אש פלילית?

רב-אלוף (מיל') גבי אשכנזי היה רמטכ"ל אהוד. הוא נכנס לתפקידו כמעין מושיע צה"ל, מי שישקם את כוח ההרתעה שלו וירים את המורל הירוד, לאחר התפטרותו של רמטכ"ל מלחמת לבנון השנייה, דן חלוץ.

אלא שכיום, קרוב לשנתיים וחצי לאחר שאשכנזי סיים את כהונתו בטונים שאין צורמים מהם, הולך ומתברר עומק החשדות נגדו, בדבר שימוש לרעה שעשה אשכנזי לכאורה בתפקידו, בסמכותו ובכוחו, לפעולות שבינן לבין פיקוד על צה"ל אין ולא כלום.

פרשת הרפז-אשכנזי מגיעה לשלב החקירה הפלילית המלאה, ופירוש הדבר שכל ההנחות המוקדמות שליוו את התהליך החקירתי המקולקל עד עתה, בטלות.

זה לא סוד שהיועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, נגרר בעל-כורחו להחלטה על העברת הפרשה מחקירת מצ"ח מצומצמת, שהתמקדה בהיבטים משמעתיים, לחקירה פלילית מלאה. אלא שביום חמישי האחרון, בישיבה נוספת שהתקיימה בלשכתו בנושא זה, הצליח הפרקליט הצבאי הראשי, אלוף דני עפרוני, להזיז את וינשטיין מעמדתו בעניין העברת החקירה למשטרה.

אפשר להניח שהעיתוי לקבלת ההחלטה כעת, 3 שנים מאז חשיפת "מסמך הרפז" המזויף, שכונה בתחילה "מסמך גלנט", נובע מהצטלבותם של 3 אירועים:

אירוע אחד הוא יציאתו הקרובה של אל"מ ארז וינר, יד-ימינו של אשכנזי, מתחולת חוק השיפוט הצבאי. חוק זה מלכתחילה אינו תקף אלא רק לגבי חיילים בסדיר, בקבע ובמילואים, וכן על מי ששוחררו משירות - למשך 6 החודשים הראשונים. אשכנזי עצמו יצא כבר מזמן מתחולת החוק, כך שגם בעת שוינשטיין הכריע בחודש ינואר השנה כי החקירה תנוהל על-ידי מצ"ח, לא היה ברור מה יהיו סמכויותיהם הפורמליות של החוקרים ביחס לרמטכ"ל לשעבר. מלבד המבוכה הלא פורמלית כמובן.

האירוע השני הוא התקרבות מועד הדיון בעתירות שהגישו לבג"ץ התנועה לאיכות השלטון ותנועת אומ"ץ. הרכב השופטים הבכיר הכולל, את נשיא העליון אשר גרוניס והשופטים עדנה ארבל ואליקים רובינשטיין, אמור לדון בעתירות בעוד כחודש, והיועץ המשפטי ביקש להוציא את הערמונים מהאש לפני שיספוג הערה לא נעימה מצד השופטים. העברת החקירה לכחולי-המדים מקהה במידה רבה את עוקצן את העתירות ואת הנפיצות של הסיטואציה הבג"צית.

האירוע השלישי הוא פרישתו לגמלאות של ניצב יואב סגלוביץ מתפקיד ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה. סגלוביץ לא הסתיר את התנגדותו להעברת החקירה הזו לידיו. הוא מכיר את כל ההיבטים הנפיצים שלה, עוד מסיבוב החקירה הראשון, המוגבל, של חקירת זיוף מסמך הרפז עצמו ב-2010.

סגלוביץ יודע מי עשויים לשבת מולו על כיסא הנחקרים - רמטכ"ל לשעבר, ראש מוסד בהווה, אלופים, פוליטיקאים ובכירים נוספים. לשיטתו, חוקרי משטרה אינם מסוגלים להפעיל את המרות הנדרשת למיצוי חקירה כזו. וחשוב יותר, בדומה לפרקליט המדינה משה לדור - גם סגלוביץ חושב שמדובר בפרשה ציבורית באופיה, מלווה בהרבה כיעור ורפש - אך לא בעניינים בעלי אופי פלילי.

דם רע, רכילות ותככים

זו איננה טענה פשוטה. שאלת מרקם היחסים בין דרג ממונה, בכיר ככל שיהיה, לבין דרג נבחר, היא שאלה סבוכה ומורכבת. אין בה הרבה כללים פורמליים, ויש בה המון מרחב של מבנה אישיות, כימיה או היעדרה, בין האנשים המחזיקים בתפקידים השונים, ולעתים קרובות דם רע, רכילות ותככים.

על פניו, החוק הפלילי וכלי האכיפה שלו אינם הכלי המתאים, גם לא בקירוב, לבירור סוגיות בתחום זה. אם שר האוצר איננו מסתדר עם החשב הכללי, אם שר הכלכלה מגלה כי הנחיה שהעביר ליו"ר הרשות לעסקים קטנים אינה מתמלאת, אם שר הביטחון מגלה כי לשכת הרמטכ"ל מתדרכת נגדו - אלה אינם עניינים לחקירה פלילית, אלא לסוגים אחרים של בירור ונקיטת צעדים.

כל זה נכון, עד לגבול מסוים. ממצאי חקירת הרפז הראשונה, דוח מבקר המדינה וחקירת מצ"ח המוגבלת, מעלים חשדות לכך שגם בהתחשב בתחום האפור של יחסי רמטכ"ל ושר ביטחון - נחצו בפרשה זו קווים אדומים.

חמקמק ככל שיהיה, יש איזשהו קו שמעבר לו התנהלותו של דרג ממונה, בכיר ככל שיהיה, ומעוטר במדי מלחמה ככל שיהיה, היא בתחום הפלילי. בדיוק לשם כך נחקק בחוק העונשין הסעיף שכותרתו: מירמה והפרת אמונים.