דמוקרטיה בחסות כידונים

אם תחפשו היום את המהמר הנועז ביותר במצרים, לכו למשרד ההגנה ושאלו על עבד אל-פתאח סיסי. שר ההגנה וחבורת לובשי המדים שלידו יצאה למערכה גלויה נגד האחים המוסלמים. כזו שאתה קובע איך היא תתחיל, אבל לעולם לא תדע איך תסתיים.

אחרי ששלח את הנשיא מוחמד מורסי הביתה, פתח הצבא בסדרה של מעצרי-מנע בצמרת האחים המוסלמים. בזה אחר זה נעצרו בכירים בתנועה, בראשם איל-ההון חיירת א-שאטר, האיש מספר 2 בצמרתה. הבית העליון של הפרלמנט, מעוזם האחרון של האחים במוסדות השלטון, פוזר בצו הנשיא הזמני. התובע הכללי שמינה מורסי הוחלף. תחנות טלוויזיה ששירתו את האחים והסלפים, בהם גם אולפני אל-ג'זירה בקהיר, נסגרו. משפטו של יקיר הגנרלים, חוסני מובארק, נדחה בפעם השלישית.

מה שלא עשו הקצינים שנתיים וחצי, מאז הופל מובארק, הם ביצעו בתוך ארבעה ימים, מעודדים מתמיכת המוני מפגינים. האחים המוסלמים הם עדיין התנועה הפוליטית החזקה והמאורגנת במצרים, אבל הימים האלה הם תקופת בין המצרים עבורה. ימי משבר וחשבון-נפש. לפני שנתיים, כאשר הציבור היה צמא לאלטרנטיבה ורצה להעניק להם צ'אנס, אף קצין לא היה מעז להכריז עליהם מלחמה.

שר החוץ המצרי לשעבר, עמרו מוסא, קרא אתמול (שבת) לעולם המערבי לחדול מלהגדיר מה שקרה בקהיר "הפיכה צבאית", וכינה זאת "מהפכה". ואכן, יש דמוקרטיה, ויש דמוקרטיה של כידונים. יומיים לפני שהדיחו את מורסי, הכריז דובר הצבא כי הקצינים לא יתערבו בפוליטיקה. שלושה ימים אחר-כך הם כבר מינו נשיא חדש. השופט עדלי מנסור נשבע לפעול לפי החוקים ולכבד את החוקה, אלא שאותה חוקה הוקפאה יממה קודם בצו הגנרלים. מול חצי העם השמח, ניצבת מבוישת המחצית השנייה, וטוענת בלהט שגנבו לה את הדמוקרטיה.

הצבא הנחית החלטות

עבד אל-פתאח סיסי (59) הוא מסוג הקצינים שקורצו מחומר של מנהיגים. הייתה זו ההפיכה השנייה שאותה יזם בתוך פחות משנה. לפני 11 חודשים הופתעו כולם לשמע הודעה שיצאה מלשכת נשיא מצרים. הנשיא, מורסי, הוציא לגמלאות את ראש המועצה הצבאית העליונה, פילדמרשל מוחמד חוסיין טנטאווי. מורסי כיהן אז חודשיים ומחצה בתפקידו, וכותרות העיתונים בעולם זעקו בהערצה את האסרטיביות של הנשיא הטרי.

האמת היא הרבה יותר נועזת: את הדרך החוצה לטנטאווי הורתה חבורת קצינים צעירים, בראשם ראש המודיעין הצבאי דאז, אל-פתאח סיסי. זו הייתה הפיכה אלגנטית, שעשתה לטנטאווי מה שהוא עשה למובארק שנה וחצי לפני כן. הנשיא מורסי, שלו יוחס המהלך, לא מחה ולא צייץ. הדימוי שיצא לו כמי שהביא את הקץ על הקריירה של גיבור מלחמת אוקטובר העניקה לו נקודות יקרות בציבור.

