האישה שלא מוותרת: הכירו את מירב בן ארי

הצעירה הג'ינג'ית נראית לחוצה כשהיא יושבת במשרדה של מירב בן ארי בשכונת נווה עמל בהרצליה. זה מובן, כי מדובר בראיון עבודה, אבל הג'ינג'ית הייתה רגועה במשך כל השלבים הראשונים של הראיון כשהיא התבקשה לספר על הניסיון שלה בהדרכת בני נוער ולספר על המסלול שעשתה עד כה. יש לה תואר בקרימינולוגיה, ניסיון עשיר בהדרכת נוער והרבה מוטיבציה להתקבל לעבודה כמדריכה בדרך הגלים, המרכז לנוער בסיכון שבן ארי הקימה, אבל כשהמייסדת בת ה-37 שואלת אותה כיצד תתמודד אם תתבקש להוביל את הנערים במסגרת מסע ההישרדות השנתי של המרכז, הג'ינג'ית זזה בחוסר נוחות בכיסאה.

העובדה שעל קירות משרדה של בן ארי יש אינספור תמונות מהמסעות שהתקיימו בשנים האחרונות כנראה לא עוזרת. בני הנוער סוחבים על גבם את הציוד, את האוכל ואת האוהלים, וברובן המוחלט של התמונות - הם נראים סובלים למדי. רק באלו מהן שמתעדות את רגעי הסיום של המסע בן ארבעת הימים ניתן לראות אותם מחייכים במלוא פיהם ונראים מאוד-מאוד גאים.

"זה מסע קשה, לנו ולהם, ואין להם מושג שהם יהיו מסוגלים בכלל לסיים אותו", אומרת בן ארי ובוחנת את תגובותיה של הצעירה שמולה. "כשהאוטובוס נוסע והם מוצאים את עצמם באמצע המדבר ומבינים איפה זרקו אותם ושמעכשיו הם יצטרכו להסתדר בכוחות עצמם, הם מיד מתחילים לקלל. את חושבת שתהיי מסוגלת להוביל אותם במשך כמה ימים כאלה? אני מזכירה לך - לא מדובר בילדים פשוטים במיוחד".

דרך הגלים, שבן ארי הקימה בהרצליה ב-2009, הוא המרכז השני לנוער בסיכון שהיא הקימה. את הראשון - דרך האתגר שמו - היא הקימה בנתניה ב-2006 ומימשה בו חזון של יצירת מסגרת חינוכית משלימה לבני נוער משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות. במרכזים פועלים מדריכים שמלווים את בני הנוער מכיתות ח' עד י"א במשך כמה שעות בכל יום.

הנערים - כולם בנים עם בעיות התנהגות קשות, בעיות לימודיות או בעיות חברתיות - נדרשים לעשות במרכז את שיעורי הבית שלהם, להתכונן למבחנים, ולהראות שיפור מדורג בהישגיהם. במקביל, הם משתתפים בפעילויות חברתיות ובחוגי ספורט אתגרי ויוצאים לטיולים. היכולות שלהם, כמו גם ביטחונם העצמי, נבנים בהדרגה, והתוצאות אינן מאחרות לבוא - שיפור בציונים, זכאות לבגרות וגיוס לצה"ל. לולא הפעילות, יש להניח שרבים מהם היו נושרים ממערכת החינוך ואף מסתבכים עם החוק.

הריאליטי ששינה את חייה

אחרי שבן ארי סיימה את הלימודים והחלה לעבוד במשרד עורכי דין, יצרה איתה קשר הפקת התוכנית "דרוש מנהיג", שעמדה לעלות ברשת ב-2005, והיא הוזמנה לאודישן. "הם לא הצליחו ללהק מספיק נשים לתוכנית והם הגיעו אליי בגלל שהייתי יו"ר האגודה בבינתחומי", נזכרת בן ארי. "לא ממש התעניינתי בעניין, ואני לא אוהבת ריאליטי במיוחד, אבל אמרתי לעצמי שאני אלך לנסות בכל זאת".

התוכנית הייתה ריאליטי מסוג קצת שונה. אלה שהשתתפו בה היו צריכים להפגין רוח יזמות ומנהיגות ולהיות מסוגלים להוכיח שיש בכוחם להוציא אל הפועל חזון ייחודי. הפרס למנצח: מלגה מלאה ללימודי מינהל עסקים בבינתחומי ותקציב של 5 מיליון שקלים מקרן רש"י, שיאפשר להפוך את החזון החברתי של המתמודד למציאות.

האודישן הראשון היה קטסטרופלי: בן ארי מספרת שהיא הגיעה לאולפני הרצליה ב-20:00 בערב, נטולת כוחות לאחר יום ארוך בבית הדין הרבני בטבריה. לאחר יומיים שבהם שכבה חולה בבית, התקשרה אליה המפיקה ואמרה לה שהיא לא עברה את האודישן. בן ארי אמרה יפה תודה, אבל אף שהיא טוענת שעצם ההשתתפות בתוכנית לא עניינה אותה, היא לא מהטיפוסים שאוהבים לקבל תשובה שלילית.

"יומיים לאחר מכן התקשרתי אליה ושאלתי אותה למה בעצם לא עברתי את האודישן, והיא אמרה שמי שצפה באודישן אמר שאין לי מספיק אנרגיות. אמרתי לה שאפשר להגיד עליי הכול, אבל אנרגיות יש לי בשביל עולם שלם. היא אמרה שהיא תדבר עם רן תלם (כיום בקשת ואז באולפני הרצליה, שהפיקו את התוכנית עבור טלעד) והוא סידר לי עוד אודישן. נכנסתי לתוכנית, ומהנקודה הזו כל סיפור חיי השתנה".

