי הבריאות הפכו למנוע הצמיחה של חברות הביטוח, ושפע הפרסומות שקופצות מהטלוויזיה וקוראות לכם לרוץ ולעשות אחד כזה רק ממחיש זאת.

הוועד הכי חזק בבריאות

היקף התקציבים הגדול (לא גדול מספיק, יש לומר) מעניק כמובן המון-המון כוח לראשי הקופות ובמיוחד למנהלי בתי החולים הממשלתיים ולשדרת הניהול בהם. למעשה, אותה שדרת ניהול בכל בית חולים היא הוועד הכי חזק במדינה. אי אפשר לפטר אותה, אי אפשר להזיז אותה והיא מתמודדת עם רגולטור יחסית חלש כמו משרד הבריאות. רופאים בכירים יכולים לדלג בין משרה ציבורית לפרטית כאוות נפשם, הם יכולים לנהל סוג של מערכת פרטית בתוך בית החולים (לעתים בשיתוף עם חברת ביטוח), אף שזה אסור על פי החוק, והרגולטור אולי ינזוף, אבל לא ינקוט צעדים דרסטיים.

פשיטת הרגל של הדסה עין כרם

אם יש דוגמה טובה לפשיטת הרגל של הרפואה הציבורית, ליחסים המסוכנים בין כסף ציבורי לפרטי, לחופש המוגזם שניתן למנהלי בתי החולים - זו הדוגמה של בית החולים הדסה עין כרם בירושלים, שנקלע לקשיים בשנים האחרונות ומנסה כעת לארגן לעצמו תוכנית הבראה שתוציא אותו מהבוץ. בית החולים פועל כעמותה והוקם על ידי הדסה, ארגון נשים ציוניות באמריקה, הנחשב ארגון הנשים הגדול ביותר, הארגון היהודי הגדול ביותר וארגון המתנדבים הגדול ביותר באמריקה. הארגון הזה כולל כ-270 אלף חברות וכ-30 אלף עמיתים ותומכים, ומטרתו, בין היתר, היא לגייס תרומות כדי "לסתום" את הגירעונות של בית החולים, אם יש כאלה. למרבה הצער, המשבר של 2008 ופרשת מיידוף פגעה בארגון והדוד העשיר הפסיק להזרים את הסכומים שבהם הורגל בית החולים. התוצאה: ברוך.

הנה כמה מספרים מהדוח האחרון של בית החולים, נכון לסוף -2011, שמשקפים את הברוך הגדול שלו: בית החולים הדסה מגלגל כ-2 מיליארד שקל בשנה (הכנסות ממתן שירותים רפואיים ומשירותים אחרים) ורק בשנת 2011 נקלע לגירעון עצום של 235 מיליון שקל, שהצטבר עד לתאריך הדוח לגירעון של כ-850 מיליון שקל. ויש גם אשראי בנקאי, שוטף וארוך. האחרון נלקח לצורך הקמת מגדל האשפוז החדש. הסכום: כ-190 מיליון שקל ל-10 שנים, הבנק הוא בנק איגוד. מאז סוף 2011 הגירעון הלך ותפח והביא לשינויים בהנהלת בית החולים. באחרונה מונה לתפקיד המנכ"ל אביגדור קפלן, לשעבר יו"ר ומנכ"ל כלל ביטוח. על הפרק: קיצוצים כואבים בכוח אדם, קריאות לעזרה מהמדינה, דרישות לקבל יותר כסף מקופות החולים ועוד ועוד.

השכר המנופח של בכירי הרופאים בהדסה

3 רופאי עיניים, 2 אורתופדים ורופא נשים הם שיאני השכר של הדסה עין כרם ב-2010-2011. עלות שכרם נעה בין כ-280 אלף שקל בחודש ל-640 אלף שקל בחודש, לפי דוחות שמפרסמת העמותה. בתוך שנתיים צברה החבורה המיוחסת הזאת כ-45 מיליון שקל בעלויות שכר, כך שאי אפשר להגיד שאלה סכומים קטנים, בטלים בשישים ביחס להכנסות הארגון וניתנים בצדק כביכול לכוכבים בתחומם. מדובר בסכומים שיכולים לתרום לסתימת הבור התקציבי של הדסה, אבל איש אינו מעז לצאת נגדם. לא שמענו אף קריאה לקצץ בשכר המנופח הזה כדי להשתתף במלאכת ההבראה של בית החולים. לא שמענו אף ציוץ מהרגולטור שקורא להדסה, לפחות למראית עין, לקצץ גם בשכרם של רופאים בכירים המרוויחים מיליוני שקלים מדי שנה.

שמענו גם שמענו על פטנט חדש שנועד לנסות לחסוך בעלויות: במחשבי הרופאים יופיעו מעתה סימני דולרים ליד התרופות שהן מתכוונים לרשום לפציינטים שלהם, שיידעו מה יקר ומה זול. לעזאזל הבריאות, הכי חשוב זה שיהיו כמה שפחות סימני דולרים (הטיעון הרשמי: אם יש חלופה זהה בטיבה וזולה יותר, אז למה לא).

