על הניתוק, על היוהרה וגם על המוסר הכפול של בנק ישראל אפשר ללמוד משלושה מספרים:
4 מיליארד שקל, קצת יותר, זה ההתחייבות הפנסיונית של הבנק לעובדיו, כלומר ההתחייבות שקיבל על עצמו משלם המסים, כלומר אנחנו, בגין הפנסיה התקציבית לעובדי וגמלאי הבנק שהחלו לעבוד בו לפני ספטמבר 2002, אז הלכה הפנסיה התקציבית לעולמה.
המספר הזה, שמתחבא בדוחות הכספיים של בנק ישראל, מגלה גם בביאור קטנטן שאנחנו נממן 4 מיליארד שקל ל-318 עובדים פעילים ו-702 גמלאים. כלומר, מדובר בכ-1,000 עובדים בסך הכול, ואם מחלקים את ההתחייבות - 4 מיליארד שקל - במספר העובדים, מגלים שכל עובד מקבל פנסיה ממוצעת של 4 מיליון שקל! לא להאמין, וזה עוד ממוצע! הקצפת שבדובדבן, כלומר בכירי הבנק הוותיקים, מגיעים לפנסיות מכופלות ובסך הכול, בחישוב גס מאוד, מדובר בקצבה חודשית של כ-20 אלף שקל לפחות.
אין פלא שבכירי הבנק, ויחד איתם חבריהם מהאקדמיה, הזכאים גם הם לפנסיה תקציבית, אינם מסוגלים להוציא הגה של ביקורת על העניין או לחתור לאיזשהו קיצוץ בסכומים המטורפים הללו, כדי לתרום במשהו לאיזון התקציבי. אנחנו? מה פתאום! אנחנו רק מטיפים להעלאת גיל הפרישה, לקצץ אצל אחרים, אבל קיצוץ בבית ספרנו? תשכחו מזה.
31,914 שקל, זו העלות הממוצעת בחודש של עובד בבנק ישראל, גוף שהעסיק נכון ל-2011 כ-700 איש. בנק ישראל אינו ארגון גדול בסך הכול במגזר הציבורי והכסף הגדול של הפנסיה התקציבית אכן נמצא בצבא, אבל מגדלור הצביעות הגדול נמצא בבנק ישראל. עלויות שכר מנופחות, הסכמי שכר שערורייתיים ותופעת "אנחנו עושים מה שבא לנו" במשך שנים ארוכות, כי אנחנו האליטה הכלכלית של מדינת ישראל. כ-120 בכירים בבנק אף זוכים לעלויות שכר של 58-62 אלף שקל (!) בחודש. איך הם הגיעו לשכר גבוה יותר מזה של שרים וראש ממשלה? אה, מה, לא ידעתם? הם ראשי הממשלה של מדינת בנק ישראל, ולכן מגיע להם ה-כ-ל.
177 מיליון שקל, זה הסכום שתקצה מדינת ישראל לשיפוץ ממלכת בנק ישראל כי המנכ"ל שם אומר שזה לא סובל דיחוי והמעליות קרסו ונפלו ועוד עם אורחים מחו"ל. שומו שמים, בשביל זה מבזבזים 177 מיליון שקל? מה זה הסכום השערורייתי הזה? ומה זה בדיוק משדר לעובד הכפיים שמבקשים ממנו להעלות את גיל הפרישה ולהסתפק בשכר מינימום? סליחה, אי אפשר להחליף מעליות (אגב, אין סיבה שמעליות מתוחזקות ייפלו סתם כך) ולעשות קצת קוסמטיקה בבניין בהרבה פחות כסף?
ביקרנו בבניין בנק ישראל במהלך שנת 2010. לא הבחנו בהזנחה יוצאת דופן, להיפך. לא הבחנו במעליות שעבר זמנן וגורמות לנוסעים בהן חרדה או טראומה יוצאת דופן. הבחנו היטב בדבר אחר לגמרי: בבועה. לא בועת נדל"ן, אלא בועה ששמה בנק ישראל. בועה שבה מקבלי ההחלטות, בעלי משכורת מפוצצת ופנסיה מובטחת, לעולם לא יבינו את הקשיים של הנתינים שם למטה ולא יפעלו למענם.
המאמר המלא של אלי ציפורי - הערב (ג') במהדורה המודפסת ומחר באתר "גלובס"
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
