מה שלא הראו לכם ב"עובדה"

אין בכוונתי ואין לי את היכולת לחוות דעה אודות נכונותו של תחקיר "עובדה" ששודר אמש (ב') על אודות תיירות המרפא, אך יש זווית אחרת, לא פחות חשובה ואנושית מאוד, שצריך להציג ושצריך להשמיע אודות האנשים שהוזכרו בכתבה.

לפני קצת פחות משנתיים הייתי על פסגת העולם - נשוי באושר לאישה מדהימה, אב לילד מוצלח בן 3, בעל משרה מצוינת ובכירה כמנכ"ל חבר הבורסה של בית השקעות גדול אשר שכר יפה בצידה. סיימתי לבנות בית לאחר השקעה רבה ונסעתי לחגוג את המאורע בחופשת סקי עם חברים בצרפת - פסגת העולם.

כעבור 3 ימים בתוך חופשת גלישה בין הרים ותהומות לבנים, טלפון אחד הוריד אותי אל עברה של תהום עמוקה - אשתי פונתה לבית-חולים בעקבות התקף אפליפטי, ובבדיקת CT נתגלה גידול ענק בצד השמאלי של מוחה.

בתוך פחות מ-24 שעות החלפתי את הנוף של ההרים הלבנים בנוף מרשים הרבה פחות של חלוקים לבנים.

חלומות ותקוות של יום האתמול, נופצו והפכו ברגע אחד להתחלה של סיוט שחלקנו הגדול חווה רק באמצעות סרטים הוליוודיים וטוב שכך.

עוד בטרם הגעתי ארצה, נקבע לאשתי תור לניתוח. המועד - ימים ספורים לאחר הגילוי, לניתוח מוח מסובך במצב של ערות מלאה על-ידי פרופסור צביקה רם, וזאת במסגרת הרפואה הציבורית.

מובן, שעם הגעתי לארץ מיהרתי לברר ולבדוק מי ארצה שינתח את אשתי באופן פרטי, היות שיש לנו את כל הביטוחים הפרטיים והמשלימים.

כל האצבעות הופנו אל אותו הרופא שנבחר לנתח אותה במסגרת הציבורית - פרופסור רם.

מובן שהופתעתי ומיהרתי לבדוק גם אפשרויות בחו"ל, כולל התייעצות עם הרב פיהרר שנחשב לאוטוריטה בפני עצמו בעניין.

שוב, האפשרויות הובילו לפרופסור רם.

הניתוח היה מסובך, נמשך יותר מ-8 שעות, ובסיומו הוסר רובו של הגידול, וזכיתי לקבל אישה מתפקדת בחזרה.

לצערנו הרב, הגידול של אשתי התגלה כסרטני מהסוג האלים ביותר, אך אנו איננו מהאנשים שאומרים נואש.

בזכות כוח רצון מרשים של אשתי המדהימה, שהשבוע ימלאו לה 38 שנה, ובזכות המחלקה הנוירו-כירורגית הנהדרת של פרופסור צביקה רם (המערכת כולה תפקדה באופן מעורר השתאות, דבר שבפני עצמו משליך רבות על העומד בראשה), ניהלנו מלחמה שערה במחלה, וכיום ידנו על העליונה.

חשוב לציין כי כל השירותים נתקבלו במסגרת הרפואה הציבורית, מעולם לא שילמנו דבר מכיסנו, ולמרות זאת התפקוד של פרופסור רם, בית-החולים איכילוב וגם קופת-החולים מכבי היה יוצא דופן וראוי לציון לשבח.

בעת האחרונה, לכל כיוון אליו מסתכלים, עושה רושם כי הציבור בישראל נהנה לשמוח לאיד, ממהר להספיד ולפגוע באנשים שעושים גם הרבה טוב במדינה הזאת ומוטב שנזכור גם את זה.

מבלי להתייחס לתחקיר של "עובדה", אני מברך כל יום על אנשים כמו פרופסור צביקה רם. מבחינתי הוא מלח הארץ, והתרומה שלו ושל אנשים שכמותו עולה לעין שיעור על תרומתם של אלה שממהרים להספיד ולפגוע מעל דפי התקשורת.

שלעולם לא תזדקקו לשירותיו של פרופסור רם, אך היה ותזדקקו - כדאי לכם להתפלל שדווקא הוא זה שיהיה שם.

* מורן צור, מנכ"ל, TradeAgent.