הושבתו של מורסי בארמון הנשיאות לא באה בעקבות בחירות חופשיות, אלא נבעה מהסכם בשתיקה בין הצבא לאחים המוסלמים, שני הממסדים החזקים והמאורגנים ביותר. בהסכם ההוא חלקו שניהם יחד את השלטון לאחר הדחת מובארק. לא מרצון, אלא מאילוץ. הקואליציה ההיא העניקה לאחים הזדמנות לקבל נתח מהשלטון, בפעם הראשונה בתולדותיהם. לצבא היא הבטיחה הגמוניה על תקציבו, שמירה על האינטרסים הכלכליים שלו, ושליטה על כל החלטה הקשורה בענייני חוץ וביטחון. היא גם העניקה לקצינים שקט תעשייתי מצד האחים, בעיקר בכל הקשור לפעילותם הפיננסית ולמעורבותם בירי לעבר אזרחים.

יחד הם סיכמו מי יהיה הנשיא, מה יעלה בגורל מובארק, וכיצד ינוהל משפטו, ויחד הם הוליכו את העם להצבעה על חוקה שנויה במחלוקת. מערכת המשפט, שרובה נאמן למשטר הישן, העניקה חותמת-גומי לכל החלטה שהנחית עליה הצבא. הסלפים, יריביהם של האחים והצבא, הורחקו מכל עמדת השפעה.

אבל אז נוכחו הגנרלים לדעת כי האחים אינם מסתפקים בארמון הנשיאות, אלא טורפים כפי יכולתם בכל שדרות השלטון. בז'רגון הפוליטי קוראים לזה "אחוונה" - שלטון ברוח האחוואן, האחים. אחיה התאום של ה"אסלמה", אסלומה של הפוליטיקה והחברה. הקצינים ראו כיצד שתי מגמות אלה מתגברות, והחליטו לשים לזה קץ.

מינויו האפשרי של מוחמד בראדעי לראש הממשלה הזמני לא ישנה מהותית את היחסים עם ירושלים. האווירה הנינוחה עשויה לחזור לשרור בין הבירות, אבל בגבול עזה אורבות סכנות. תנועת החמאס, בת-הטיפוחים של האחים, עלולה לבצע פעולות תגמול נגד יעדים מצריים, בשם התנועה-האם.

לראשי חמאס אין מניעה לבוא בדברים עם קברניטי המשטר על עניינים שונים, למשל המגעים העקיפים עם ישראל, ובאותה עת לשפוך דם מצרי. ראשי הזרוע הצבאית שלה ייהנו לסבך את מצרים וישראל במשבר ביטחוני.

בראדעי או בן דמותו יקבל לידיו מדינה עם תשתיות מקרטעות המשוועת לכל דולר. קשריו בעולם הגדול אמורים לסייע לו במשימה החשובה, להביא משקיעים למצרים ולהגדיל את סיוע החוץ. הוא ליברל-חילוני, שמכיר את ישראל מתקופתו כראש הסוכנות לאנרגיה אטומית של האו"ם, אבל מעולם לא נחשב לידידה. ספק אם יהיה לו פנאי לפזול לירושלים. ובעצם מה זה משנה. מאז לכתו של מובארק, היחסים עם ישראל נוהלו ממילא על-ידי הגנרלים.

בחזרה לימי מובארק

במערכת הבחירות לנשיאות, אם אכן תתקיים כמובטח בתוך כמה חודשים, יהיו יסודות המזכירים את קודמתה. הגנרלים יתמרנו את התוצאות כרצונם, כמו שעשו במערכת הבחירות שהעלתה את מורסי. אז שתקו האחים, ביודעם שהתוצאה הסופית לטובתם. הפעם תעלה שוועתם השמיימה.

האחים יודעים שכל גורמי הכוח מצויים בשליטת הקצינים: מערכת המשפט, שירותי המודיעין, לשכת הנשיא. אף אם תיחשף לנגד עיניהם עוולת בחירות, לא יהיה להם בפני מי להתלונן.

במובנים רבים, הפוליטיקה המצרית חזרה לימי מובארק.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל