אין סיבה לחגיגה

1. ד"ר קרנית פלוג, הנגידה החדשה והראשונה, צריכה ללא ספק להודות לבנימין נתניהו. היא צריכה להודות לו לא רק על מינויה, אלא בעיקר על שהתעקש לא למנות אותה תחילה. כך היא צברה את הפופולריות שלה, כך נדחף מינוי נגיד, שבימים שבשגרה תופס כותרות במוספים הכלכליים, לקדמת הבמה התקשורתית וכך הפכה עובדת היותה אישה למוקד הקמפיין.

בניגוד לפסטיבל התקשורתי, למחמאות מקיר לקיר, להתמוגגות מהמהפך שעבר נתניהו, אנחנו חושבים שהמינוי של ד"ר פלוג היה שגוי ועקום. שגוי ועקום משום שנתניהו צדק מלכתחילה כשלא רצה אותה לתפקיד. כמעט כל מי שמכיר את פלוג וכמעט כל מי שעבד במחיצתה יודע להגיד, כמובן בעילום שם ושחלילה לא יהיה מזוהה עם הדברים, פן יבולע לו, שפלוג לא ממש מתאימה לתפקיד, שהיא הייתה מספר 2 קלאסית, שהמינוי שלה היה סוג של ברירת מחדל, שהיא לא ממש מנהיגה ושהיא אינה יכולה למלא את המטרה מספר אחת כנגידה: שגרירה כלכלית של מדינת ישראל (מטרה שהשיג, יש להודות, בהצלחה רבה פרופ' סטנלי פישר). כל זה כמובן לא קשור כלל להיותה אישה, וחבל שפלוג עצמה השתמשה בטיעון הזה כחלק מהקמפיין לבחירתה.

המינוי שגוי ועקום משום שהציבור לא ממש נחשף למה שהתרחש מאחורי הקלעים שלו, ומה שקרה מאחורי הקלעים חרג לחלוטין מגבולות הטעם הטוב ומרוטינת הלחשנים והבחשנים המנסים לשבת על האוזניים הנכונות כדי למנות איש כזה או אחר. הציבור לא נחשף לקמפיין המתוזמר והמתוזמן (שפלוג אולי לא יזמה אותו אבל ככל הנראה ידעה עליו היטב), ללחצים האדירים של פישר, שפעל כמו במונרכיה והתעקש שהמלך ימנה את יורשו ויהי מה (יש הטוענים כי לא נתקלו בנגיד בדימוס שהתערב בצורה כה בוטה במתרחש לאחר פרישתו). מותר לו בהחלט להמליץ, אבל להפעיל בשלט רחוק לחצים לבחירתה, זה כבר מוגזם. וחמור מכול: פישר שיתף פעולה בקמפיין הזה עם יועץ התקשורת ה"פרטי" שלו כאן בישראל.

זה אותו יועץ וזה אותו פישר, הצמודים זה לזה כבר שנים וכיכבו באחד מדוחות המבקר (אמנם לא בשמם המפורש), שקבע כי ההתקשרות בין בנק ישראל לחברת הייעוץ התקשורתי לקתה בהליך הבחירה (מתן פטורים) ובניגוד עניינים בגלל קשריו של היועץ בסקטור הפרטי, בין היתר, עם גופים המפוקחים על ידי בנק ישראל. וראו זה פלא, עכשיו, כשאותו יועץ משוחרר לחלוטין מתפקידו הרשמי בבנק ישראל, הוא מנהל קמפיין למען פלוג בקרב מקבלי ההחלטות ועיתונאי הכל כלה, בין היתר בשמו של פישר כמובן. את התוצאות של "מאחורי הקלעים" אפשר היה לראות בקדמת הבמה בקמפיין המאסיבי למינוי פלוג.

