מס על הכנסתה של נערת ליווי

לפני מספר חודשים סקרנו כאן פסק דין, שניתן בעניינו של השר לשעבר אברהם הירשזון ושעסק בשאלה אם על גנב לנהל ספרים ולרשום בהם את סכומי הגניבות שלו.

והנה, לפני ימים ספורים יצאה תחת ידיו של שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, יונה אטדגי, החלטה בה נדונה שאלה דומה במהותה. השאלה נדונה אגב דיון בבקשת פקיד השומה להטיל עיקול זמני על סכום כסף נכבד - כרבע מיליון שקל - שנתפס בחיפוש של משטרת ישראל בדירתה של בחורה, שנחשדה בהחזקת סם. במהלך החיפוש נתפס בדירה סכום הכסף האמור, והבחורה הסבירה שמדובר ברווחיה מעיסוקה כנערת ליווי במהלך 7 השנים האחרונות.

משלאור דבריה של הבחורה, התברר לפקיד השומה שניצבת בפניו בעלת עסק כי לא דיווחה לו על הכנסותיה, הוא הפיק לה שומה על-פי מיטב השפיטה וחייב אותה לשלם מס בגין הכנסותיה. השומה התבססה, בין היתר, על עדותה-שלה בנוגע לכך, שכנערת ליווי היא הכניסה כ-3,500 שקל לחודש (מפתיע. נהוג לסבור כי אלה הכנסותיה של נערת ליווי מיום-יומיים של עבודה).

גם לאחר הפקת השומה, לא שילמה הבחורה את המס, שהוטל עליה. לפיכך, ביקש פקיד השומה (באמצעות עו"ד יונתן בן-דוד וניר וילנר) מבית המשפט להורות על עיקול סכום הכסף הנכבד, שנתפס בדירתה, וזאת להבטחת תשלום המס.

בתגובה לבקשה, טענו פרקליטיה של נערת הליווי, עו"ד משה כדר ואמנון סמרה, כי מאחר שלמעשה היא שימשה כ"פילגש" של הגברים, ששילמו לה, אין להתייחס לכספים, שניתנו לה על-ידיהם, כהכנסה החייבת במס, אלא כמתנה או כ"הכנסה זקופה" בין בני-זוג, הפטורות ממס.

השופט אטדגי הטיל עיקול על מחצית מסכום הכסף שנתפס. תחילה, הוא קבע, כי המבחנים להטלת עיקול מכוח פקודת מס הכנסה דומים לאלה, שנקבעו בנוגע לעיקול זמני במשפט אזרחי. בדונו בבקשה להטלת עיקול על-ידי פקיד השומה על בית המשפט לבדוק את סבירותה הלכאורית של השומה ואת סבירות החשש שהמס שבשומה לא ייגבה, בין אם משום שהנישום ייצא מן הארץ או מסיבה אחרת. אטדגי הוסיף והזכיר, שכפי שבעת דיון בבקשה לסעד זמני אין בית המשפט נכנס לניתוח מקיף של הראיות, כך אין מקום להיכנס לניתוח מקיף של השומה שנקבעה. בשלב זה תיבחן רק השאלה "האם היה בסיס סביר לשומה שנקבעה, בהתבסס על ניתוח ראשוני של הראיות שהובאו".

לאחר שכך עשה, קבע אטדגי כי "התקיימו הנסיבות המצדיקות הטלת עיקול להבטחת סכום המס שיידרש בסופם של ההליכים".

רווחים המהווים 'הכנסה'

אליבדא דאטדגי, "הוכח לכאורה שהכספים שקיבלה המשיבה מהגברים, להם העניקה את שירותיה, הם רווחים המהווים 'הכנסה'... כיוון שהיא נבעה ממקור קבוע והיה לה אופי מחזורי של הכנסה שבפירות". בנוגע לכך הוא העדיף את עדותה הספונטנית במשטרה, בה גרסה שמדובר בחסכונותיה מעבודתה כנערת ליווי, על-פני עדותה בפניו, כשכבר הייתה מיוצגת בידי עורכי דין, בה גרסה, כי היא מתפקדת כ"אישה שנייה" לאותם גברים, וכי מדובר בגברים קבועים. בעדותה הספונטנית במשטרה היא הוסיפה והעידה, כי הגברים הזוכים לשירותיה מממנים עבורה גם את כל הוצאותיה, לרבות שכר דירה, ארנונה, חשמל, מים, נסיעות לחו"ל אוכל ובגדים.

