מחר נתחיל לחסוך

פיל קונורס, גיבור הסרט "לקום אתמול בבוקר" (Groundhog Day), חי בתוך לופ. קונורס, שאת דמותו מגלם ביל מארי, מתעורר בכל בוקר לאותו יום ממש. המטרה שלו היא לחיות את אותו היום בצורה אופטימלית. לגיבור אין עבר או עתיד, אבל בניגוד אלינו, הוא יכול לשפר יום אחד נתון, עד שיהפוך ליום מושלם.

האם כדאי לנו, בני אדם שרגילים לתפיסת זמן לינארית, לנסות לדמיין את עצמנו כמי שחיים בזמן מעגלי? מחקר שפורסם בכתב העת Psychological Science, טוען כי מחשבות ישפרו את מצבנו הכלכלי.

הסופר הצ'כי מילן קונדרה רמז לכך כשדיבר על "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום". אם כל רגע של חיינו נעלם בו בעת שאנחנו חיים אותו, ולא ישוב עוד, ואין לנו איך לתקן אותו במידה והיה שלילי - הרי שאין שום משמעות לאותו הרגע. איזו קלילות! אם אין שום משמעות לרגע, אין משמעות לחיים, אין השלכות למעשינו, בין היתר במישור הכלכלי.

"האמריקנים הם מכוונים מטרה, והם מבינים את הצורך בחיסכון לימים קשים, ובכל זאת רמות החיסכון במדינה נמוכות מדי כדי לקיים אותם בעתיד", אומרת פרופ' לאונה טם מאוניברסיטת וולונגונג מאוניברסיטת דרום ויילס החדשה באוסטרליה, שהובילה את המחקר.

מדוע? מסתבר כי כשאנחנו בני התרבות המערבית חושבים קדימה, אנחנו מציבים לעצמנו מטרות שנתפסות כמעט אבסטרקטיות ולכן גם הדרך שאנחנו מציבים אל המטרות הללו, לא בהכרח מעוגנת במציאות. כך למשל, אנחנו נוטים להניח כי בעתיד נחסוך יותר מאשר היום, וכי נרוויח יותר מאשר היום.

אנחנו מניחים, בכל מובן, כי מחר נהיה טובים יותר וממושמעים יותר מאשר היום, וכי חוסר המזל שפקד אותנו היום, לא ישוב מחר. אנחנו מציבים "חלומות" לעתיד, ומניחים כי אם "נאמין בעצמנו" הם יתגשמו, אבל תפיסת העתיד המתוק שלנו מרחפת לה אי שם, לא תמיד קשורה קשר הדוק מספיק ליומיום הנוכחי.

תרבויות אחרות תופסות את הזמן אחרת, וגם התנהגותן הכלכלית שונה. ציינו כאן בעבר כי תרבויות ששפתן אינה כוללת זמן עתיד, חוסכות יותר. ההנחה היא כי הן תופסות את העתיד כקרוב יותר ולכן מתכננות אליו בצורה ריאלית יותר.

האם ניתן להתערב בתפיסת הזמן של מערביים באופן שישנה גם את תפיסת החיסכון שלהם? בניסוי חולקו 157 נבדקים אמריקנים לשתי קבוצות. קבוצה אחת נשאלה מה המטרות העתידיות שלה לחיים טובים וכמה צריך לחסוך לשם כך. הקבוצה השנייה קראה מאמר לגבי האופן הנכון לגבש הרגלים נכונים לחיסכון, מבלי להתייחס לעתיד הרחוק ומבלי להתייחס למטרות ארוכות טווח.

כשהתבקשו הנבדקים משתי הקבוצות לומר כמה כסף הם צריכים כעת לשים בצד, אנשי הקבוצה השנייה ציינו כי בכוונתם לחסוך יותר. מחקר שני, שבו נבדק היקף החיסכון בפועל בשבועיים שלאחר ההתערבות, מצא כי ההבדל תורגם לחיים האמיתיים - 82% יותר חיסכון במשך שבועיים בקבוצה שהתמקדה ביומיום ולא במטרות. מעניין כי דווקא אלה שחסכו פחות, והתמקדו יותר בעתיד, היו גם בטוחים כי בעתיד, יחסכו יותר ושמצבם הסופי יהיה מצוין.

לרעיון של חיים בסגנון "גראונדהוג דיי", שבהם לא מתמקדים במטרות עתידיות גדולות אלא בניסיון לתקן בכל יום את אתמול עד השגת "יום מושלם אחד" יש כנראה גם השלכות פסיכולוגיות מרחיקות לכת, מעבר להיבט הכלכלי. ייתכן והחוקרים ינסו לבחון אותן במחקרים הבאים.