החברה לישראל מבקשת להגדיל את ההימור על צים

הסדר החוב המתגבש בימים אלה בחברת הספנות צים, מבהיר כי הסדר החוב הראשון שנחתם בחברה היווה לא יותר מפלסטר, שהחזיק מעמד כארבע שנים. המפסידה העיקרית מהמהלך הזה היא בעלת השליטה - החברה לישראל, אותה חברה בבעלות עידן עופר לגביה היו מי שטענו בעבר כי עשתה "שקשוקה" ממדינת ישראל, כשרכשה את חלקה בצים.

צים שרויה במשבר ממנו לא הצליחה להתאושש מאז 2008, עקב השפל המתמשך בענף הספנות העולמי. החברה סוחבת על גבה חוב עתק המסתכם בכ-3 מיליארד דולר, מתוכו 775 מיליון דולר הם חוב שאינו מובטח כלל, ובו נכלל חוב של כ-376 מיליון דולר למחזיקי האג"ח בישראל; 1.8 מיליארד דולר הם חוב מובטח חלקית, בעיקר לבנקים זרים מממנים; ו-390 מיליון דולר הם חוב מובטח בעיקר למספנות. החברה לישראל, בראשות המנכ"ל ניר גלעד, מחזיקה 100% ממניות צים.

גם בהסדר החוב הראשון בצים עמדה בפני נושיה אותה הדילמה הניצבת בפניהם כיום - האם לתת לחברת הספנות ליפול, או ללכת עמה להסדר, למחוק חלק מהחוב, לדחות את היתר, להסתפק בתוספת ריבית, ולקוות כי בשנים הקרובות יתאושש ענף ההובלה הימי.

הנושים, כמו גם בעלת השליטה, בחרו להמשיך ולהנשים את צים. במסגרת ההסדר שגובש בחברת הספנות ב-2009, הזרימה החברה לישראל כ-550 מיליון דולר לחברה הבת, סכום אותו שילמה על פני שלוש שנים. בתוספת הזרמות קודמות שבוצעו ב-2008, בהיקף של כ-250 מיליון דולר, מגיע סך הזרמות ההון לצים לכ-800 מיליון דולר.

כעת נאלצת החברה לישראל לצאת שוב לעזרת החברה הבת הכושלת, וזאת במסגרת הסדר החוב השני בו היא נמצאת. בהסדר זה צפויים כל נושיה של צים לספוג תספורת המוערכת בכ-50%, כשהחברה לישראל צפויה לוותר על חוב ולהזרים הון נוסף לחברה הבת.

כמה עופר מביא מכיסו?

כאמור, עוד לפני הסדר החוב הנוכחי, עומד היקף השקעתה של החברה לישראל בצים על כ-800 מיליון דולר, כ-3 מיליארד שקל. סכום הדומה לזה שהושקע במיזם הרכב החשמלי בטר פלייס שהובילה החברה, ואשר ירד לטמיון עם סגירת המיזם בשנה האחרונה. אם יאשרו בעלי המניות בחברה לישראל את ההסדר המתגבש כעת, יגדל היקף ההזרמה הכולל למעל מיליארד דולר.

כמו היום, גם לפני ארבע שנים את עיקר הרעש התקשורתי סביב הסדר החוב בצים עשתה נציגות האג"ח של החברה. כאז כן היום, טענו בנציגות כי על בעל השליטה עידן עופר (המחזיק כ-55% בחברה לישראל) להכניס את היד עמוק יותר לכיס, ואם לא יעשה כן הם יפוצצו את המו"מ.

מנגד גורסים מקורבי עופר כי "מבחינת בעל השליטה אין כל הצדקה כלכלית לקיומו של הסכם כזה. החברות הפרטיות שבשליטתו מוותרות על חוב בהיקף של מאות מיליוני דולרים - זהו ויתור מהכיס הפרטי שלו".

לטענתם, עופר מביא להסדר הנוכחי 770 מיליון דולר. אלא, שמרבית הסכום הזה מגיעה למעשה מהחברה לישראל: 250 מיליון דולר הזרמת הון; ויתור על הלוואות בעלים בגובה 225 מיליון דולר (מהן 150 מיליון דולר הלוואה שהומחתה לחברה על ידי החברות הפרטיות של עופר); ו-50 מיליון דולר רשת ביטחון. יתרת התרומה של בעל השליטה - 245 מיליון דולר, מגיעה מהוויתור שמוכן לעשות עופר עצמו בגין הסכמי החכירה עם צים, שלגביהם טוענים מקורביו "הסבו ומסבים לו הפסדים של עשרות מיליוני דולרים בשנה".

בסיפור של צים אין מנצחים, כולם מפסידים: בעל השליטה שמוותר על חלק נכבד מהחובות כלפיו, וכמובן שגם מחזיקי האג"ח. הללו אמנם מאיימים בפירוק, אך מכיוון שהם בעלי החוב הנחות ביותר, בסופו של יום האינטרס שלהם הוא קיום הסדר החוב: הם יוותרו קצת - עופר ייתן קצת יותר.

מעבר לכך, על רקע ההפסדים הכבדים שרושמת החברה לישראל, ובתורם ציבור המשקיעים בחברה, שממשיכה להנשים את צים ולקוות להתאוששות כלשהי בענף ההובלה הימית (כאשר כרגע אין סימנים לכך), עולה התהייה - האם לא היה עדיף לתת לצים פשוט ליפול ב-2009.