לכסף יש ריח, באמת

מה מסריח יותר - כסף או המחסור בו? מחקר שבחן את רמות החומרים המזהמים בגופם של אזרחי ארה"ב, גילה כי גם העשירים וגם העניים נחשפים לרמות גבוהות של מזהמים אשר נטמעים בגופם. עם זאת, המחקר מגלה כי למצב הכלכלי השפעה על סוג הזיהום - כל מגזר מזוהם בצורה אחרת.

העשירים צורכים יותר פירות ים ודגי ים ולכן ניתן למצוא בגופם שיעור גבוה יותר של מתכות כבדות, לרבות מרקורי, ארסניק, צזיום ותליום.

עשירים מקפידים יותר על מריחת קרם הגנה מן השמש, ולכן ניתן למצוא בדם שלהם רמות גבוהות יותר של בנזופנון-3 ואוקסיבנזון, שני חומרים שמצויים בקרם הגנה, וסומנו על-ידי כמה גופים "ירוקים" כבעייתיים. נציין כי המרכז למניעת מחלות בארה"ב (CDC) טוען כי החומרים הללו אינם מזיקים במינון שאליו נחשף הציבור הרחב.

העניים סבלו מזיהום של מתכות אחרות - עופרת וקדמיום, כנראה בשל רמות גבוהות יותר של עישון. הם נחשפו יותר לביספנול A (BPA), שמופיע באריזות של מזון תעשייתי. העניים אוכלים כנראה שיעור גבוה יותר של מזון מתוך שקיות וקופסואות שימורים. ל-BPA השפעות שליליות, שרובן הורמונליות.

הממצאים הללו עומדים בסתירה לרעיון "חוסר הצדק הסביבתי", על-פיו זיהום סביבתי בפרט ואי-שמירה על הסביבה בכלל, פוגעים תמיד בעניים הרבה לפני שהם פוגעים בעשירים. על-פי העיקרון, שתקף בדרך כלל גם אם לא במקרה הזה, כשהמים מזוהמים רק העשירים יכולים לקנות לעצמם מים נקיים בתשלום.

כשהאוכל מזוהם עשירים בלבד קונים אוכל אורגני וכאשר מפעלי ייצור - שמיצרים עוד ועוד סחורה לעשירים - מתגלים כמזהמים, פשוט מעבירים אותם למדינות עולם שלישי.

כאשר החוקרים, בראשות ד"ר ג'סיקה טירל וד"ר ניקולס אוסבורן מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת אקסטר, בחנו את רמות המזהמים בגופם של העשירים והעניים, הם ציפו לגלות כי העניים סובלים יותר מזיהום. הם גילו, במקום זאת, כי החומרים המזהמים שנבדקו התחלקו בין המגזרים באופן שווה - תשעה אצל העשירים ותשעה אצל העניים.

על-פי המחקר הנוכחי, נראה כי העשירים לא באמת יכולים לשפוך זיהום אל תוך העולם מבלי שהוא יפגע גם בהם. נכון, הם לא נפגעים מן המזהמים העיקריים שפוגעים בעניים, אולם עצם העובדה שהעולם מזוהם, ושכל אזרחיו אינם מקפידים מספיק להילחם בכך, מובילה לכך שבסופו של דבר כולנו מזוהמים.

כמו כן, החוקרים מעלים את הטענה כי כאשר ארגוני בריאות הציבור בונים קמפיינים להפחתת צריכת מזהמים, הם צריכים לפלח אותם היטב, כאשר לכל קבוצה באוכלוסייה חשוב במיוחד לשמוע על המזהמים הרלוונטיים עבורה.

סביבה ותוצאה

התנהגות אנטי סביבתית מעמיקה בדרך כלל את הפערים החברתיים. אולם, האם פערים חברתיים גדולים יותר מובילים לפגיעה מוגברת בסביבה? הדעות חלוקות בעניין זה, אולם מאמר של הכלכלן פרופ' ג'ון ויסמן מהאוניברסיטה האמריקנית בוושינגטון די סי, ארה"ב, מציג כמה טיעונים מעניינים ומגובים בנתונים, התומכים בהשערה.

לדברי ויסמן, חברות בהן הפערים החברתיים גדולים יותר, צורכות יותר, משום שהצריכה בחברות הללו נועדה לבטא מעמד חברתי יחסי. לכן בחברות הלא שוויוניות, גם העשירים וגם העניים צורכים יותר מוצרים פיזיים. הסביבה נפגעת מן הייצור של המוצרים הללו, מתהליך הצריכה שלהם ומהפיכת המוצרים הללו לזבל.

כמו כן, לדבריו חברות עם פערים חברתיים חריפים, מאופיינות בפחות קהילתיות. כדי לעשות שינויים מיטיבים בהתייחסות לסביבה, דרושה קהילתיות, ולכן מיזמים כאלה פחות מצליחים בסביבות שבהם הפערים גדולים.

עוד טוען ויסמן כי מיזמים שתפקידם להגן על הסביבה, עלולים להצר את צעדיהם של גורמים שנהנים מניצול המשאבים הסביבתיים לטובתם. בחברות בהן הפערים החברתיים עמוקים, לגורמים הללו יש יותר כוח ופחות מנגנוני בקרה שעוצרים אותם, ולכן היכולת שלהם לטרפד מיזמים סביבתיים - מוגברת.