כך ניסתה מכללת רופין לעקוף הסכם עובדי הניקיון

אתמול (א') כתבנו כאן על ההודעה של שר הכלכלה, נפתלי בנט, ששוקל להוציא צו הרחבה שיכניס לתוקף אחד מתוך שני הסכמים הנוגעים לעובדי הניקיון במגזר הפרטי: זה שנחתם ביולי האחרון שמשפר את תנאיהם, וזה שנחתם בפברואר 2012, הכולל סעיף דרמטי לכאורה המחייב העסקה ישירה של כל עובד ניקיון המועסק לפחות 9 חודשים בהיקף של 170 שעות ויותר בחודש ללא תיווכו של הקבלן.

היום אנו חושפים מסמך מרתק למדי, שעשוי לחזק את הטענה שלפיה מרבית המעסיקים, ואולי אף לשכת התאום של ארגוני המעסיקים, מעדיפים דווקא את ההסכם שקובע העסקה ישירה. איך זה יכול להיות? קריאת הדברים תגלה כי ההסכם שכונה אז "היסטורי" אינו מחייב באמת העסקה ישירה, ומהווה הלכה למעשה כר נוח להתחכמות פשוטה.

את המסמך הזה שלחה הנהלת "המרכז האקדמי רופין" לשורה של קבלני ניקיון, חודשיים לאחר חתימת אותו הסכם. מדובר בשינויים שהמרכז מבקש לבצע בתנאי המכרז שפרסם לשירותי ניקיון, שלא משאירים ספק בדבר הכוונות. וכך נכתב במסמך: "העובד יוצב במרכז האקדמי בהיקף משרה חלקי, אשר לא יעלה על 160 שעות בחודש". בסעיף אחר נכתב: "לא יוצב עובד במרכז האקדמי למשך תקופה רצופה העולה על 8 חודשים".

במילים אחרות, עיניכם הרואות, בעזרת הפחתה פשוטה בהיקף המשרה ואימוץ שיטה מפוקפקת ככל שתהיה של "דלת מסתובבת" שבמסגרתה "מניידים" את עובד הניקיון כל שמונה חודשים - בא לציון גואל. אין העסקה ישירה, אין שום עלות נוספת, רק העובד נפגע כי מאלצים אותו לעבוד פחות.

"מתחמקים ומתחכמים"

רופין הוא מוסד ציבורי שהמועצה להשכלה גבוהה מתקצבת. באופן אירוני, היות והמוסד נכלל במסגרת המגזר הציבורי, הוא כלל לא אמור היה להיות מחויב להסכם הזה גם אם היה יוצא צו הרחבה; זאת, משום שבמגזר הציבורי נחתם הסכם אחר שאינו כולל העסקה ישירה. המהירות שבה ניסחה הנהלת המרכז תיקונים בתנאי המכרז עשויים להעיד על הפאניקה שאחזה באותם ימים במעסיקים, אף שכבר אז היו רבים שהתריעו מפני הקלות שבה ניתן יהיה להתחכם.

"אנחנו כאן לא רק לצייד סטודנטים בתכנים לימודיים שגרתיים, אלא להכשיר דור ערכי של מנהלים עם שליחות חברתית ומודעות סביבתית", נכתב באתר האינטרנט של רופין. ערכיות זה עניין יחסי, אבל אם שואלים את אילן שמעוני, יו"ר ארגון חברות הניקיון, הרי שרופין עשו את מה שרוב המעסיקים היו עושים ממילא. "אי אפשר לכפות העסקה ישירה על מעסיקים שמבקשים לקבל שירותים במיקור חוץ, ולכן ההסכם ההוא היה הזוי", הוא אומר. "אם רופין נהגו ככה, תאר לך מה יעשו אזובי הקיר".

שמעוני טוען שלא מן הנמנע כי לשכת התאום של ארגוני המעסיקים היא שגרמה לבנט "לשלוף מהבוידעם" את ההסכם מפברואר 2012, שכן המעסיקים חוששים יותר מההסכם שהוא עצמו חתם עליו ביולי האחרון מול ההסתדרות, שמעניק לעובדי הניקיון שכר בגובה 4,650 שקל בחודש, קרן השתלמות מהיום הראשון, פיצויים בעת חילופי קבלנים ועוד.

כך או אחרת, מסמכים נוספים שאנו מפרסמים היום עשויים להעיד על האינטרסים שעמדו מאחורי החתימה על ההסכם מאשתקד, שמחזקים את הטענה שמעלה שמעוני. כך למשל, מי שעמד אז בראשות לשכת התאום של ארגוני המעסיקים, שרגא ברוש, כתב עוד ב-27 בנובמבר 2011 לראש הממשלה, בנימין נתניהו: "התברר לנו כי משרד האוצר מבקש לקדם הסכמות לקביעת שכר מינימום ענפי גבוה לעובדי ניקיון ואבטחה... אין מקום להעלאה נוספת בשכר המינימום ואנו מתנגדים לכל העלאה נוספת לרבות בדרך של העלאת שכר מינימום ענפית לעובדי הקבלן".

שלושה ימים מאוחר יותר וכחודשיים לפני החתימה על ההסכם שכלל כאמור העסקה ישירה, לפחות על הנייר, כתב ברוש לאיציק סבג, מי ששימש אז יו"ר ארגון חברות הניקיון: "אין אמת בכותרת שפורסמה כאילו אני מעדיף לקלוט את עובדי הקבלן במקומות העבודה. אבקשך לוודא כי זאת גם עמדת ארגונך וכי תתמכו בעמדת הלשכה, ולא בהעלאת שכר המינימום לעובדי הקבלן".

לפחות בעיני שמעוני, הדברים מעידים על כך שכל נושא ההעסקה הישירה היה בבחינת פיקציה - חיפוש אחר המודל הזול ביותר. "כולם מדברים על אחריות תאגידית וחברתית וכל ה'בולשיט' הזה, אבל כשמגיע המועד לפרוע את השטר הם כולם מתחמקים ומתחכמים", טוען שמעוני. נמאס לי, הוא אומר, שרואים בעובדי הניקיון חוטבי העצים ושואבי המים של המשק.

במרכז האקדמי רופין טוענים בתגובה כי אין קשר בין השינויים שהכניסו בתנאי המכרז לבין ההסכם המדובר, וכי הגבלת משך ההעסקה לשמונה חודשים נובעת מן העובדה כי בחודשי הקיץ המרכז זקוק להרבה פחות עובדי ניקיון. "כל ההסכמים שלנו נעשים על פי חוק ועם רגישות יתר לתנאי ההעסקה הסוציאליים של עובדי ניקיון", הוסיפו במרכז. ברופין לא הסבירו מדוע שני התיקונים הוכנסו בסמוך למועד חתימת ההסכם.

 המסמך שנשלח מרופין לקבלני הניקיון באפריל 2012