הקרב על הבית של דנקנר

הסתלקותו של איש העסקים הארגנטינאי אדוארדו אלשטיין מהסדר החוב באי.די.בי, היא שלב נוסף בהידרדרות מצבו העסקי של בעל השליטה בקבוצה, נוחי דנקנר, ועלולה להתברר כ'קש ששבר את גב הגמל' במאבק ההישרדות הממושך שהוא מנהל על המשך שליטתו בקונצרן.

למרות שהקונצנזוס בשוק ההון גורס כי הסתלקותו של אלשטיין מהווה מכה ניצחת למאמציו, דנקנר עצמו מסרב להרים ידיים. היום הוא הציג מתווה נוסף להסדר חוב בקונצרן, עם הזרמת כספים ענקית שמקורה אינו ברור, וספק אם הוא ידוע לדנקנר עצמו.

האמת היא שלדנקנר אין ברירה; הוא נלחם בכל הכלים שיש לו, וייתכן שגם בכאלה שאינם בידיו - על הבית, תרתי משמע. גם כשהיא חדלת פירעון, אי.די.בי היא הנכס המשמעותי היחיד שבו מחזיק דנקנר, והמקור הבלעדי שבאמצעותו יוכל לשרת בעתיד את החוב הפרטי העצום (כמעט מיליארד שקל) שנטל באמצעות החברות גנדן וטומהוק.

הפסד במאבק השליטה על אי.די.בי, עבור דנקנר אינו רק הפסד של "מפעל חיים" ושל המעמד שצבר בקהילה העסקית לאורך שנים, אלא עלול להיגרר גם להפסד של נכסיו הפרטיים, כולל הבית שבו הוא מתגורר כיום. זאת, לנוכח מהלכים משפטיים שבהם נקטו או ינקטו נושיה השונים של אי.די.בי בעתיד.

חשש דומה מתביעות, הוא זה מה שעומד מאחורי החלטת משפחות לבנת ומנור, השותפות עם דנקנר בגרעין השליטה באי.די.בי, להתפשר עם מגישי בקשה לתביעה ייצוגית ולהחזיר לקופת הקונצרן כ-80 מיליון שקל מתוך הדיבידנדים שקיבלו ממנו בעבר.

עדיין לא סוף פסוק

מאמציו המתמשכים של דנקנר לשימור שליטתו באי.די.בי כבר היו מגיעים כנראה לקיצם, אלמלא השוני באינטרסים של נושיו השונים - בנקים מקומיים וזרים ומחזיקי אג"ח בקומות שונות של הפירמידה - להם חייב הקונצרן הגדול במשק כ-9 מיליארד שקל.

מזה זמן כבר ברור שרוב נושיה של אי.די.בי "חטאו" במתן אשראי גרוע ועם ביטחונות חסרי ערך כמעט. עם קריסתה של חברת ההחזקות, ברור לרוב הנושים כי יהיה זה קשה עד בלתי אפשרי להחזיר את רוב האשראי שניתן. בעוד שבאי.די.בי פתוח, בה מרוכזים הנכסים התפעוליים, המצב טוב יחסית, הרי שהמצב מורע ככל שעולים במעלה הפירמידה - בחברות אי.די.בי אחזקות, גנדן וטומהוק, שם כמעט לא קיימים ביטחונות לנושים.

זו הסיבה שרוב הנושים של דנקנר המתינו עד כה בסבלנות, למרות הסקפטיות הרבה באשר לסיכויי המתווים השונים והמשתנים שהציעו הוא ואלשטיין בחודשים האחרונים. גם כעת, כשדנקנר נראה קרוב מתמיד לאבד את השליטה באי.די.בי, רחוקים נושיו (ובעיקר הבנקים בחברות הפרטיות שבמעלה הפירמידה) מגיבוש פתרון לבעיית החוב.

סביר להניח כי, עם דנקנר או בלעדיו, ממתינים לנו עדיין חודשים ארוכים, רבי משברים ואמוציות בדרך לפירוק הקונצרן דה-פקטו (כמעט בכל תסריט אנו צפויים למימוש נכסיו העיקריים של הקונצרן). השלב שלאחר התפוררות האימפריה של דנקנר, הוא מאבק על החזרי חוב של מיליארדי השקלים - למי קודם ולמי יותר.