אז יש לנו הצעה טוב עוד יותר, כמובן למען הציבור ובריאותו: מעתה, על דש חלוקם הלבן של הרופאים יופיעו סימני כוכבים: כוכב אחד יסמן שעלות שכרו של הרופא הכוכב מסתכמת במיליון שקל בשנה, שני כוכבים - 2 מיליון שקל וכך הלאה, כדי שהציבור יידע טוב יותר לאן מנותב הכסף הציבורי (הדסה היא בפועל מוסד ציבורי, ולא יעזרו ההתחמקויות כאילו זו עמותה שנתמכת. היא לא!).

עלות השכר המנופחת של בכירי הדסה נובעת ממודל השר"פ (שירותי הרפואה הפרטיים) הקיצוני שהונהג בו וכבר תואר כאן בעבר. המודל הזה פועל 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, בתוך בית החולים כמובן, ומדרבן חולים להוציא כספים (אותם ביטוחים משלימים ופרטיים) על שירותים שהם ממילא צריכים לקבל במסגרת הרפואה הציבורית (תזכורת, במיוחד להנהלת הדסה: מדובר בסל בריאות אחיד שאמור להיות שוויוני).

השר"פ בהדסה אינו מוגבל רק לניתוחים ולפרוצדורות שאינם דחופים מאוד או מסובכים מאוד, אלא כולל כמעט הכול. רוצים תור מהיר? רוצים ניתוח די סטנדרטי מהיר? עברו בבקשה לשר"פ, ולא - תתייבשו חודשים ארוכים ברשימת ההמתנה. איזו ברירה מותירים לך הרופאים בהדסה בפרט או בשאר בתי החולים? שלם או התייבש. שלם או חס וחלילה תארגן פגישה עם בורא עולם. מה תעשו? תשלמו, כמובן - תשלמו מס בריאות, תשלמו על ביטוחים משלימים, תשלמו על ביטוחים פרטיים, ואז תקבלו פגישה עם אלוהים בחלוק הלבן.

והשכר המנופח של אביגדור קפלן

101 מיליון שקל, רובו במזומן - זה הסכום שצבר בעלויות שכר אביגדור קפלן בכלל ביטוח ב-15 שנה, עד שמונה למנכ"ל הדסה עין כרם. זה אומר כ-6.7 מיליון שקל בממוצע בשנה, כ-560 אלף שקל בחודש, די דומה לסטנדרט של בכירי הדסה. אפשר להגדיר את קפלן "טפלון" - שום דבר רע לא דבק בו בהקשר של כלל ביטוח. לא הכישלון המהדהד בכלל פיננסים, לא הרכישה היקרה של אילנות דיסקונט, לא הביצועים הפושרים של כלל ביטוח לעומת חברות ביטוח אחרות.

בין לבין, קפלן, שגם כיהן בעבר כמנכ"ל קופ"ח כללית, הספיק לכתוב כמה מאמרים ל"גלובס" על מערכת הבריאות. באחד מהם הוא כתב את הדברים הבאים: "אם קובעי המדיניות בממשלה מעוניינים בכל זאת להפעיל שר"פ, הרי מן הראוי שהפעלה כזו תיעשה רק לאחר היערכות מתאימה... הפעלת שר"פ מותנית בין השאר בכך שמשרד הבריאות יגדיר מהי התפוקה הרגילה הנדרשת מכל רופא, תפוקה שעליו לבצע בטרם יהיה רשאי לבצע עבודה כלשהי במסגרת שר"פ. המחירון עבור השר"פ צריך להיקבע ע"י הנהלת בית החולים בהתבסס על סוג השירות ועל בכירותו של נותן השירות.

"הרופא נותן השירות הפרטי לא יוכל לקבוע מחיר שונה מהמחיר שנקבע ע"י הנהלת בית החולים... הפעלה חפוזה של שר"פ עלולה להביא למצב אבסורדי שבו רופא יוכל לעבוד במערכת הציבורית, לפתח לעצמו פרקטיקה פרטית ולהשתלב בשר"פ בבית החולים הציבורי... האם לילד הזה מייחלים המצדדים בהנהגת שר"פ?"

ובכן, מר קפלן: הילד הזה מונח לפניך בבית החולים שאתה מנהל. האם תצא נגדו? האם תקצץ את שכרם המנופח של הנהנים מהשר"פ המאוד לא-שוויוני שהונהג בבית החולים פושט הרגל שאתה עומד מעתה בראשותו? ולמה יש לנו תחושה, לפחות לפי היסטוריית הניהול והשכר שלך, שכל הדיבורים היפים שכתבת יישארו רק על הנייר?

eli@globes.co.il