תשאלו, אז מה פסול בזה? הוא הרי עבד למענה בהתנדבות, מתוך אמונה פנימית עמוקה שנעשה לה עוול. נו, אנחנו כבר לא מאמינים בהתנדבות למען המולדת. אנחנו מאמינים מאוד בשיטה של "שלח לחמך על פני המים", כל מה שיקרה בעתיד יהיה כמובן מקרי, כמו הטוקבקים המשמיצים שילוו את המאמר הזה, שכמובן גם הם לא בהשראת אותו יועץ.

2. ולעצם העניין, פסטיבל בחירת הנגיד או הנגידה הראשונה היה קצת מגוחך וחסר פרופורציה. עוצמתו של בנק ישראל, כמו כל בנק מרכזי, אף שהיא גדולה, היא די מוגבלת. הבנק המרכזי בסך הכול נשען נגד הרוח - מוריד את שיעורי הריבית בעת תקופות מיתון ומעלה אותם בתקופת שגשוג. כעת אנחנו נמצאים באחד המחזורים הארוכים יותר של ריבית נמוכה באופן קיצוני, שאת תוצאות הלוואי שלו נראה ככל הנראה בקדנציה של פלוג.

אולי כדי להמחיש עד כמה המינוי, השגוי או הראוי, של ד"ר פלוג לא ממש משנה, אנחנו מביאים כאן קטע כאן ממאמר מ"פייננשל טיימס" שפרסמנו לפני כחודש וחצי תחת הכותרת "איך בוחרים נגיד? אפשר גם להטיל מטבע". כך כותב פיליפ סטיבנס: "בנקים מרכזיים הם אדוני היקום החדשים... הבעיה מתעוררת כשמייחסים להם תכונות על-טבעיות... הדיבורים מבוססים על ההנחה הטיפשית, השכיחה מדי בשוק ההון, שהחבורה הזאת מחזיקה בידיה את אבן החכמים... כולנו יודעים היום יותר מדי טוב שהם נכשלו באורח מחפיר בפיקוח על יציבות הבנקים והמערכת הפיננסית בשנים שקדמו למפולת... השגיאה שלהם הייתה סגידה לדת הקפיטליזם הפיננסי החדש - הכול יהיה בסדר אם יניחו לשווקים לפעול באופן חופשי... גלריית האחראים לכך שהעולם כרע על ברכיו גדושה לעייפה, אך אלן גרינספן, יו"ר הפד לשעבר, ניצב בחזית ובמרכז כל צילום קבוצתי כזה... הגישה של מארק קרני, הנגיד הבריטי, הכוללת נוסחה הקושרת בין רמת הריבית לשיעור האבטלה הרצוי (באופן כללי, גם פישר חיבר בין שני הדברים, במיוחד כשהתגונן מפני הביקורת על ניפוח בועת הנדל"ן ואמר שאם הריבית הייתה יותר גבוהה היינו עם הרבה יותר מובטלים שלא יכולים לקנות דירות - א"צ), כוללת בדרך הטבע כל כך הרבה אי ודאויות של חיזוי וליקוים, שהיא מזכירה יותר ניחוש עתידני... בכל מקרה, האתגרים המבניים הגדולים של הכלכלה הבריטית אינם עניין למשחקי ריבית".

3. בהיבט המקצועי הטהור, "משחקי הריבית" של בנק ישראל די מיצו את עצמם וממילא הם קשורים קשר הדוק ל"משחקי הריבית" בארה"ב, כך שמרחב התמרון של ד"ר פלוג בעניין הזה די מוגבל. בנק ישראל אמנם נרדם בשמירה והגיב מאוחר מדי בשוק המשכנתאות, אבל זה כבר עניין לניתוח בספרי ההיסטוריה הכלכלית. נדמה גם ש"משחקי הריבית", כולל ההורדה האחרונה, לא הצליחו למנוע את הידרדרות הדולר, וגם כלי ההתערבות המאסיבית בשוק המט"ח שיזם פישר מיצה את עצמו.

