משבר ריאלי בדרך אלינו

ים של מילים נשפכו השנה על מצבה הקשה של הבורסה הישראלית. ירידת מחזורי מסחר בכ-40% בשנת 2012 וצניחה חדה בגיוסי הון בשוק המניות היו גורמים מכריעים מאחורי עזיבת ראשי הבורסה. אך הנקודה שצריכה להדאיג את כולנו היא כי ייתכן שהגורמים שהביאו להתייבשות הבורסה הם אותם גורמים שעלולים להביא גם להתייבשות הכלכלה.

רבים תולים את המשבר בבורסה בשינוי שחל בהגדרת מדינת ישראל - מ"מדינה מתפתחת" ל"מדינה מפותחת", דבר שהבריח כביכול את המשקיעים הזרים. אך אין בשינוי ההגדרה כדי להסביר שינוי כל-כך דרמטי בפעילות הבורסה.

שוק הון של כלכלה משגשגת הוא שוק של חברות משגשגות עם רווחים צומחים ועם שיעורי דיבידנד גבוהים. שוק כזה אמור למשוך משקיעים בלי קשר להשתייכות רשמית לאינדקס מסוים.

המשקיעים אינם טיפשים, ובעולם של ריביות אפסיות, הרדיפה אחרי תשואה וצמיחה הייתה מביאה אותם גם לישראל, בין אם היא מוגדרת כ:"מדינה מתפתחת" או "מפותחת". אלא שנוסף לכך שהמשקיעים הזרים לא באו לישראל, הם פשוט ברחו ממנה.

תשובה מפחידה

האשמים האמיתיים בהתייבשות הבורסה הם הרגולציה, מדיניות המס וחוקים נוקשים. כל מי שפועל בשוק ההון, טוען כי הרגולציה מגיעה לממדים כמעט קומיים - אם כי אף אחד לא צוחק. גם ראשי הבורסה ורשות ניירות ערך מודים שיש להגמיש את רמת הרגולציה. ואם הרגולטורים והביורוקרטים מאשימים את הרגולציה, כנראה הגיעו מים עד נפש.

אבל הרגולציה של רשות ניירות ערך היא רק חלק קטן מכלל החוקים והרגולציות המושתים על כלל המשק. גם העלאת מס רווח הון מ-20% ל-25% היא רק חלק קטן מהאופנה שמאמינה בהגדלת נטל המס כדי לממן הוצאות ממשלה שהולכות וגדלות (למשל, העלאות המס האחרונות אמורות לעזור לממן את התנפחות תקציב 2013 ב-6.5% לפחות).

למעשה, כל חברה במשק נפגעת מהעלאות מסים ומהחרפת הרגולציה. חברות הגז וכיל הן רק דוגמאות, תלונות על הנזק מהעלאת מס החברות והנזק הכללי מרגולציה חונקת, נשמעות מכל המשק. לאחרונה רמזו חברות הטכנולוגיה נייס וצ'ק-פוינט כי תחת מדיניות המס הנוכחית ייתכן שעדיף להעביר פעילות מישראל לחו"ל. מלאנוקס אפילו קמה ועשתה מעשה - מחקה את עצמה מהמסחר בבורסה הישראלית.

חשוב לשאול אם מה שעובר על הבורסה מבחינת מדיניות מיסוי ורגולציה אינו חלק מתהליך שעובר על שאר המשק; מדוע הבורסה שרויה במשבר כה כבד ואילו המשק עדיין מתפקד ברמה סבירה לפחות למראית עין?

התשובה שאמורה להפחיד אותנו היא, שזה רק עניין של זמן וכי המשבר בכלכלה הריאלית כבר בדרך אלינו. הבורסה מטבעה יותר רגישה לתנודות כלכליות ומשקפת יותר מהר את הנזק ממדיניות הממשלה. למשקיע זר לוקח פחות מיום לברוח מהשקעה בחברות ישראליות. ובנוגע למשקיעים המוסדיים הישראליים, להם אמנם לוקח קצת יותר זמן להפנות חלקים משמעותיים מהנכסים להשקעות בחו"ל, אך התהליך הזה מתנהל היום במרץ רב.

אשליה מסוכנת

לעומת הבריחה המהירה של משקיעים מהבורסה, בכלכלה הריאלית הדברים זזים יותר לאט. הזמן שלוקח לחברה להעתיק פעילות מהארץ לחו"ל נמדד ברבעונים ויותר. הזמן שלוקח למשק להתאים את הפעילות הכלכלית לרמת מסים גבוהה יותר גם הוא אינו מיידי. לכן, גביית המסים המוגברת מאז שהממשלה העלתה את שיעורי המס בראשית 2013, כאילו הקופה משתפרת, היא אשליה מסוכנת. עם הזמן, ההתנהלות הכלכלית של חברות תתאים עצמה למצב החדש, ואז חברות ייסגרו, יורידו פעילות או יעבירו פעילות לחו"ל; וכך גביית המסים עוד עלולה לרדת לרמה נמוכה אף יותר מאשר הייתה לפני העלאות המס.

על-פי המודל הכלכלי של "עקומת לפר" - מרמה מסוימת, ככל ששיעורי המס גבוהים יותר, כך גביית המס נמוכה יותר, כי כשמס גבוה, אין מוטיבציה לעבוד ולייצר הכנסות שרובן הולכות לממשלה.

ממשלת ישראל חוטאת חטא כפול ומשולש. היא מקפיצה את התקציב בקצב לא הגיוני; היא מעלה מסים כדי לממן הוצאות פרועות, העלאות מסים שבסופו של יום יפגעו בכלכלה; והיא מכבידה עם הרגולציה הכללית שהופכת לכבדה מנשוא.

מה שעובר על הבורסה חייב לעורר פעמוני אזעקה שחורגים מעבר למצוקה של שוק ההון. בימים עברו, כורי פחם נהגו לקחת איתם למכרות קנרית, כך שאם איכות האוויר במכרה תרד, הציפור תראה סימני מצוקה והכורים יוכלו להימלט בזמן. הבורסה היא הקנרית שלנו, אבל הבעיה היא שלנו אין לאן לברוח.

הכותב הוא אנליסט באקסלנס-נשואה ברוקראז'