פרופ' קליגר: "כדאי לחשוב על אפיק של השקעה פסיבית"

אם חשבתם שאתם משקיעים בבורסה, או למעשה מקבלים את כל החלטותיכם, לאחר תהליך רציונלי ושכלתני של שקילת האפשרויות על סיכויי ההתממשות הראויים להן, אתם טועים. ואם חשבתם שיועצי ההשקעות או אנשי המקצוע יוכלו להכווין אתכם לבחירה שכלתנית ורציונלית, אתם טועים שוב. מסקנות אלו עלו מדבריו של פרופ' דורון קליגר, ראש החוג לכלכלה באוניברסיטת חיפה, שהשתתף אמש (ב') ב"כלכלה על הבר" של "גלובס", מיטב דש ובנק לאומי, שנערך בבר הנולה שבחיפה.

לדברי פרופ' קליגר, שדיבר על 'הטרמה וקבלת החלטות (לא רק) פיננסיות', "הטרמה משחקת תפקיד בכל ההחלטות שאנו מקבלים, גם בהחלטות השקעה. ניתן להטרים על ידי גורמים לא רלבנטיים, ומקצוענים מוטים לכך אף יותר".

פרופ' קליגר הוסיף כי "גם בבורסה, שהיא כאוס מעשה ידי אדם, הרגשות מעורבים בקבלת ההחלטות", כשהדגיש כי "לפעול רק לפי רגש או לפעול רק לפי השכל, יהיה לא טוב הרבה פעמים". לדבריו, "מתי בכלכלה מתחילים לפתור בעיות? לאחר שיש בעיה ואנו מנסים לפתור אותה". כך, הוסיף, בהליך הרציונלי הבעיה שדורשת קבלת החלטות שמניעה את הליך קבלת ההחלטות, אינה הראשונה ועוד קודם ישנו הליך החשיפה וההטרמה. "החשיפה שלנו להטרמה מתחילה עוד קודם לשלב הראשון בהליך קבלת ההחלטות. למשל מפרסומות או חדשות שמשפיעים על התפישה או על עיבוד המידע".

פרופ' קליגר מתמחה בכלכלה התנהגותית ומתמקד בחקירת האופן שבו גורמים חיצוניים שונים, דוגמת מזג האוויר, או חדשות הבוקר - משפיעים באופן לא מודע על החלטות של משקיעים בשוק ההון ועל יועצי השקעות. לדבריו, "ההטרמה היא תהליך פסיכולוגי שקורה כל הזמן לכולנו בכל ההחלטות שלנו, וגם בהתנהגות שלנו עוד קודם להחלטות", הוא ציין והוסיף כי ההטרמה היא בחלקה תוצאה של הרגלים שבאים עם הגיל. "ההטרמה פועלת לא רק במישור הקוגניטיבי אלא גם על החושים".

"כשאנו בוחנים החלטות בתנאי סיכון אנו בוחנים את היבט ההגרלה בה אנו מסתכלים על שלושה דברים - תרחישים, תזרימים (למשל התשלומים) והסתברויות. זה פחות או יותר קורה גם בהשקעה במניות, רק שבהשקעה במניות אין לנו את ההסתברות". הוא הסביר את הרציונל שמאחורי דבריו והוסיף כי "בהחלטות השקעה הסיכויים אינם נתונים לנו, כאשר למעשה במציאות ישנם התרחישים והתזרימים אך אין את ההסתברויות הנכונות. כך, הגם שלאורך השנים הכלכלה אמרה שיש לאסוף את כל המידע לגבי המניה המסוימת ולמלא בהסתברויות את האומדנים שהם הטובים ביותר, האמת היא שאנו לא עושים זאת".

בהתייחס לאופן ההתנהגות של הציבור בהשקעות, העמיק והסביר קליגר, כי "ההשערות גורסות כי הטרמה לאהבת סיכון - כגון אמירות על כך שאומץ הוא הדרך להצלחה ושחייבים לקחת סיכון כדי להרוויח - תוביל אנשים לקחת סיכון יחסית להטרמה של נייטרליות לסיכון. ואכן, מניסויים עולה כי ההסתברות לרווחיות ההשקעה אמנם הייתה יותר גדולה אצל אלו שעברו הטרמה לאהבת סיכוי. כך גם נמצא לגבי הערכת השווי של ההשקעות וכמה היו מוכנים אלו שעברו הטרמה ללקיחת סיכון, ושהסכימו לשלם יותר עבור ההשקעה", אמר.