"הכספים שהתקבלו מאותם גברים מהווים 'הכנסה' החייבת במס", שנה אטדגי והוסיף: "לא זו בלבד שגם הכספים במזומן שקיבלה המשיבה מאותם גברים לא ניתן, לאור האמור לעיל, להגדירם כמתנה שאינה קשורה לעיסוקה, אלא כך הוא הדין גם באשר לכל התשלומים ששולמו על ידי אותם גברים עבור שכר דירה, ארנונה, נסיעות, בגדים וכו', שהרי גם הכנסה שהתקבלה בשווה כסף דינה כדין הכנסה החייבת במס".

בהביטו על הפן העקרוני-הכללי של הסוגיה, ראה אטדגי להדגיש, כי "אין בכך שהכנסותיה של המשיבה נובעות מעיסוק שחוקיותו או מוסריותו מוטלת בספק כדי לפטור אותה מתשלום מס עליהן. כך נקבע בפסיקה גם לגבי הכנסות בלתי חוקיות באופן ברור, ובוודאי שכך יש לקבוע לגבי הכנסות המשיבה, שעל פניהן הן חוקיות, אך אולי בלתי מוסריות".

לאחר שבחן את שומתו של פקיד השומה, בבחינה ראשונית, כיאה לשלב מוקדם של עיקול זמני, לא מצא בה אטדגי חוסר סבירות.

או אז הוא נפנה לבחון את החשש להכבדה, בה ייתקל פקיד השומה, על גביית המס מנערת הליווי. את חששו ביסס פקיד השומה, בעיקר, על כך שמשך שנים לא דיווחה הבחורה על הכנסותיה. "בלא להיכנס בשלב זה לדיון, האם הכנסותיה של המשיבה מעיסוקה זה חייבו ניהול ספרים כחוק, אם לאו, נראה כי די בכך שאותן הכנסות לא דווחו למעשה, בין שהיו פטורות מדיווח ובין אם לאו, כדי להצדיק את החשש לאי גביית המס שיידרש", חרץ אטדגי. בקשר לכך, הוא הזכיר פסיקה קודמת, בה בעל משרד לנערות ליווי ניהל ספרי חשבונות.

לחשש שלא יהיה ניתן לגבות מנערת הליווי את המס, אותו עליה לשלם, הוסיף אטדגי, שהוכח כי אין לה נכסים - דירה או מכונית - שניתן להיפרע מהם.

לסיום בחן אטדגי את "מאזן הנוחות", היינו, האם הנזק, שעלול להיגרם לנערת הליווי ככל שהעיקול יוטל, חמור מזה, שעלול להיגרם לפקיד השומה אם העיקול לא יוטל. מבחן זה הביא את אטדגי להסתפק בעיקול על מחצית סכום הכסף שנתפס, ולא על כולו. "על פי דברי המשיבה... הכסף שניתן לה נחסך במלואו על ידה, כאשר הוצאותיה מומנו על ידי הגברים האמורים. כך, שהמשיבה, על פי דבריה, איננה זקוקה באופן שוטף לכספים הללו, ולא ייגרם לה כל נזק אם מחציתם תעוקל עד שתתברר צדקת השומה בסופם של ההליכים", הטעים.

הוא הורה כי מחצית מסכום הכסף שנתפס בדירתה של הנערה תעוקל עד לבירור סופי של השומה. הוא הוסיף והורה כי את המחצית הנותרת יש להחזיר לידי נערת הליווי (ע"מ 25990-03-13).