אמצעי לוחמה בשער הדולר

את התחזקות השקל לא ניתן כבר לבלום באמצעים מוניטריים. לבנק ישראל נותרו כתחמושת פחות מאחוז ריבית, ולצידו מכונת הנשמה בדמות רכישת הדולרים.

האפקט של שניהם אוזל.

התחזקות השקל מתמשכת בעיקר כתולדה של תגליות הגז, וזאת בשל שני דברים המשפיעים על מאזן התשלומים של ישראל. מצד אחד, ירידה בייבוא פחם ומזוט שמוציא מכאן דולרים, ומצד שני - הציפייה לייצוא הגז, שמכניסה אותם.

כך, ככל שייצוא הגז בפועל יגדל, וזרם הדולרים הנכנס למשק יתעצם, השקל יתחזק יותר.

מי שייפגעו הם היצואנים ומקומות העבודה בענפי הטכנולוגיה, המשלמים את הוצאותיהם בשקלים ומקבלים את הכנסתם בדולרים. הם כבר נפגעים. ביטוי לנזק הוא הפיטורים הגוברים בהייטק.

בנק ישראל ממשיך את הקרב באמצעות רכישות מט"ח. אלא שבסופו של יום, עודף ההיצע של דולרים וכוחות השוק, עם הרוח הגבית מהכנסות הגז, יגברו על הבנק שרוכש ורוכש בכוחותיו המוניטריים האחרונים.

כדי לנצח, צריך להביא למערכה אמצעי לוחמה אחרים - מהלכים ריאליים שיביאו להגדלת זרם המט"ח היוצא. היכולת לעשות מהלכים כאלה נמצאת במשרד האוצר, שבידו כלים לעידוד השקעות בחו"ל, ולא בבנק ישראל ובכליו המוניטריים.

שני אמצעי לוחמה ריאלים

אמצעי כזה, למשל, הוא לחייב את קרנות הפנסיה להשקיע יותר מעבר לים. מהלך זה יזרים מט"ח יוצא שייצב את השקל ביחס למטבעות הזרים.

תהיה לו גם השפעה חיובית עקיפה: גיוון תיק החיסכון הפנסיוני הלאומי ופיזור הסיכון, אשר מרוכז כיום רק במשק המקומי.

צעד נוסף אפשרי שהאוצר יכול לנקוט הוא עידוד ייבוא באמצעות הפחתת מיסים. לדוגמא, הורדה דרסטית ומיידית של המכס על מוצרי מזון ותוצרת חקלאית. הדבר ידחוף ייבוא שיכול להגיע עד שלושה מיליארד דולר לשנה, ואשר יקטין את עודף ההיצע של דולרים וייצב את שער השקל.

גם ל״אמצעי לוחמה״ זה יש תופעת לוואי חיובית: הפחתת המכסים תוביל להוזלת מחירי המזון ותחסוך לכל משפחה מאות שקלים בחודש. מה רע?

ירי על כוחותינו

מהלך אחר שנשקל כאמצעי לייצוב השקל הוא הטלת מס על המשקיעים הזרים באג״חים.

דבר זה יביא יותר נזק מתועלת.

נתחיל בתועלת: היקף החזקות הזרים מצומצם, בין 3 ל-5 אחוז מכל האג״ח בשוק, שהם בין 3.5 ל-5.5 מיליארד דולר בסך הכל. סביר שרק חלק מהם ימכור ויצא בגלל המס, ולכן תהיה למהלך תועלת חד פעמית ומינורית.

התועלת קטנה, והנזק עלול להיות גדול.

אם לשני המהלכים מעודדי הייבוא שהצענו לעיל יש תופעות לוואי חיוביות, הרי שהטלת מס על משקיעי האג״ח הזרים הוא בבחינת ירי על כוחותינו. זאת בשל השפעתו על תדמית ישראל בקרב קהילת המשקיעים הבינלאומית.

רוב המשקיעים הזרים אינם "ספקולנטים", הם קרנות פנסיה מחו"ל ומנהלים של כסף אמיתי. הטלת המס תוביל לאובדן אמון בשוק שלנו, וביום שנזדקק למשקיעים הזרים, נצטער על כך מאוד.

גם וגם וגם וגם

אי אפשר גם לצמצם את ייבוא האנרגיה, גם לייצא גז, גם למנוע השקעות בחו"ל, גם להגביל את ייבוא המזון כדי להגן על ענפים מסוימים, וגם לצפות ששער השקל לא יושפע, ושהתעשיה מוטית הייצוא לא תיפגע.

צריך להחליט החלטה אסטרטגית: על מה מוותרים. הממשלה צריכה להכריע במה היא מתמקדת, איזה ענפים היא מעודדת ואיזה לא; האם היא מעוניינת להגן על ענפי הייצוא ולפעול להורדת יוקר המחייה בישראל, או להישאר במצב הנוכחי.

בעת הזו גם אי החלטה היא החלטה. כמו שזה נראה כרגע, הממשלה והאוצר מעדיפים את השקט (מפוטרי ענפי הטכנולוגיה עושים זאת בדממה) על פני המהומה שתקום, אם המשק ייפתח לייבוא שיאיים על ענפים אחרים.