"מכאן", הוסיף, "החשיפה למלל לכאורה חסר תוכן כגון פרסומות שנמצאות בעמוד שליד ידיעה עניינית, מניעה להחלטות גם במניעים כלכליים. זה נכון גם לגבי כתבות בעיתונים או דברים שאנו שומעים ברדיו", אמר פרופ' קליגר שהסביר כי אמירות שלכאורה לא קשורות משפיעות על ההחלטות להשקעה וגם בנושאים אחרים.

בהתייחס למחקר שנעשה אגב קריאת כתבות עיתונאיות שנועד לבחון את השפעת ההטרמה בקרב סטודנטים לכלכלה וגם בקרב משקיעים "מקצועיים" - יועצי השקעות ורואי חשבון - תוך הטרמה לשנאת סיכון אצל חלק ולאהבת סיכון אצל אחרים, הוא סיפר שנמצא ששיעור השפעת ההטרמה היה חד יותר אצל המשקיעים "המקצועניים". עם זאת הוא הרגיע ואמר כי "זה לא שיועצי השקעות מוטרמים יותר ולכן כדאי שסטודנטים ייעצו לנו איפה להשקיע. זה ממש לא העניין". מדוע? "אצל הסטודנטים ההליך הקוגניטיבי יותר בולט, בעוד שאצל יועצי ההשקעות, שמנוסים יותר ומורגלים בשינויים שקורים, עובדים במסלול היותר מהיר ומתקנים תוך כדי תזוזה, כך שעובדים יותר עם הרגשות. וטוב שכך".

לשאלתנו כיצד על המשקיע לפעול בבורסה לאור כך שכולנו נתונים להשפעות חיצוניות אמר פרופ' קליגר כי "כדאי מאוד לחשוב על אפיק של השקעה פסיבית. תחום של תעודות סל עולה מאוד לאחרונה, ולא בכדי".

באירוע "כלכלה על הבר" השתתף גם ליאור הדר ממיטב דש שדיבר על נקודות למחשבה בנוגע לחיסכון הפנסיוני במדינת ישראל. "לא ייאמן איך מחיר הקוטג' מוציא מחאות לרחובות אבל נושאים כמו הפנסיה - הנכס הכי גדול של האדם או השני הכי גדול אחרי הדירה - משעמם את רובנו", אמר והוסיף כי "אדם חוסך בבנק מאה אלף שקל ובודק מול הבנק כמה הוא משלם. אבל, בחיסכון הפנסיוני, ההשפעה של כל שבריר אחוז הרבה יותר משמעותית, ואנו כמעט לא בודקים זאת".

"לכן", הוא אומר, "הפנסיה היא סכנה כלכלית. מדוע? אנו נחיה יותר, ואנשים גם יהיו יותר בריאים בבגרותם. וזה יוצר צורך בפרנסת אותם אנשים, שיצרכו לממן ב-40 שנות עבודה כ-24 שנות פנסיה. זה מצב קשה. מה גם שישנה פירמידה הפוכה של פחות צעירים יצרניים ויותר פנסיונים". עוד הדגיש הסדרת האחריות של המדינה מהחיסכון ועוד".

משום כך, מדגיש הדר, "יש להקפיד על התאמת סוג החיסכון הפנסיוני ואופיו לחוסך. זה אומר להתחיל לחסוך מוקדם בגיל צעיר ככל הניתן, תוך חשיבות רבה לתשואה".

בהתייחס לדבריו של ליאור הדר ממיטב דש על החיסכון הפנסיוני בישראל אמר פרופ' קליגר כי "החופש לשינוי בחיסכון הפנסיוני הוא אצל הצעירים. אבל, רוב אלו ששומעים בנושא ומתעניינים הם המבוגרים יותר שיש להם פחות חופש לפעולה בהיבט זה".