המתמודדים האחרים שהופיעו בתוכנית הלחיצו את בן ארי בתחילה. "היו שם סגני ראש עיר או חברי מועצות מקומיות ואני בסך הכול הייתי בעצם בוועד תלמידים. חשבתי שיעיפו אותי אחרי הפרק הראשון כי כל הרזומה שלי היה נורא מיינסטרימי, אבל ככל שהתוכנית נמשכה, ראיתי שבעצם אני לא פחות טובה מהם ושיש לי את העניין הזה של המנהיגות גם אם אני צריכה להשתפשף. זו הייתה תקופה מעניינת, רק חבל שאף אחד לא ראה את זה", היא אומרת וצוחקת, אבל שנייה לאחר מכן היא שוב מרצינה. "בסופו של דבר, לא הייתה אף פעם תוכנית ריאליטי כזאת שבאמת עשתה שינוי. בזכות התוכנית הזו יש לי את האפשרות לקום כל בוקר לעבודה שאני אוהבת ובעיקר לשנות לאנשים את החיים".

מתמודדים אחרים הודחו בעוד בן ארי שרדה ובסיום העונה היא הוכרזה כמנצחת וקיבלה לידיה את הכסף כדי להגשים את חזונה, שבאותו שלב כבר היה מגובש למדי. "תמיד חלמתי לעזור לבני נוער כי ידעתי שאך ורק בעזרת חינוך אפשר לצאת מהחיים האלה. רציתי לעבוד עם אנשים שרוצים שמשהו ישתנה בחיים שלהם. בזמנו הייתי מאוד נאיבית וחשבתי שכולם צריכים לעשות תעודת בגרות וללמוד, אבל גם היום אני חושבת שהדרך היחידה לצאת ממעגל העוני והפשע זה חינוך.

"נכון, יש פה ושם פוקסים של אנשים כמו יצחק תשובה שגדל במעברה עם אימא שלי, אבל אי אפשר לסמוך על זה בחיים. אני לא רוצה יותר מדי להיכנס לעניין של העדתיות, אבל בוא תראה את שמות המשפחה של הילדים שלי פה - חג'ג', אלבז, סולטן, ביטון וכן הלאה. מבחינתם, כדי להגיע לנקודת פתיחה טובה יותר בחיים, הם צריכים סיוע. ואצלי זה בער כי ראיתי את החבר'ה אצלי בנתניה ואת מה שנהיה מהם".

מקום רביעי ברשימה

בן ארי עזבה את משרד עורכי הדין שבו עבדה והחלה לעבוד על מימון החזון. למזלה, השלב הראשון בדרך להגשמתו החל בקלות. "יום אחרי סיום התוכנית התקשרו אליי מעיריית נתניה, ומנכ"ל העירייה אמר לי 'בואי, אנחנו רוצים אותך'. ישבתי חצי שנה במאורת נרקומנים בנתניה, שהפכה למרכז הראשון שלי, ופיקחתי על העבודה. בנינו את המקום מאפס. כתבתי את כל התוכניות של מה שאני רוצה שהמרכז הזה יעשה. הגדרתי מה הילד יעשה מהרגע שהוא מגיע אלינו אחרי בית ספר ועד הרגע שהוא ילך הביתה, כולל את הסנדוויץ' שהוא יקבל.

"ידעתי מה שאני רוצה לעשות עם הכסף, אבל לא היה לי מושג ירוק איך לגרום לזה לקרות. זה היה קשה מאוד להבין איך לקדם את זה. כל הזמן היו אנשים שאמרו לי שאני לא מתאימה לזה ובאמת בהתחלה עשיתי הרבה טעויות ובזבזתי הרבה כסף, אבל צריך לרצות מאוד להצליח ולממש את מה שמאמינים בו. ראיתי רק ילדים בעיניים וביום הראשון שפתחתי את המרכז בכלל לא ידעתי אם הם באמת יגיעו, אבל זה קרה. במבט לאחור אני חושבת שזה לא מקרה ששני המרכזים שלי נמצאים בערים שבראשותן עמדו נשים", (מרים פיירברג בנתניה ויעל גרמן בהרצליה, ש' ס').

עם הקבלות הללו, אין זה מפתיע שעם תחילת המירוץ לבחירות הארציות האחרונות קיבלה בן ארי הצעות משתי מפלגות מרכז שרצו אותה במקום טוב ברשימותיהן. היא סירבה לשתיהן בשל רצונה להפוך לאם בעתיד הקרוב וכן בגלל שהחליטה שאין לה עדיין ניסיון מספיק. עם זאת, היא לא ויתרה על הזירה המוניציפלית: בבחירות הקרובות היא מקווה להיבחר למועצת העיר תל-אביב מטעם רשימת הצעירים "רוב העיר", שבה היא ממוקמת במקום הרביעי. בבחירות המוניציפליות הקודמות היא נשארה בחוץ כיוון ש"רוב העיר" הצליחה להכניס למועצת העיר רק שלושה נציגים.

אם תיבחר למועצה, היא מעוניינת להקים בעיר מרכז להורים צעירים שילווה אותם ויסייע להם בשנים הראשונות של ההורות וכן להקים ולהרחיב גנים ומרכזים לגיל הרך. "אני חושבת שנכון שיוקם מרכז של העירייה עצמה שיהיו בו אנשי מקצוע שנותנים ייעוץ ושיהיה בו דגש על תמיכה במשפחות חד הוריות, שכמותן יש הרבה מאוד בעיר".

הכתבה המלאה - במגזין G