ראש העיר נאשם בשחיתות? דין הבוחר אינו שיקול יחיד להדחתו

אם ראשי הערים העומדים לדין בגין עבירות שחיתות ישובו וייבחרו לראשות העיר בבחירות המוניציפליות בשבוע הבא, תוכל מועצת העיר לשוב ולדון בהדחתם נוכח כתבי האישום העומדים נגדם, וזאת גם אם כתבי האישום הוגשו טרם הבחירות, וגם אם העניין כבר נדון במועצה לפני הבחירות; מועצת העיר תוכל להתחשב ב"דין הבוחר", אך לא כשיקול בלעדי ומכריע - זה המסר העולה מנימוקי פסק דינו של בג"ץ בעתירות להעברתם מכהונה של ראש עיריית רמת-השרון לשעבר, יצחק רוכברגר, וראש עיריית נצרת עילית לשעבר, שמעון גפסו.

הנימוקים המלאים לפסק הדין, שניתן בהרכב מורחב של 7 שופטים, ברוב של 6 שופטים כנגד דעת מיעוט של הנשיא אשר גרוניס, פורסמו הבוקר (ב'), לאחר שפסק הדין ללא נימוקים ניתן לפני כחודש ימים.

"לעתים נדמה כי עינו האחת של הציבור מכוסה, והוא משלים עם תופעות והתנהלות שבית המשפט, שהעניין בא בפניו, לא יכול להשלים עמן", כתבה המשנה לנשיא מרים נאור, שהובילה את דעת הרוב. "דבריי אלה נכתבים כש'דין הבוחר' אינו ידוע".

לדריה, "בעולם אידיאלי, אם המועמד אינו משכיל להבין בעצמו שעליו לפרוש ממועמדות, רשימתו תדאג להוצאתו מן המחנה מפאת חשש מפני דין הבוחר. בעולם אידיאלי, אם המועמד ומי שהציעו אותו לא פעלו כפי שראוי שיפעלו, הציבור יסיק את המסקנות בקלפי. בעולם אידיאלי היה אולי מקום לקבוע כי בית המשפט לא יתערב בעניין. מנקודת הראות של זכות היסוד לבחור וזכות היסוד להיבחר - נאה להשאיר את ההכרעה לדין הבוחר".

"ואולם", קבעה נאור בהסכמת חמשת מחבריה להרכב, "נוכח הפגיעה הקשה בטוהר המידות ובאושיות השלטון הדמוקרטי ובשלטון החוק, אין לקבוע כלל לפיו נבחר ציבור מחוסן מהעברה מכהונה בשל העובדה שכתב אישום חמור שהוגש נגדו הוגש כבר לפני הבחירות, ולמרות זאת בחר בו הציבור. כלל כזה עלול להביא לשחיתות מידות שמדינת ישראל הדמוקרטית אינה יכולה להתיר.

"על מועמדים עתידיים לראשות רשויות מקומיות לדעת כי גם אם הוגש נגדם כתב אישום לפני הבחירות - אין בבחירות כדי לחסן אותם מהעברה מכהונה. ניתן להעביר ראש רשות מכהונתו גם לאחר הבחירות, וזאת גם כאשר הוגש נגדו כתב אישום עוד לפני הבחירות. דין הבוחר הוא שיקול שמותר להביאו בחשבון בין שאר השיקולים, אך הוא אינו יכול להכריע את הכף".

בפסק הדין קבעו השופטים כי החלטת מועצת עיריית נצרת עילית שלא להדיח את גפסו, והחלטת מועצת רמת-השרון שלא לדון בהדחתו של רוכברגר, הן בלתי סבירות באופן קיצוני - והעבירו את השניים מכהונותיהם, נוכח כתבי האישום החמורים שהוגשו נגד השניים בעבירות שחיתות. עם זאת, פסק הדין מנמק מדוע בג"ץ אינו יכול למנוע את התמודדותם בבחירות המוניציפליות.

השופטים עדנה ארבל, אליקים רובינשטיין, אסתר חיות, ניל הנדל וצבי זילברטל הצטרפו לפסק דינה של נאור והוסיפו הערות משלהם. הנשיא גרוניס פירסם את נימוקיו לדעת המיעוט שלו, שלפיה נוכח הבחירות הקרובות בג"ץ אינו רשאי להדיח את השניים מכהונותיהם.

חזקת החפות

השופטת נאור מתמודדת עם הטענה כי הדחת ראש עיר מכהונתו עקב הגשת כתב אישום נגדו פוגעת בחזקת החפות שלו. "כתב אישום מהווה ראיה מינהלית למעשים הפליליים המיוחסים לראש עירייה. ראיה מינהלית אינה בגדר הרשעה. היא אינה הופכת אדם שהינו בחזקת חף מפשע למי שהורשע בדין. אולם ראיה כזו עשויה לחייב, בנסיבות המתאימות, מסקנה במישור המינהלי כנגד המשך כהונתו של נבחר ציבור".