זה יהיה אחד האתגרים המקצועיים הגדולים של ד"ר פלוג: כיצד לגרום לדולר להתאושש, במיוחד על רקע היצוא המידרדר. האם היא תפסיק את הסגידה ל"דת הקפיטליזם" ותאמץ את קו המחשבה של פרופ' מריו בלכר, שהיה אחד המועמדים לתפקיד ולא פסל התערבות רגולטורית באמצעות מיסוי והגבלות על תנועות הון? או שאולי היא תמשיך בהתערבויות המינוריות רק כדי לגרום לדולר לצוף מעל 3.5 שקלים ולחכות לאלוהי השווקים שיעשו קצת חסד עם הדולר?

כך או אחרת, המבחן הגדול של פלוג יהיה דווקא בכובעה כיועצת הכלכלית של הממשלה, הרבה יותר מ"משחקי הריבית" וביכולת שלה לפעול למען שינויים מבניים (לא וירטואליים כמו ועדת הריכוזיות וכדומה, אלא שינויים אמיתיים למען הציבור). אספנו שלושה מקרים כאלו, שבהם קולה של היועצת הכלכלית לממשלה יהיה משמעותי, והערכנו את הסיכוי שאכן פלוג תפעל לקידומם:

פנסיות תקציביות

הפנסיות הנדיבות הללו שואבות מתקציב המדינה יותר מ-20 מיליארד שקל מדי שנה ויגיעו בשיאן לכ-26-27 מיליארד שקל מדי שנה. זה סכום לא מבוטל, סכום ענק, סכום שמישהו, ציבור הפראיירים, נושא בו למען ציבור המנותקים. כולם מנותקים? ממש לא, חלק די גדול ממקבלי הפנסיה התקציבית זוכים לקצבה יחסית נמוכה שהיא למעשה פיצוי לשכר הבסיסי הנמוך שקיבלו לאורך שנות עבודתם. הבעיה היא עם האליטה המנותקת של הצבא, האליטה המנותקת של המשפט, האליטה המנותקת של האוניברסיטאות והאליטה המנותקת של... בנק ישראל.

האם ד"ר פלוג תצא נגד האליטות, בין השאר בתוך הבנק שלה, שמיוצגות בחלקן גם על ידי בעלה (פרופ' שאול לאך, ראש החוג לכלכלה באוניברסיטה העברית) ותקרא לממשלה לחתוך בפנסיות התקציביות המנופחות ולחסוך כמה מיליארדי שקלים בתקציב מדי שנה? הרי המדינה יכולה וצריכה לפתוח הסכמים חתומים.

הערכת הסיכוי: אפסי. פלוג תמשיך לקדם את העלאת גיל הפרישה אבל כנראה לא תבגוד באליטות.

המרווח הבנקאי

כתבנו כאן לא פעם על הבעיה הכי קריטית במערכת הבנקאות הישראלית, ונזכיר אותה שוב: מהי הפעילות הבנקאית הקלאסית שסוחטת מיליארדים מהציבור? הפעילות של תיווך בכסף. הבנק לוקח כסף מפלוני (בדרך כלל ממשקי הבית, באמצעות פיקדונות) ונותן אותו לאלמוני (בדרך כלל הלוואות לסקטור העסקי וגם למשקי הבית - אוברדרפט והלוואות אחרות). על הפיקדונות הוא הרי משלם ריבית יחסית נמוכה ועל ההלוואות הוא גובה ריביות יחסית גבוהות - מריבית הלוואות סטנדרטית, דרך ריבית בגין משיכת יתר ועד ריבית בגין חריגה ממסגרת האשראי. ההפרש הוא אותו מרווח פיננסי, הדובדבן שבקצפת רווחי הבנקים. והדובדבן הזה מגיע עד קרוב ל-5% במגזר הקמעונאי (משקי בית) לעומת עד כ-2% בלבד במגזר העסקי (בנקאות עסקית ומסחרית), פחות ממחצית המרווח במשקי הבית. זה העיוות הכי גדול במערכת הבנקאית, ולא הפסטיבל על עמלה כזו או אחרת.

