הוא עצמו לא משוכנע

בערב ראש השנה תשע"ד ביקר האיש שישפיע יותר מכול על האופן שבו תיראה השנה היהודית החדשה, נשיא ארצות-הברית ברק-חוסיין אובמה, בבית-הכנסת הגדול של שטוקהולם בירת שבדיה. הנשיא בחן תצוגה של חפצים אישיים שהיו שייכים לראול ולנברג, הדיפלומט השוודי חסיד אומות העולם, שבמלחמת העולם השנייה הציל מהשמדה אלפי יהודים נרדפים, כשהעניק להם אשרות, בניגוד לעמדת ממשלתו.

ולנברג נעצר בידי הסובייטים שכבשו את הונגריה וגורלו לא נודע. אחרי הביקור בתוך בית-הכנסת יצא אובמה לאנדרטת השואה שמוצבת בפתח בית-הכנסת הגדול, ושיגר משם ברכת שנה טובה ליהודי שבדיה, ארצות-הברית וליהדות העולם בכלל. שלל סמלים וסמליות גייס נשיא ארצות-הברית בדרכו למפגש ראשי 20 הכלכלות החזקות בסנט-פטרסבורג, רוסיה, שם קיווה לגייס תמיכה בענישה צבאית נגד נשיא סוריה באשר אל-אסאד שחצה את הקו האדום, השתמש בנשק כימי להשמדה המונית והועמד על-ידי הממשל בוושינגטון בשורה אחת עם אדולף היטלר.

מול זיכרון הרשע הנאצי והשואה שהביא על העם היהודי, בדרכו אל המדינה שהעלימה את מי שסייע למנוע את הרשע הזה ועכשיו מתנגדת לגביית מחיר מממשיכי הדרך, אובמה בירך את היהודים, שרצח העם שחוו הפך לסמל הרשע של ההיסטוריה האנושית כולה. היהודים, שאת השדולה שלהם בוושינגטון אובמה מגייס עכשיו כדי להשיג רוב פרלמנטרי בקונגרס שיתמוך בהחלטתו לתקוף את אסאד בסוריה, כי אסאד מאיים בין השאר, להשתמש בנשק הנורא שהוא מחזיק גם נגד הבית הלאומי שהיהודים בנו לעצמם במדינת ישראל.

גם מצגת הסמלים הזו לא סייעה לנשיא ארצות-הברית במשימה שהציב לעצמו בראש השנה היהודי, לגייס תמיכה רחבה בהנחתת מכה צבאית בסוריה. לא מול המארח, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, לא מול שאר האורחים ראשי המדינות שהגיעו לכנס ה-G20, וגם לא בבית. לא בקונגרס ולא בדעת-הקהל. נראה כי אובמה מתקשה לשכנע, משום שהוא עצמו לא לגמרי משוכנע בדברים שהוא אומר כדי לשכנע.

עדיין לא ניתן לדעת לאן תוביל ההססנות הזו את ארצות-הברית, אך ההתנהלות הסופית תשפיע יותר מכול בעיקר עלינו בשנה החדשה, ולא רק מול סוריה. בירושלים עוקבים בדאגה אחרי מה שנתפס כאן כהססנות וכזיגזוג נוכח חציית הקו האדום, ומנסים להקיש ממה שיחליט הנשיא אובמה עכשיו על מה שיעשה אחר-כך - מול איראן.

ואם לא יעשה אובמה עכשיו בסוריה, אזי אולי גם לא יפעל בהמשך, וכך יהיה כאן מי שיבקש לפעול לבד. הרי בצאת החג הבהירה לשכת ראש הממשלה, כי גם ברכות לראש השנה ששיגרה איראן במהלך החג לא יסיטו את תשומת-ליבנו מלב-ליבו של האיום. כי בראייתנו, מי שמהסס להכות את מי שתוקף יימנע מפגיעה במי שמברך. אולי אין פה איום קיומי אבל יש פה איום הסברתי, שיכול לפגוע במוטיבציה לפעול, כי הרי גם לנו יש קו אדום משלנו.

ההפסד הצורב של טורקיה

מי שלא היססו והציבו קו אדום בסופו של החג הזה הם חברי הוועד האולימפי, שבחרו בטוקיו יפן לארח (שוב) את המשחקים האולימפיים הנחשקים של שנת 2020.

הפיתוי לבחור באיסטנבול, העיר הנפלאה המחברת בין מזרח למערב, בין אירופה לאסיה, בין חדש לישן בין דתיות לחילוניות, היה גדול. הפרזנטציה מופלאה, האירוח מושלם, היכולת מוכחת וההשקעה הכספית המובטחת גדולה כמעט פי שלושה. כ-17 מיליארד דולר הבטיחה ממשלת טורקיה מול כ-6 מיליארד שהבטיחו היפנים. ובנוסף, זו הייתה יכולה להיות בחירה היסטורית לקיים אולימפיאדה בפעם הראשונה במדינה מוסלמית.

אלא שחברי הוועד האולימפי לא היססו והתעקשו לא להתעלם מהברוטליות שהפגינה משטרת טורקיה מול המפגינים בכיכר טקסים בלב איסטנבול ובעשרות מוקדים נוספים במדינה. החברים החליטו לא להעניק את הזכות הנדירה למי שהשתיקו לפני שבועות אחדים את הקול בשידורים חיים של משחקי כדורגל כשהאוהדים קראו "כל מקום ט*קסים, בכל מקום מתנגדים". החברים מנעו את הזכות ממי שארגון "עיתונאים ללא גבולות" מכנה "בית-הכלא הגדול בעולם לעיתונאים".

ממשלות בעולם גינו את ממשלת טורקיה ושפכו מילים בעימותים מילוליים עם ראש ממשלתה ארדואן. הוועד האולימפי עשה מעשה: השתמש בכוחו, הציב גבולות והוכיח שיש מחיר למעשי אלימות. קווים אדומים. כוח רך (Soft Power) קוראים לזה במדעי המדינה. אבל במקרה של טורקיה זו מכה קשה. מוקדם לדעת איך יגיב ארדואן על ההפסד הצורב ואיזה לקח ילמד. אבל ההחלטה הזו נושאת בשורה מעודדת לשנת תשע"ד.

אגב, בוועד האולימפי יש לפחות יהודי-ישראלי אחד - אלכס גלעדי. לידיעת ראש הממשלה ארדואן, אם הוא שוב מחפש אשמים...

הכותב הוא עורך חדשות החוץ של ערוץ 2