לגבי מועד הבחירות, נאור מסכימה כי "השיקול בעניין קרבה לבחירות הוא שיקול רלוונטי, אך המשקל שיש לייחס לו תלוי בנסיבותיו של המקרה. בנסיבות שבהן אכן קמה עילה להעביר נבחר ציבור מכהונתו נוכח כתב אישום שהוגש נגדו בתחילת כהונתו או במהלכה - כאשר נותר זמן בלתי מבוטל עד הבחירות הבאות - השיקולים המצדיקים את ההעברה מכהונה מחייבים שהכהונה תיפסק, שכן לא ניתן להסכין עם הפגיעה הקשה בהם לאורך זמן".

כך גם לגבי כוונתו המוצהרת של המועמד להתמודד מחדש - לדברי נאור, "אם נבחר הציבור מתכוון להשתתף בבחירות, יש לייחס משקל פחוּת לקרבה לבחירות".

גרוניס: לא להתערב

בדעת המיעוט שלו מצליף גרוניס בעמדות חבריו להרכב. "נוכח העובדה שהבחירות לרשויות המקומיות עומדות בפתח, אין הצדקה להתערבות שיפוטית", כתב גרוניס. "יש לתת לבוחר לומר את דברו. אין זה ברור לי מדוע לא ניתן להמתין לתוצאות הבחירות, ובדרך זו לגלות האם הציבור מוכן ונכון להצביע עבור מועמדים שכיהנו כראשי רשויות מקומיות ושמעל ראשם תלויים כתבי אישום. מה לנו דרך טובה יותר מלבחון את אמון הציבור מאשר בחירות ישירות לתפקיד ראש רשות מקומית, והכול כאשר לכולם ידוע כי המועמד עומד לדין פלילי?! בנוסף, חברותיי וחבריי לא נותנים, לטעמי, משקל מספיק לחזקת החפות".

הדגש בחוות-דעתו של גרוניס הושם על ההתערבות ברצונו של הבוחר. "החלטה שיפוטית שעניינה העברתו מתפקידו של ראש הרשות כרוכה בהתערבות עמוקה ברצונו המפורש של הבוחר. בהחלטה זו יש משום פגיעה בעיקרון הייצוגיות, היינו בזכותו של ציבור הבוחרים לבחור את המועמד הרצוי בעיניו לתפקיד ראש הרשות המקומיות. ייתכן כי ניתן לראות בכך אף פגיעה מסוימת בזכותו של נבחר הציבור להיבחר. המדובר בעניינים שהם מיסודותיה של השיטה הדמוקרטית ואין צורך להכביר מילים לגבי חשיבותם".

לשיטת גרוניס, את אמון הציבור ניתן למדוד באופן אמפירי - באמצעות הבחירות, "כאשר צפוי כי אחד הנושאים המרכזיים בבחירות יהא כתב האישום שהוגש. נניח כי בבחירות הקרובות, העומדות בפתח, ייבחרו גפסו ורוכברגר לכהונה נוספת כראשי העיריות, שעה שכתבי האישום תלויים מעל ראשיהם. כיצד ניתן יהיה לומר שאמון הציבור נפגע עקב בחירתם, שהרי הציבור הוא שבחר בהם? (...) בהכרח משתמע מאותה עמדה כי אף בחירתו הישירה של הציבור לוקה באותו פגם של חוסר סבירות קיצוני.

"דומני כי מבחינת עקרונות היסוד של המשטר הדמוקרטי, אמירה מעין זו לגבי ציבור הבוחרים הינה מרחיקת לכת. על בית המשפט להסיג דברו בפני הכרעת הבוחר כפי שתובא בגדרן של הבחירות הקרובות. אף אם הבחירה אינה מוצאת חן בעינינו - עלינו לכבדה, כל עוד החוק לא תוקן".

על עמדתו של גרוניס, ולפיה על החלטת בית המשפט להעביר ראש עיר מכהונתו נדרש אישור שר הפנים, מתחו נאור וכמה מעמיתיה לדעת הרוב ביקורת קשה. "לא יעלה על הדעת שבית המשפט ייתן תחילה החלטה שראוי היה שהרשות המקומית תיתן, ולאחר מכן יישקל על-ידי השר אם יש 'לאשר' את החלטתו של בית המשפט. גם השר והחלטותיו כפופים לביקורת שיפוטית, ואין טעם בהליכי-סרק". (בג"ץ 4921/13).