העיוות שבמסגרתו משקי הבית, המתאפיינים באשראי מפוזר על פני מיליוני לווים ובאשראי בסיכון נמוך מאוד המגובה בבטוחות קלות לעיקול ולמימוש, משלמים ריביות של עושק. ואילו במגזר העסקי - המתאפיין באשראי מסוכן מאוד, בעל ריכוזיות גבוהה, ועם בטוחות שלא עשויות מבטון ולעת ים קשות למימוש - משלמים ריביות נמוכות להפליא. השורה התחתונה היא שמשקי הבית חסרי יכולת המיקוח מקבלים את הריביות הנמוכות ביותר בפיקדונות ומשלמים את הריביות הגבוהות ביותר על אוברדרפט או על הלוואות אחרות. עודף הגבייה הזה מתבטא בסכומים אדירים: כ-4 מיליארד שקל לפחות הנסחטים מדי שנה ממשקי הבית. האם בנק ישראל ויחידת הפיקוח שלו על הבנקים תטפל סוף-סוף בעניין?

הערכת הסיכוי: אפסי. פלוג תמשיך ככל הנראה במסורת של קודמיה. היא תופיע באספות השנתיות של איגוד הבנקים, תדבר על חשיבות התחרות, חשיבות האיפוק בשכר המנהלים, אבל באותה נשימה היא תזכיר את החשיבות של יציבות הבנקים.

שוק העבודה

עוד בכהונתה כמנהלת מחלקת המחקר של בנק ישראל וכסגנית בו, התעמקה פלוג רבות, לצד חבריה למחלקה, בשנות ה-2000 המוקדמות בסוגיית שכר המינימום באכיפת חוקי העבודה ובעוני בישראל. היא מכירה היטב את האכיפה הרופפת של חוקי עבודה בישראל והענישה המקלה והיו לה גם המלצות. האם היא תעביר את המסרים האלה בכובעה כיועצת הכלכלית של הממשלה?

הערכת הסיכוי: דווקא די טוב, אבל מה שתעשה עם זה הממשלה, זה סיפור אחר לגמרי.

הפסטיבל המיותר של פרופ' האוזר: הבורסה לא גוססת, היא דווקא די פורחת

איזה פסטיבל של יחסי ציבור ארגן לנו פרופ' שמואל האוזר, יו"ר רשות ני"ע, בחודשים האחרונים. מהפסטיבל הזה למדנו שהבורסה בת"א במצב קריטי, מחוברת לצינורות הנשמה ומתקשה להתלוצץ עם רופאיה. הרופאים המנומנמים שלה וחסרי האחריות כביכול שלה הודחו בפועל מתפקידם. המנכ"לית אסתר לבנון והיו"ר סם ברונפלד נשלחו בבושת פנים הביתה. האוזר הקים ועדה כדי למנוע את מסע ההלוויה. והוועדה, כמובן, הדפיסה עוד ספר עב קרס שיעלה אבק, ומתוך שלל מסקנותיו בלטה ההמלצה להוריד במשהו את מס הבורסה. השבוע גם התבשרנו שלא די להאוזר במועמדים הישראלים שעטים על כיסאם המיותם של לבנון וברונפלד. האוזר מעוניין בשחקן חיזוק אמריקאי כדי לחזק את מעמדה של הבורסה הגדולה במזרח התיכון.

ובכן, הנה כמה נתונים מתוך הסקירה החודשית של הבורסה לני"ע בעצמה, זו הבורסה שלכאורה נמצאת במצב גסיסה מתקדם: לא רק שהבורסה לא מתה, היא דווקא די פורחת. היא פורחת הן בתשואות שלה והן בפעילות שלה. מתחילת השנה עלתה הבורסה בכ-10% וקרובה מאוד לשבור את השיא של כל הזמנים (מדדים אחרים כמו הנדל"ן קפצו בכ-20%). זו אמנם לא התשואה הטובה ביותר בין שוקי ההון הגלובליים, אבל זה עדיין יפה לאור האלטרנטיבות. מחזורי המסחר בספטמבר, חרף חופשות החגים, היו הגבוהים ביותר זה כשנתיים. המחזור היומי במניות הסתכם בכ-1.3 מיליארד שקל, גבוה בכ-20% מהמחזור בשמונת החודשים הקודמים.

