ניצחון הדיפלומטיה

מי שרצה להבין תסכול חמאסי מהו, יכול היה לעקוב אחר ראיון קצר שהעניק הפעיל הפוליטי מועאוויה א-סופי לערוץ טלוויזיה פלסטיני הלילה אחר חצות. היו אלה דקות של ציפייה דרוכה ברמאללה ובמחסום ארז להגעתם של 26 האסירים המשוחררים.

"איננו בונים על ההתערבות הבינלאומית כדי לשחרר את אסירינו", אמר המרואיין הנמרץ, חבר בתנועת "אל-אחראר" התומכת בחמאס, "הפתרון היחידי הוא חטיפת חיילים. ראינו את המנהרה שנמצאה מתחת לאדמת חאן יונס. זו ההוכחה לכך שההתנגדות הפלסטינית אינה שוכחת את אסיריה, ובקרוב בעזרת האל תנקה ההתנגדות את בתי הכלא".

אבו מאזן לא היה פנוי להאזין למלים האלה (הוא היה עסוק בהחלפת נשיקות עם 21 האסירים, שאך הגיעו למוקטעה), אבל ברמאללה נוהגים להתייחס אליהן בביטול. על איזו התנגדות מדברים האחים מחמאס, מגיבים ברשות, הרי הדיפלומטיה היא זו שהחזירה את האסירים האלה הביתה.

האסירים ששוחררו הלילה הם חלק מ-104 פלסטינים המרצים מאסר עולם, שביצעו מעשי רצח לפני הסכם אוסלו. זוהי הפעימה השנייה בעסקה, וצפויות שתיים נוספות. האחת תתבצע סמוך לחג חנוכה, השנייה בראשית השנה הבאה. הסכמת ישראל לעסקה הייתה יריית הפתיחה לשיחות שלום עם הרשות, בתיווכו של שר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי.

עסקת ה-104 ייחודית ושונה מכל קודמותיה. לידתה אינו במשא-ומתן שראשיתו בשביית חיילים ישראלים בידי חמאס או חיזבאללה, אלא היא נועדה לשמש מחווה ישראלית לפתיחת השיחות. כל המשוחררים הם רוצחים או כאלה שהורשעו בניסיונות רצח, וביצעו את מעשיהם לפני כניסתו לתוקף של הסכם אוסלו. ברשות אף מתגאים בכך שישראל נתנה, אך לא קיבלה דבר. הצהרה שצליליה נעימים לאוזן פלסטינית, אבל היא בלתי מדויקת בעליל. בין שני הצדדים מתקיים שיתוף פעולה ביטחוני הדוק מאוד, רחוק מעין הציבור, שאותו הגדיר אבו מאזן באחרונה "הטוב ביותר אי פעם". במגעים האלה מעניקים אנשי הביטחון של הרשות סיוע חשוב למאמצי הסיכול של השב"כ.

בעסקה הזו קטף אבו מאזן שלל דיווידנדים. במשך שנים ארוכות תבעה הרשות מישראל לשחרר עבורה אסירים ביטחוניים כצעד בונה אמון. אבו מאזן ואנשיו טענו בפני ירושלים, כי לעסקאות האלה השפעה חיובית לטווח ארוך על שני הצדדים. בכוחן לחזק את הרשות ואת מעמדה בציבור. ככל שתהיה הרשות חזקה יותר, אמרו, היא תוכל להיאבק בגילויי קיצוניות באזורים שתחת אחריותה, ובתאי חמאס והג'יהאד האיסלאמי. כך תצא גם ישראל נשכרת.

ממשלות ישראל סירבו בעקשנות לשחרר אסירים מרצונן הטוב, ונהגו לעשות זאת תחת לחץ בלבד. לאבו מאזן התייחסו כאל נודניק. העסקה הזו הראתה להנהגת הרשות כי מאמציהם השתלמו. היא גם אותתה לצדדים, שמעורבות אמריקאית כבדת משקל היא היחידה שיכולה להזיז את ישראל.