גם בשוק הראשוני הייתה פעילות די ערה: מתחילת 2013 גויסו בבורסה בת"א כ-4.7 מיליארד שקל בהנפקות והקצאות פרטיות של מניות, לעומת כ-3.4 מיליארד שקל שגויסו בכל שנת 2012. כמחצית מהסכום שגויס מתחילת השנה גויס ע"י חברות נדל"ן. כמו כן, מתחילת השנה גייס הסקטור העסקי כ-27.5 מיליארד שקל בהנפקות והקצאות פרטיות של אג"ח, לעומת כ-39.7 מיליארד שקל בכל שנת 2012 (הסכום אשתקד כולל כ-7 מיליארד שקל שגויסו באג"ח ע"י חברת החשמל בערבות מדינה). כ-45% מהסכום גויס השנה ע"י חברות הנדל"ן.

אז ככה: הבורסה די בסדר, די מתפקדת, די פורחת ועוד בלי המנכ"ל והיו"ר שלה ובלי הצורך בספר עב הקרס שופע ההמלצות שהאוזר הפיק. המסקנה שלנו מכל הפסטיבל המיותר הוא שתאוות הבצע של המשקיעים תמיד מנצחת, בסופו של דבר. היא מנצחת את המס הגבוה כביכול, את הרגולציה החונקת כביכול והיא חונקת את כל התירוצים האחרים שהופרחו לאוויר בניסיון נואש להוכיח לכולם שהבורסה פה מתה וחייבים להצילה. כן, תאוות הבצע תמיד מנצחת, והרגולציה, כבדה ככל שתהיה, והמס, כבד ככל שתהיה, מעולם לא מנעה ולא תמנע מאנשי הקומבינות לחגוג על כספם של אחרים שוב ושוב או מכל משקיע אחד להצטרף לעדר.

הגורמים העתיקים מכולם, הגורמים האנושיים-הפסיכולוגיים, תמיד שיחקו תפקיד מרכזי בכל שוק. אין פה שום דבר חדש, אין ולא יכול להיות. רק חבל שהאוזר נסחף עם עדר הספקולנטים והאינטרסנטים והמליץ להוריד את מס הבורסה כדי לעודד את הפעילות בה, אף שאפליית המס בין שוק ההון לשוק הנדל"ן תסתיים למעשה בתחילת 2014.

עוד מסקנה, משעשעת יותר, היא שצריך לנסות את הפטנט של הבורסה בכל ארגון: כלומר, "להדיח" את המנכ"ל ואת היו"ר לכמה חודשים ולנסות לאפשר לארגון לחיות מעצמו, בלי גינוני הכבוד והאגו של העומדים בראש. מה אתם אומרים?

ועוד מסקנה, אחרונה וקצת יותר רצינית: שוקי ההון, על מחירי המניות שלהם ומחירי האג"ח שלהם, הם למעשה הלב הפועם של כל כלכלה וחשוב מכך גם הברומטר הכי חשוב שלה. שוקי הון פורחים מספקים לעסקים ולבנקים הון חדש, שעוזר להם גם להגדיל את היקף ההלוואות, בין אם לעסקים ובין אם למשקי בית. מחירי המניות הגבוהים, מצדם, גורמים למשקי הבית להרגיש יותר עשירים ולכן להוציא יותר כסף כדי לתמוך בפעילות הכלכלית. כל זה בנוי, כמובן, על ריבית מאוד נמוכה והיא אכן מאוד נמוכה לאורך תקופה מאוד ארוכה. מה יקרה כשהיא תתחיל לעלות? שימו לב: מרבית הגיוסים, הן במניות והן באג"ח, היו של חברות שפועלות בתחום הכי לוהט והכי מנופח בישראל - נדל"ן.

אכן, כאב ראש מאוד רציני מצפה לד"ר פלוג.

eli@globes.co.il