הצלחת העסקה אף ממחישה לציבור הפלסטיני ולחמאס, כי יש אלטרנטיבה לשחרור אסירים, שאיננה כרוכה באלימות או בחטיפת חיילים. הראיס הפלסטיני מקפיד בנאומיו להזכיר לכולם, במיוחד לישראלים, כי חיילים ישראלים שמגיעים בטעות לשטחי הרשות זוכים לטיפול הגון ומוחזרים לישראל. זאת בשעה שחמאס משקיעה מאמץ כביר לחטוף אותם. "באלימות ידנו על התחתונה", נוהג אבו מאזן לומר, "הצד הישראלי חזק יותר, וביכולתו לגרום לנו אבדות והרס".

מחזקים את אבו מאזן

ראש הממשלה בנימין נתניהו היה נחוש לבצע את הפעימה הזו, למרות התנגדות חריפה בקואליציה. חלק מהשרים הזכיר לו את העלייה החדה ברף האלימות הפלסטינית דווקא בחודשים שבהם מתבצעת העסקה. שלוש סיבות סייעו לראש הממשלה להמשיך במתווה בכל זאת. הראשונה - התחייבותו לג'ון קרי ולברק אובמה בפתח שיחות השלום עם הרשות. נתניהו אף מצא בסיוע הביטחוני שמעניקה הרשות לישראל בסיכול פיגועים בגדה צידוק מוסרי לשלם עבורו באסירים.

הסיבה השלישית נבלעה בתוך השיח הציבורי הכואב שמלווה את שחרורם של רוצחים מתועבים כמותם, אבל היא בהחלט מסוג ההנחות שחולפות בראשי מנהיגים במצבים כאלה. העובדה שכל אחד מהם ריצה כשני עשורים בכלא לפחות מקלה במעט על השחרור. ותיק המשוחררים הלילה, עיסא עבד רבו, נעצר ב-1984. הוא רצח את זוג האוהבים רון לוי ורויטל סרי, שהתבודדו להנאתם בחורשת מנזר כרמיזן בירושלים. האחרון שבהם ישב בכלא 19 שנים וחצי. זהו חאזם שבייר, פועל מעזה, שרצח את ניצול השואה אייזיק רוטנברג, בעת שזה היה בגבו אליו באתר בנייה בפתח תקווה.

אבו מאזן בימים טובים, בעיצומו של משא-ומתן עם ישראל, אחרי ההכרה הבינלאומית בזכותו למדינה, וכאשר אמריקה מעניקה לו חיבוק אמיץ. בשמי חמאס, לעומת זאת, מתקדרים העננים: אחרי ההינתקות מסוריה ומאיראן, שהעניקו לה חסות ומגן במשך עשרות שנים; אחרי הסתלקות פטרוניהם באחים המוסלמים מהשלטון במצרים, ובלעדי אחד החשובים בבכיריה, מפקד הזרוע הצבאית אחמד ג'עברי, שנהרג מאש צה"ל בנובמבר 2012.

היו ימים שבהם השיח בין הפלסטינים לישראל התנהל באמצעות מסוקי אפאצ'י מצד אחד, ואוטובוסים מתפוצצים מצד שני. עשור שנים אחרי, אפשר בהחלט לומר כי שני הצדדים פתחו דף חדש. האם הימים האלה ימשיכו ויובילו לפריצת דרך במשא-ומתן לשלום? שני הצוותים מסתגרים בחדרי הדיונים ושומרים על שתיקה רועמת. הניסיון מלמד, כי האפלה תקשורתית היא עדות להתקדמות בחדרי הדיונים, וכי דווקא משברים חריפים דוחפים את הצדדים להדלפות וחילופי האשמות. בינואר או בפברואר 2014 תושלם הפעימה האחרונה בעסקת האסירים - ואז נדע יותר האם הושג דבר מה בערוץ המדיני.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גל"צ